כתבה יפה מאוד!
אולי זאת הזדמנות לגלות משהו על עברי כחל"ש (חילוני לשעבר). גדלתי בבית מסורתי. אבי ז"ל היה רגיל ללכת לבית הכנסת מדי שבת וחג אך חבש כיפה לראשו בקביעות. אמי שתחיה מקפידה עד היום על כשרות ועל שמירת שבת ובקיצור: משפחה מסורתית. ברמה העליונה יותר לא נשאר הרבה. ההורים של אבי נהרגו ב/שואה ולא זכיתי להכירם. סבתי ז"ל מצד אימי נפטרה עליי בהיותי ילד ואף אותה לא זכיתי להכיר ואילו סבי ז"ל מצד אימי עלה לארץ בגיל מבוגר מאוד והשפעתו על המשפחה הייתה מזערית מאוד. הסבא היה יהודי חרדי וחסיד ואת שנותיי בביה"ס היסודי "ביליתי" ע"פ הנחייתו בבי"ס חרדי. עם סיום לימודי בביה"ס הוכנסתי לישיבה חרדית מאוד, השוכנת עד היום סמוך למקום מגוריו של מיודענו אביאל (למרות שמאז שינתה את פניה במידה רבה מאוד) אבל שם החזקתי מעמד כמה חודשים. אני זוכר עד היום אנקדוטה מעניינת מחיי הישיבה (שימו לב!): ביושבי פעם בחדר השירותים (קורה! לא?...) עלה מישהו מהתא הסמוך להציץ מלמעלה דרך החל שבין המשקוף לתקרה (מדובר במישהו, שאפילו את תחתוניו לא היה מגלה ברבים...) ו... רחמנא לצלן נתפסתי על חם... כעבור כמה שעות הגיע הדבר לאוזני המשגיח והלה פנה אליי בנזיפה: אלו דברים אתה עושה בבית הכיסא? דברים, שחייבים עליהם כרת!...
סוף דבר: לא החזקתי מעמד בישיבה לא בגלל סיבה זאת אלא מסיבה בריאותית וכאן החל תהליך החילון שלי לסירוגין. דווקא לפני הגיוס לצה"ל פניתי לישיבה אחרת ללימוד במשך 3 ימים ולימוד זה החזיק אותי בשלוש השנים הבאות. עם תום השירות המשכתי במסגרת חיים דתית אבל לא ברמה של היום. הרמה הנוכחית החלה עם ביקוריי בישיבת "מרכז הרב" ודווקא שם מצאתי חיזוק נוסף מבלי שאדם כלשהו יהיה מעורב בזה. הכתבה מדברת אליי בהחלט. נכון, שזה לא נעים לדעת, שהבן של הרבצ"ר, שהיה בעצמו חל"ש, חזר ל"שורשים" והתחלן. זה לא נעים לדעת, שלראשון לציון יש בן, שלא רק חזר בשאלה אלא אף הסתבך עם החוק ונידון למאסר בשל כך. רבל חשוב מאוד לדעת, שאנו יכולים להיות הורים טובים מאוד אבל לא מחנכים. גם חשוב לדעת, ששיטת החינוך שלנו (של הציבור הדתי) לוקה בחסר, כי לא כל מה שמתאים לראובן, מתאים גם לשמעון, ואפילו אם הם שני אחים תאומים. אפרופו אני מבקש לציין משהו אישי על מנדי תוך בקשת סליחה על הגילוי. בדרך מקרה הכיר מנדי בחואר בשם שמעון (שם בדוי), שיצא מבית חרדי והיה בדרך לא רק לחילון אלא אף לעולם הסמים והפשע. למותר לציין, שהבחור לא הסתדר עם ללמוד בישיבה כל היום, ולאחר שקיבל פטור מצה"ל מסיבת אי התאמה סידר לו אביו עבודה תוך פיקוח צמוד עליו. למרות הפיקוח הבחור הצליח להגיע לאינטרנט וגם אל מנדי. מנדי אירח אותו בלבביות בביתו ואף סייע לו באופן משמעותי בהסדר כספי עם פסיכולוג לקבלת טיפול נפשי נאות ולאחר כל זאת עוד סידר לו ישיבה, שבה לומדים מעט בחורים, שהמכנה המשותף שלהם הוא "קוצים בישבן" (במחילה). שמעון נקלט בישיבה עד מהרה וסיפר, שהוא מרוצה מאוד מהייחס ומהלימוד. אלמלא היה מגיע לישיבה, שמנדי סידר לו, מי יודע, אם לא היה מגיע ל"ישיבה של מטה". ומה איתי כיום? אני משתדל בכל מאודי לשמור על תרי"ג מצוות אולם אני מודה, שלפחות מצווה אחת קשה לי מאוד לקיים. אתם יודעים, מהי...
מעבר לכך אני משתדל ללמוד בכל הזדמנות הן את הדף היומי (או החודשי) והן הלכות ושיעורי תורה אחרים. אני נהנה מאוד מהעולם שלי ורואה בזה גם "ביטוח" לעתיד לבוא - לגיל, שבו כבר לא ארצה עוד לכתוב בפורום הזה (ואולי גם לא לקרוא), ואז תמיד תהיה שמורה לי האופציה להצטרף ל"כולל לגימלאים". מה יעשו אחרים? באמת זה לא ענייני. התערבות בחייהם זו לא הדרך שלי. אני רק יכול להביע את עמדתי האישית. לסיכום: "חנוך לנער על פי דרכו!" לא כל אחד נועד להיות רב ותלמיד חכם. מצפה לקרוא גם את דברי אופיר בעניין זה ו... אפילו את דברי נאור (אולי תכתוב בלוג אישי פעם אחת?...).
אולי זאת הזדמנות לגלות משהו על עברי כחל"ש (חילוני לשעבר). גדלתי בבית מסורתי. אבי ז"ל היה רגיל ללכת לבית הכנסת מדי שבת וחג אך חבש כיפה לראשו בקביעות. אמי שתחיה מקפידה עד היום על כשרות ועל שמירת שבת ובקיצור: משפחה מסורתית. ברמה העליונה יותר לא נשאר הרבה. ההורים של אבי נהרגו ב/שואה ולא זכיתי להכירם. סבתי ז"ל מצד אימי נפטרה עליי בהיותי ילד ואף אותה לא זכיתי להכיר ואילו סבי ז"ל מצד אימי עלה לארץ בגיל מבוגר מאוד והשפעתו על המשפחה הייתה מזערית מאוד. הסבא היה יהודי חרדי וחסיד ואת שנותיי בביה"ס היסודי "ביליתי" ע"פ הנחייתו בבי"ס חרדי. עם סיום לימודי בביה"ס הוכנסתי לישיבה חרדית מאוד, השוכנת עד היום סמוך למקום מגוריו של מיודענו אביאל (למרות שמאז שינתה את פניה במידה רבה מאוד) אבל שם החזקתי מעמד כמה חודשים. אני זוכר עד היום אנקדוטה מעניינת מחיי הישיבה (שימו לב!): ביושבי פעם בחדר השירותים (קורה! לא?...) עלה מישהו מהתא הסמוך להציץ מלמעלה דרך החל שבין המשקוף לתקרה (מדובר במישהו, שאפילו את תחתוניו לא היה מגלה ברבים...) ו... רחמנא לצלן נתפסתי על חם... כעבור כמה שעות הגיע הדבר לאוזני המשגיח והלה פנה אליי בנזיפה: אלו דברים אתה עושה בבית הכיסא? דברים, שחייבים עליהם כרת!...
