לאה 100 המקורית
New member
ליבי נשבר
לראשונה בפורום... אני אמא לשני ילדים מקסימים (כמובן...) בת 3 ובן חצי שנה, בינהם נולדה מלאכית קטנה בחודש שמיני להריוני. ניכר עליי אחרי הולדת בני שאני מאושרת. מאוד מאושרת. אני לא צריכה לספר לכן איך זה לחיות עם האובדן. יש ימים שאני בכלל לא חושבת עליה. אבל היא שבה וחוזרת אלי במיוחד לאחרונה. תמיד חסרה לי אחת... השבוע הזכירה לי אותה בתי הבכורה. היא רוצה עוד אחות - בת. אמרתי לה בסדר. אבל הלב נשבר. נשבר. יש לה עוד אחות היא רק אף פעם לא פגשה אותה. הדמעות שזולגות בעוצמה כאילו לא עברו להם כמעט שנתיים. אני חיה במעיין מעגל כזה כבר 4 שנים של הריון - הנקה - הריון - הריון - הנקה. ביום כיפור האחרון צמתי כמעט (רק שתתי) דבר שלא עשיתי כבר 4 שנים. הייתי חייבת את זה לעצמי. מעיין חזרה לשפיות. אני כל כך רוצה להיכנס שוב להריון, מתוך ידיעה שגם הריון הבא (בעזרת השם) יהיה מאוד קשה נפשית. אבל אני מוכנה לזה. אני מניקה ועוד לא קיבלתי מחזור מאז הלידה. מחכה ליום שאני אוכל כבר...הלוואי ויכלתי לזרז את זה... אבל אני לא רוצה להפסיק להניק ובעבודה אני עוד שואבת... זה יגיע אני מרגיעה את עצמי...הגוף יגיד לי מתי הוא מוכן. לחיות עם החוסר הזה, איך עושים את זה? אני בטוחה שבגלל זה אני באטרף להיכנס שוב להריון. כאילו הפעם אלד אותה - והפעם חיה. רק רציתי לשתף ולבכות קצת (מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן) נכנסתי לפורום הראשון של אובדן הריון וכאב לי לקרוא על עוד ועוד מקרים, כל כך כואב שעוד ועוד משפחות חוות את זה הלוואי וזה לא היה כך. לאה
לראשונה בפורום... אני אמא לשני ילדים מקסימים (כמובן...) בת 3 ובן חצי שנה, בינהם נולדה מלאכית קטנה בחודש שמיני להריוני. ניכר עליי אחרי הולדת בני שאני מאושרת. מאוד מאושרת. אני לא צריכה לספר לכן איך זה לחיות עם האובדן. יש ימים שאני בכלל לא חושבת עליה. אבל היא שבה וחוזרת אלי במיוחד לאחרונה. תמיד חסרה לי אחת... השבוע הזכירה לי אותה בתי הבכורה. היא רוצה עוד אחות - בת. אמרתי לה בסדר. אבל הלב נשבר. נשבר. יש לה עוד אחות היא רק אף פעם לא פגשה אותה. הדמעות שזולגות בעוצמה כאילו לא עברו להם כמעט שנתיים. אני חיה במעיין מעגל כזה כבר 4 שנים של הריון - הנקה - הריון - הריון - הנקה. ביום כיפור האחרון צמתי כמעט (רק שתתי) דבר שלא עשיתי כבר 4 שנים. הייתי חייבת את זה לעצמי. מעיין חזרה לשפיות. אני כל כך רוצה להיכנס שוב להריון, מתוך ידיעה שגם הריון הבא (בעזרת השם) יהיה מאוד קשה נפשית. אבל אני מוכנה לזה. אני מניקה ועוד לא קיבלתי מחזור מאז הלידה. מחכה ליום שאני אוכל כבר...הלוואי ויכלתי לזרז את זה... אבל אני לא רוצה להפסיק להניק ובעבודה אני עוד שואבת... זה יגיע אני מרגיעה את עצמי...הגוף יגיד לי מתי הוא מוכן. לחיות עם החוסר הזה, איך עושים את זה? אני בטוחה שבגלל זה אני באטרף להיכנס שוב להריון. כאילו הפעם אלד אותה - והפעם חיה. רק רציתי לשתף ולבכות קצת (מה שלא עשיתי כבר הרבה זמן) נכנסתי לפורום הראשון של אובדן הריון וכאב לי לקרוא על עוד ועוד מקרים, כל כך כואב שעוד ועוד משפחות חוות את זה הלוואי וזה לא היה כך. לאה
