לידה וריצה

אלולה145

New member
לידה וריצה

חודש וקצת אחרי לידה, בבית תאומים בני 3 ותינוקת צמודה בהנקה מלאה. שנת לילה רחוקה מלהיות רצופה, המוגלובין לפני חודש היה 7.4.
מתה לחזור לרוץ אבל לא ברור לי איך, הרי ריצה בלי שינה קצת בעייתית, ולוגיסטית לא יודעת איך משאירה תינוקת רק יונקת בבית.
איך חזרתן לרוץ אחרי הלידות?
מה עושים עם התינוקת?
כמה קריטי רמת המוגלובין לריצה? (אני לוקחת ברזל, עדיין לא בדקתי כמה עלה)
ואיך חוזרים לרוץ אחרי השבתה ארוכה? מתחילים מהליכות? ריצות? כמה ק"מ? (את ההריון התחלתי אחרי חצי מרתון, המשכתי לרוץ 10 X3 בשבוע, ירדתי ל 6קמ X3 עד חודש 7 וכבר כמעט 3 חודשים אני לא עושה כלום פרט להליכות איטיות).

כל עצה וזריקת מוטיבציה תתקבל בברכה. תודה!
 
לאט , בהדרגה ובלי לחץ.

3 חודשים שאת לא עושה הרבה (הליכות איטיות זה משהו. לא כלום...), זה לא המון זמן, וסביר להניח שהגוף שלך "זוכר" מה שעשית לפני כן.
נשמע לי שלחזור לפעילות אחרי לידת תאומים זה יותר מסובך, אז אולי תספרי לעצמך (ולנו) איך עשית את זה אז?
ריצה בלי שינה היא אכן בעייתית ואם את מאד עייפה אני ממליצה ללכת ולא לרוץ כדי להפחית סיכון לפציעות.
אם את לא רוצה להשאיר את התינוקת (עם אבא/סבא/סבתא/בייביסיטר) את יכולה ללכת ואפילו לרוץ איתה בעגלה. חיפוש קצר יגלה לא מעט דיונים על זה באתרים שונים.
אם את בוחרת להשאיר את התינוקת- חלב שאוב יעזור (וגם חזיה מצויינת לריצה...).
ההמוגלובין שלך נשמע לי מאד מאד נמוך. אני חושבת שלפני שאת מתחילה להתאמן באופן רציני כדאי לקבל יעוץ תזונתי איך להעלות קצת את המוגלובין שלך (ואולי גם פריטין).
אני ממליצה להתחיל בהליכות, לפי משך הזמן שמתאים לך לוגיסטית ופיזית, בלי לחשוב על מרחק או מהירות, ולהתקדם בהדרגה ובאיטיות.
ובלי מילה מקצועית אני לא יכולה
, אז אולי לפני שאת חוזרת לרוץ, לקבל הדרכת פיזיו' לשיקום רצפת האגן.

הריצה לא תברח. התינוקת תגדל, תיווצר שיגרה ובתוכה תוכלי לחזור ולשלב את הריצה- כמו שעשית בעבר.

מזל טוב
 

אלולה145

New member
בהריון התאומים

לא התאמנתי בכלל, אז די חזרתי מאפס.
אני מפחדת להתחיל חזק מידי ומצד שני מתבאסת כשאני מבינה שאני לא חוזרת עם יכולת לרוץ 10, ואולי אפילו לא 5...
אני יודעת שהריצה תחכה לי (למרות שכל יום שעובר אני מרגישה את הכושר יורד ומפחדת שהפסיביות תשתלט עלי), ומקווה שהריצה גם תעניק לי כמה רגעים של שקט ושפיות בין האוכל-פיפי-קקי.
 
מזל טוב!

לפני שאת רצה, לדעתי את חייבת לדאוג לערכים תקינים של המוגלובין. 7.4 נשמע ממש רע ואין לי מושג איך מתפקדים עם זה.
איך חוזרים? בהדרגה, לפי תחושה אישית. אני לא דוגמה לכלום, כי לא רצתי כלל בהריונות, אבל חזרתי לרוץ שבועיים אחרי כל ניתוח קיסרי וישר פצחתי ב-10 ק"מ. בלידה השניה הייתי בת 32 אבל בניגוד אליך לא הנקתי וישנתי מצויין בלילות (בן הזוג לקח על עצמו את ההשכמות בלילה).זו איננה המלצה לשום דבר כמובן, אבל נראה לי שהגוף זוכר, ותוך כמה שבועות תחזרי לריצה, אם רק תמצאי את הזמן ואת האנרגיה לכך, וזה ממש לא פשוט בנסיבות שתיארת.
בהצלחה!
 

אלולה145

New member
תודה

אני חושבת הפוסט הזה והחזרה לפורום הוא ניסיון למצוא את האנרגיות לחזור ...
 

oggi2

New member
נראה לי שעניתי לך כבר , אבל אולי מבולבלת

מזל טוב קודם כל.
ואחריח זה- תבדקי את הברזל- איך את מעלה אותו, אני עם אנמיה קבועה, ולא בערכים כאלו, כשקצת ירדתי מה-10, אין מצב שהייתי מתפקדת, בטח לא בריצה.פריפול, עירוי, זריקות- תתיעצי עם הרופא, בטח שאם את מניקה- עד גבול מסוים התינוק מקבל את מה שצריך, גם בחוסר, אבל כשאין- אז גם היא בסיכון לחסר.
אני חזרתי בערל חודש-חמישה שב' אחרי כל הריון, וגם בהנקה מלאה, ועם שינה בעייתית. מסתדרים, איכשהו, לא להתחייב לתכנית או יעד. תצאי אחרי ההנקה למשל, או תשאירי שאוב?
אני התחלתי ב-50 דק' ריצה ותוך שבועיים כבר רצתי יותר מעשרה ק' בקצב נוח.
אבל שוב- לדעתי- ברזל קודם לשינה.
בהצלחה
 

אלולה145

New member
צודקת

ענית לי בפורום השכן לפני שבועיים.
ההמוגלובין הנמוך הוא בשל איבוד דם בלידה, מאז אני עם כדורי ברזל. אבדוק רמות ואתחיל להתארגן על שאיבות, פשוט עדיין לא עזבתי אותה לרגע והצעד הזה והעברת האחריות קצת קשה לי (עשינו חלוקה שבה הבחור אחראי תפעול הגדולים ואני צמודה לקטנה)....
תודה.
 
קודם כל מזל טוב

אני אמנם כבר קצת הרבה אחרי לידה (שנה וחמישה חודשים)
הכי חשוב להגיד שאני אספר מנסיוני האישי וזה לא מחליף שום המלצה מקצועית ו\או רפואית. אני מניחה שאת יודעת שחשוב להיבדק לפני שחוזרים לפעילות. רק לראות שהכל בסדר. חושבת שאת קצת גבולית כי לדעתי כדאי לחכות לפחות 6 שבועות
אני בשניה שיכלתי חזרתי. שוב לאחר אישור רופא ובליווי (צמוד ושמרני מאד) של מאמן. גם הקטנה שלי היתה עם הנקה מלאה עד שלב דיי מאוחר (יחסית) ופשוט תמרנתי לפי שעות ההנקה. האמת שהיא גם מאד נוחה באופייה ואפשרה לי לחזור ממש חלק
מה לגבי אפשרות של שאיבה? אם את חוששת להשאיר ללא אוכל בכלל. וגם ריצה במקרה הזה היא באמת אופציה פשוטה, כי פשוט אפשר לצאת מהבית ולהתחיל לרוץ ובהתחלה מן הסתם יהיה מדובר בפרקי זמן קצרים יותר של פעילות
אשמח לענות אם תרצי לשאול עוד
יום נעים
 

אשי23

New member
קודם כל המון מזל טוב!

מנסה לצרף קישור - לא בטוח שמצליחה:

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=2139&MessageId=159700320

בכל מקרה, זו הודעה שלי בנושא מלפני כמה חודשים.

כבר חצי ויתרתי על הרעיון של ריצה לתקופה הקרובה. ואז תפסה אותי מאמנת מדהימה (וספורטאית מחוננת גם - שני בלוך), שהייתה גם היא אחרי לידה (תאומות!!) והבינה את כל המגבלות והתעקשה איתי שבכל זאת אצליח למצוא את הזמן להתאמן - אפילו אם לא אימון רצוף של שעה, אלא חצי שעה בבוקר, רבע שעה בצהריים, וכד'. התחלתי בשילובים של ריצה והליכה, כשהמקטעים של הריצה היו עד 3 דקות רצופות. ואז, יום אחד, נתנה לי הנחיה לעשות "טסט" לריצה רצופה של 20 דקות. לא הבנתי איך יכול להיות שאצליח לקפוץ מ-3 דקות ל-20. להפתעתי, לא רק שהצלחתי, אלא שגם הרגשתי כל כך טוב שהמשכתי ל-30 דקות (ואז החלטתי בכל זאת לא להסחף יותר מדי ולנסות להיצמד לתוכנית). זה נתן לי כזה בוסט של מוטיבציה והתלהבות, שהמשכתי לצאת לריצה לבד כמה פעמים בשבוע, הצטרפתי לקבוצת ריצה שמצאתי בסביבה, והיום אני שוקלת לרוץ את ה-10 בירושלים (זה המירוץ האחרון שרצתי לפני ההריון. חצי מרתון נראה לי ארוך מדי בשבילי - גם קודם לא רצתי אותו). אני עדיין רצה מאוד לאט, אבל מאמינה שגם זה ישתפר עם הזמן.
אבל - התינוק שלי כבר בן שנה וחודש, ישן יפה בלילה
, ההמוגלובין שלי תקין... (אגב - בעקבות המלצות פה בפורום לקחתי ברזל נוזלי של פלורדיקס שהעלה לי את הברזל פלאים עוד במהלך ההריון)

בקיצור - אני יודעת שזה קשה, ובעיקר מבאס להבין איפה היית, איפה את עכשיו ומה המרחק. אבל התובנות שלי הן:
א - הדרך חזרה מהירה יותר בפעם השניה. גם את וגם הגוף כבר יודעים שזה אפשרי (בשבילי זה היה משמעותי - ריצה היא לא משהו שהיה בשגרה שלי מאז ומתמיד ולכן ממש לא מובנת מאליה).
ב - קודם תדאגי להתאושש ולחזור ל"שגרה יציבה". עד אז - תעשי מה שאפשר, בלי להלחם עם עצמך יותר מדי.

ושוב - המון המון מזל טוב!!
 
למעלה