לידה
קוד:
הילד הרך והביט בסקרנות במקום אליו נקלע: על פני החול התרוצצו יצורים זעירים בגוונים שונים.
האדמדמים גרו בבקתות ישנות. פניהם מביעות אושר, כעס עצום או עצב עמוק. כשעבר בהם רגש נפער מעט ליבם.
הצהבהבים שכבו רוב היום במקום אליו הגיעו קרניים צהבהבות. וכשירד הערב הציתו את מאגרי האור שנאגרו בתוך בטנם ורקדו, ושתו עד הזריחה.
בתחום האפור, חיו יצורים שלא יודעים... בקתות העץ שלהם נבנו באופן חלקי מחומרים שונים ולא קשורים. הם התהלכו בשבילים והסבירו לכולם מה הם עושים ולמה. כי בעצמם לא הצליחו להחליט.
בחלקת הכחולים נשמע קול שיר. יצורים אהובים, נעימים ומסבירי פנים. תנאי חייהם הוכתבו לא אחת מהחלטות היצורים הלבנבנים.
פעם החליט הילדון לנסות ולהשתתף בחיי היצורים.
כשאהב קיבל ליבו ועור פניו גוונים אדומים. כשאסף קרניים חמימות ורקד קיבל עורו פיסת צהבהבות מאירה שכזו. כשפסע עם היצורים האפרפרים ברחו פיסות של צבע ממוחו- שהפך אפרפר עכברי וכשהצטרף ליצורים הלבנבנים החלו בגדיו להחוויר.
משסיים לאסוף את הצבעים פנה אליו אלוקים:
עכשיו כשכולם בתוכך לך לדרכך, לעולם האנשים ומצא בעצמך את הצבע שלך מתאים.
אז נשמע בחדר הלידה אשר בבית החולים קול מתוק של בכיית ילדים, קול של תינוק כחלחל עם דם אדמדם שלאחר רגע הפך לחום/צהבהב/ וורדרד...
ילדון קטן שצלח את מדבר הצבעים והגיע אלינו, לעולם של חיים.