דרכו של עולם. כמעט אי-אפשר לנתק בין השקפותיו האישיות של השופט לפסיקתו. לא במקום בו פסיקתו נדרשת להתבסס על פרשנות ואין לה תשובה ברורה בחקיקה 'פשוטה'.
אמנם אתה כמובן לגמרי צודק שיש כאן בעיה. גם בגלל שאנחנו יודעים שלרוב ביהמ"ש מכריע לכיוונים מאוד מסוימים דווקא, תוך פגיעה (או אי-הגנה) בכיוונים (מגזרים, קהילות) אחרים. אבל אם נשים את זה לרגע בצד, המצב שתיארת, אין הרבה מה לעשות נגדו.
שופט הוא בסופו של דבר, בס"ה בן אדם. בבואו לפרש את החוק התרמיל שיש לו על הגב, שמורכב מהמקום בו גדל, מהחינוך שקיבל, מהערכים שספג לאורך חייו, מהשקפת עולמו, כל אלה משפיעים. גם אם השופט ינסה להתנתק מהכל הוא לא יוכל באמת לעשות זאת.
כך יוצא ששופט אחד מפרש חוק מסוים בדרך אחת וחברו מכריע דווקא בדרך אחרת. אבל שניהם אנשים ישרים והגונים. הם פשוט באמת ובתמים רואים את כוונת החוק או לשונו באופן שונה.
דוגמה קלאסית לכך היא שופט העליון בדימוס מני מזוז וענין הריסת בתי מחבלים. מזוז דרך קבע פסק נגד וזה הפך להיות ידוע שאם תיק כזה מובא בפניו, הפסיקה ברורה מראש. אז אפשר לתקוף אותו ולומר שזה נובע מהיותו שמאלני וזה כנראה יהיה נכון. אבל אם תקרא את פסיקתו, אתה תגלה שהוא באמת ובתמים בנה קונסטלציה משפטית לגיטימית לחלוטין ואף סבירה לחלוטין, שהובילה למסקנה שהוא הגיע אליה. כלומר היות פסיקותיו 'שמאלנים' (לצורך הדיון) לא נבע מתוך רוע ולא נבע מניצול מעמדו לקידום השקפותיו הפוליטיות. המסלול היה הפוך
. התרמיל שעל גבו הובילו אותו לפרש את החוק באופן שמוביל לאותה מסקנה שהוא הגיע אליה והוא ידע להסביר זאת בלוגיקה משפטית לגיטימית ותקינה לחלוטין.
