ליאור... ../images/Emo14.gif
כן.. ליאור. זה השם שבחרתי בשבילך.. השם שאי הכי אוהבת. לילדה שאני הכי אוהבת. לילדה שלי. אני כל כך אהבתי אותך.. ועדיין.. אוהבת. אויי.. רק אלוהים יודע כמה אני אוהבת אותך. כמה כאבה לי הדרך בה נוצרת. כמה כואב לי שאת איננה. הייתי צריכה לשמור עלייך. ולא עשיתי זאת. או שכן.. אני כבר לא בטוחה. הלכנו ביחד לבית החולים, כי אמרו שצריך לשמור עלייך שרק אישפוז יכול לעזור. לא עזר. איבדתי אותך.. ואני כל כך שבורה וכואבת ואוהבת. מרגישה כל כך ריקה בלעדייך. אין בי כלום. גם לא מילים. אין בי די לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו. הכל כל כך טרי. הכל כל כך חדש וזר פתאום. ואני שוב לבד. לבד עם עצמי ועם הרגשות שלי. האהבה העמוקה הזו שאני חשה. הכאב העמוק הזה שאני חשה. הדקירה בלב כשאמרו לי שאיבדתי אותך כל כך כואבת.. אין לך מושג כמה כואבת היא. ולא יהיה לך מושג אפ'עם. ובא לי לצעוק. בא לי לצעוק כל כך חזק.. שתשמעי כמה אני אוהבת וכואבת. וכמה תהיי חסרה לי למרות שאפ'עם בעצם לא היינו ביחד. למה זה היה חייב לקרות דווקא לנו? למה לא נתנו לנו להישאר יחדיו? למה לא נתנו לנו להכיר אחת את השניה, לאהוב אחת את השניה? אני יושבת כאן.. בוכה כמו שמעולם לפני כן לא בכיתי, מנסה לכתוב אך המילים נעתקות מפי. וקשה לי. קשה לי כל כך. ואני רוצה לכתוב. רוצה לכתוב כל מה שאני מרגישה. אבל גם זה נעלם. נעלם יחד איתך.. וכואב..
ליאור.. כן.. ליאור זה השם שבחרתי בשבילך. אף אחת אחרת לא תקבל את השם הזה.. הוא שלך. אוהבת כל כך ותמיד יאהב..
כן.. ליאור. זה השם שבחרתי בשבילך.. השם שאי הכי אוהבת. לילדה שאני הכי אוהבת. לילדה שלי. אני כל כך אהבתי אותך.. ועדיין.. אוהבת. אויי.. רק אלוהים יודע כמה אני אוהבת אותך. כמה כאבה לי הדרך בה נוצרת. כמה כואב לי שאת איננה. הייתי צריכה לשמור עלייך. ולא עשיתי זאת. או שכן.. אני כבר לא בטוחה. הלכנו ביחד לבית החולים, כי אמרו שצריך לשמור עלייך שרק אישפוז יכול לעזור. לא עזר. איבדתי אותך.. ואני כל כך שבורה וכואבת ואוהבת. מרגישה כל כך ריקה בלעדייך. אין בי כלום. גם לא מילים. אין בי די לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו. הכל כל כך טרי. הכל כל כך חדש וזר פתאום. ואני שוב לבד. לבד עם עצמי ועם הרגשות שלי. האהבה העמוקה הזו שאני חשה. הכאב העמוק הזה שאני חשה. הדקירה בלב כשאמרו לי שאיבדתי אותך כל כך כואבת.. אין לך מושג כמה כואבת היא. ולא יהיה לך מושג אפ'עם. ובא לי לצעוק. בא לי לצעוק כל כך חזק.. שתשמעי כמה אני אוהבת וכואבת. וכמה תהיי חסרה לי למרות שאפ'עם בעצם לא היינו ביחד. למה זה היה חייב לקרות דווקא לנו? למה לא נתנו לנו להישאר יחדיו? למה לא נתנו לנו להכיר אחת את השניה, לאהוב אחת את השניה? אני יושבת כאן.. בוכה כמו שמעולם לפני כן לא בכיתי, מנסה לכתוב אך המילים נעתקות מפי. וקשה לי. קשה לי כל כך. ואני רוצה לכתוב. רוצה לכתוב כל מה שאני מרגישה. אבל גם זה נעלם. נעלם יחד איתך.. וכואב..
