לטל בן שחר - אייקידו

[geshem]

לטל בן שחר - אייקידו

קראתי את מה שכתבת על הדוג´ו בשלמה המלך ארלוזרוב. שמעתי עליך לא אחת ולא שניה ודעתך נחשבת בעיני (ובעיני אחרים). אשמח את תפרט למה הכוונה מורים שמלמדים בדגשים אחרים ולמה הכוונה אמיתיים. גם אני מחפשת מקום לעשות בו איקידו... תודה גשם

 

[amir_aikido]

בן טל, נראה לי שאתה צריך לעשות

סקר כולל של כל המועדונים לאמנויות לחימה

הרבה אנשים מעריכים את דעותיך, ואתה כבר לא יכול לתת להם חוות דעת בלי להשוות בין כולם

ויותר ברצינות, בלי לזלזל בבן, אני באמת ממליץ לכל מי שרוצה ללמוד איזושהי אמנות לחימה, ללכת ולבדוק כמה מורים שמלמדים את אותה האמנות קודם. לדבר אותם ולראות אימון. ברוב המקרים הייתי ממליץ גם על אימון ניסיון אבל באייקידו זה בד"כ לא כ"כ רלבנטי. כדי להתאמן אימון מלא באייקידו חייבים לשלוט בנפילות ובגלגולים, אחרת זה פשוט מסוכן בטיחותית. לשליטה כזאת לא מגיעים בשיעורים הראשונים ובוודאי שלא בשיעור הראשון... לכן שיעור ראשון או מקבץ השיעורים הראשון באייקידו (ואגב זה נכון גם לג´ודו) יהיה מאוד שונה מהאימונים הסדירים של מתאמן מעט יותר ותיק. רשימה של מורים לאמנויות לחימה כבר הופיעה כמה פעמים בפורום, אשים כאן קישור אליה שוב: http://www.wushu.co.il/article_one.asp?id=21 יש שם הרבה מורים לאייקידו. ואני אישית מודה כי יש לי העדפות אחרות. אם כי אני כמובן משוחד כי אני מתאמן כבר איזה 11 שנים אצל אחד המורים. מעבר למורה שלי שהוא מעולה בעיני (שלמה דויד, קורינדו אייקידו), הייתי ממליץ לבדוק גם את האייקידו של יושינקאן. אני אישית מעדיף אייקידו שיהיה גם אפקטיבי כשצריך, ומאמים שהדרך להארה דורשת פחות דיבורים על הפילוסופיה ויותר אימונים. כשהאמנות חייבת להיות כזו שיהיה לך בה לאן להתקדם ולהתפתח עם השנים מצד אחד, ויעילה לשימוש להגנה עצמית מצד שני (גם אם רק אחרי הרבה שנות לימוד). זו העדפה האישית שלי, ואני די חש שהיא שונה מזו של בן. בקיצור גשם וכל שאר המתענינים באייקידו או בכל אמנות אחרת, אני באמת מאמין שאתם צריכים לעשות את החיפוש שלכם בעצמכם. כי לכל אחד יש דרך משלו. בהצלחה בדרך שלך אמיר

 

[בן טל-שחר]

היי, אמיר!

מבין את דבריך, אבל רוצה להוסיף אליהם כמה מלים: ראיתי כמה מכוני אייקידו במהלך חיי ואני עדיין דבק בהמלצתי, אפילו אם אני טועה. אני מאוד מאוד מאוד מעריך ואוהב את השיטה המכונה "אייקידו" - וביותר את המכון עליו המלצתי. אני לא חושב שהמכון עליו המלצתי מלמד הגנה עצמית פחות טוב מכל מכון אייקידו אחר שבו נתקלתי. להיפך. מי שמצליח להרגיש את הצ´י של התוקף ולעבוד איתו, רמת ההגנה העצמית שלו עולה במידה מונומנטלית. במו עיני ראיתי שם תלמידים מתחילים שמצליחים להרגיש צ´י. לדעתי, מקום שמלמד אותך לעבוד עם הצ´י של התוקף באופן מודע, מלמד אותך להגן על עצמך הרבה יותר טוב מאשר מקום שבו אתה לא עובד על זה באופן מודע, או מתחיל לעבוד על זה רק אחרי כמה שנים. בגלל שזה כל כך קל, יחסית, להרגיש את הצ´י של התוקף ולהסיט אותו ממך, טפשי מאוד בעיני לא להתחיל לעבוד על זה כבר בהתחלה (=מתי שהוא בשנה הראשונה, לאו דווקא בשיעור הראשון, אבל אפשר גם!). אני מאוד לא אוהב שמדברים על מה שלא מרגישים ולא רואים. אני (כמעט) בחיים לא אדבר עם תלמיד על "תעלות אנרגטיות" או על "צ´אקרות" לפני שהוא ירגיש ויראה אותן במו-עיניו. עם זאת, אני אשתדל שהוא ירגיש ויראה את זה כמה שיותר מהר, כדי לא לבזבז את זמנו בשטויות. אני לא בעד לדבר על צ´י לפני שמרגישים אותו. ושם, במו עיני ראיתי, שלומדים להרגיש אותו מהר מאוד יחסית. כי הם לא פוחדים לתת הנחיות כאלה, לא פוחדים לדבר על זה. כמובן, אסור לתת הנחיות כאלה אם הן מילוליות בלבד. כלומר, מי שנותן הנחיה "להרגיש" צ´י, אם הוא מרגיש צ´י בעצמו, זה עובד. אם הוא לא מרגיש צ´י בעצמו, זה לא עובד וזה אפילו עלול ליצור חסימה (להרגשת הצ´י). הנחיות ספציפיות לגבי מה לעשות עם הצ´י שלך / של התוקף, לאן להפנות אותו ואיך, יגיעו בזמנן, כשהתלמיד מוכן ומרגיש. לפני כן, אין כל בעיה להפנות את התלמיד אל הצ´י שלו, שירגיש אותו קודם. אם התלמיד שלי לא מרגיש את כף ידו, אני אעזור לו להרגיש את כף ידו, כי היא שם בכל מקרה. אני לא אגיד "נדבר על זה עוד כמה שנים". אותו הדבר עם הצ´י שלו! מי שרואה צ´י, אין לו סיבה לפחד מלהגיד את זה. מי שעובד עם צ´י, מרגיש אותו, מכוון אותו, אין לו סיבה שלא להגיד את זה בפה מלא ולעזור לתלמידים שלו לעשות את זה גם כן!!! להיפך - דברו בקולי קולות! הודו בכך! אל תפחדו! ממה אתם מפחדים? מכך שאנשים שאינם רואים ומרגישים את זה יחשבו שאתם משקרים? או לא אמינים? או מוזרים? נו, באמת... אם נתחיל ללמד לפי זה, אז אולי גם נבוא אל אותם אנשים ונשאל אותם איזה קאטות לדעתם כדאי לנו לשלב באמנות? אולי גם נתייעץ איתם לגבי נושאים נוספים?!?! אני מדגיש שתי עובדות: 1. עבודה מודעת עם הצ´י של התוקף מעלה מאוד את רמת העבודה שלנו, במיוחד את רמת ההגנה העצמית שלנו. 2. זה קל מאוד לעבוד באופן מודע עם הצ´י של התוקף. אז... למה לעזאזל לא ללמד את זה כבר בהתחלה?!?! טוב, זה בעיקר מה שרציתי להגיד, אמיר. אתה מוזמן להגיב...

 

[amir_aikido]

אני ואתה רואים עולם אחר

בן, כמו שכתבתי כבר כמה פעמים. אני לא רואה צ´י, אני מבין צ´י כדרך התייחסות מסוימת וצורת הסבר אחרת. אתה ממש רואה צ´י או שאתה "רואה" צ´י, כלומר מרגיש שתנועה מסוימת משדרת לך שיש בה צ´י ? מהבחינה הזו, התפיסה שלי את העולם אולי מוגבלת. אבל אני עדיין מחזיק בגישה המאוד ממשית של העולם, בלי עצירות של הזמן, ושאר דברים. אני באמת מאמין שאת כל היכולות של אמנויות הלחימה משיגים מאימון, בדיוק כמו שמתמטיקה לומדים ע"י שילוב של תירגול והכרה של דברים שנחקרו ולא רק ע"י כשרון ואינטואיציה מתימטית. בשני המקרים, כשרון יכול לתת לאדם נקודת זינוק טובה יותר, אפשרות ללמוד חלק מהדברים מהר יותר. אבל כשרון לבד לא יספיק להגיע להישגים בטווח הארוך ונדשרת גם עבודה קשה. אני לא רואה חלק מיסטי באמנויות הלחימה. אני רואה את גישת הצ´י כגישת הסבר מסויימת. מי שהיא מתאימה לו, שיבורך. ומי שלא, יכול להשתמש בכל גישת הבנה אחרת שתביא אותו לתוצאות. לכן, בעיני, הסבר המבוסס על צ´י הוא טוב אם הוא מביא לתוצאה הרצויה ולא טוב אם הוא לא משיג את אותה התוצאה. לכל אחד מאיתנו תוצאה רצויה אחרת, לחלק מהאנשים התוצאה מכתיבה את הדרך. אחרים רואים את הדרך הקיימת והם הולכים בה ותוך כדי מגלים מה התוצאה שהם רוצים. "להשתלב עם הצ´י של התוקף" זו אמירה נפלאה, אבל קשה מאוד לשפוט מה עומד מאחוריה. כי זה מדד מאוד סובייקטיבי. אני מעדיף להתייחס לדברים מעט יותר קרובים לארץ, כמו כיווני הכוח שהתוקף מפעיל, מרכז הכובד שלו, כיוון התנועה של התוקף, המיקום שלי לעומת התוקף, התיזמון, צורת התנועה שלי... אני מחליף כאן רעיון אחד "הוליסטי" בהמון פרטים, אבל בעצם אנו מדברים על אותו הדבר רק בשפות אחרות, כמו שדויד העיר בזמנו. אתה מדבר בגישה מאוד כוללנית ומסתכל על היער ואני מסתכל על כל עץ ועץ ובוחן את ענפיו (או אולי להיפך). אני כבר התרגלתי לשיח מסוג זה, אחד המתאמנים הותיקים ממני (והטובים בהרבה) גם הוא מסתכל על העולם בגישה שלך. ולאט לאט אני לומד ל"תרגם" את השפה שלו לשפה שלי. בהתחשב בתלמידים שלך, ואחרי שראיתי שיעור במפגש הפורום, אני מאמין שגם אתה מוצא את הדרך להעביר את המסר שלך גם לאנשים המדברים את השפה שלי... וזו גם התשובה שלי ללמה לא ללמד לעבוד באופן מודע עם צ´י, רובנו רואים צ´י לאחר מעשה, כשאנו רואים שהעבודה נעשתה נכון והאפקט היה גדול משציפינו, ואני אזכיר כאן את המאמר שכתב מישהו על "סטיקי הנדס" בטאי-צ´י, איך רבים לומדים להפעיל נכון את גופם ולדחוק למרחק את בן-זוגם. בלי להפיק מהלימוד את הלימוד של ההגנה העצמית שבעצם אמור להיות כאן. אני בכוונה לא רוצה להתייחס לבית ספר כזה או אחר של אייקידו, כי אני מודע להיותי משוחד בנושא. אם זאת, אולי אצליח לתת לך את התחושה של הייחוד שאני מוצא בסגנון שלי במהלך אימון הפורום הקרוב. אני מאוד מקווה להצליח למרות שאני בפירוש מרגיש עדיין שנשאר לי פער גדול להשלים לפני שאוכל לראות את עצמי כראוי ללמד. לפחות עוד איזה שתי קפיצות ברמה האישית שלי. להתראות ושנה טובה אמיר

 

[ZaZen]

סליחה

אני מתנצל שאני נכנס לנושא אני לא איש איקידו אבל את המאמר על הפושינג הנדס כתב המורה שלי שבנושא הצ´י אמר שהוא כמו נערה בישנית ברגע שתנסה להתבונן בה ישירות היא נעלמת ורק מזוית העין ובהסח הדעת אפשר לראות אותה וזה אומר שבאימונים אין מחפשים ישירות לעבוד עם הצ´י הוא מופיע מתוך עבודה נכונה.ודבר נוסף עם צ´י משפעים על צ´י של היריב לא על הגוף ואם הגוף החומר משפעים על החומר השילוב של צ´י וLI יוצר JING שהיא עוצמה גדולה יותר מכח השרירים בלבד. שוב מתנצל על ההתערבות

 

[סלבו לוי]

אהבתי את הדימוי על הנערה הביישנית ../images/Emo45.gif

 

[בן טל-שחר]

או-קיי, הבנתי, מעניין! אני אקח

לתשומת לבי. מה שכן, אני אשמח להבהיר קצת יותר טוב עוד נקודה אחת קטנה בעניין הזה: הצ´י איננו פריט מיסטי בעולם. הוא פשוט חלק שאתה כרגע לא רואה - אבל בעתיד אני מניח שכן תראה. הוא לא משהו סובייקטיבי כמו חוויה אישית של אהבה או משהו כזה, אלא משהו שכל "רואה" אחר מסכים עליו. כלומר, תשים אותי ועוד כמה "רואים", כולנו נראה אותו הדבר. אולי הבדלים קטנים בחלקים הפחות מהותיים של התפישה, אבל בסך הכל אותו דבר. "להשתלב עם הצ´י של התוקף" זה לא בדיוק מה שכתבתי. כאשר מישהו תוקף אותך, יש משהו שדומה למעין שלוחה מאיזור הבטן שלו שנשלחת אליך ואוחזת בך. זה לא פרשנות. זו עובדה. אולי לא כולם רואים את זה, אבל שוב - כל "רואה" רואה את זה, גם אם הוא בא מתרבות אחרת ומעולם לא ראה אייקידו או בכלל שיעור באמנות לחימה. וה"שלוחה" הזאת, אם מסיטים אותה הצידה (וזה לא תמיד קל, האמן לי), היא פשוט לא מצליחה "לתפוס" אותנו. ואז התקיפה הפיסית של התוקף תהיה חסרת משמעות, גם אם לא נעשה שום דבר עם הגוף. בדרך כלל תנועת גוף שלנו עוזרת לנו "לנער" את השלוחה מאיתנו ואז דומה למתבונן מהצד שתנועת הגוף שלנו, באופן לא לגמרי ברור ומובן, היא זו שהסיטה את התוקף, כאשר בעצם ההתקפה שלו נוטרלה עוד מראש. זהו, פחות או יותר. ניסיתי לחדד את האופן שבו אני רואה את העולם, לא יותר מכך. כמובן, יכול להיות שאני כן שוגה בפרשנות, כי אני אישית מכיר פחות מעשרים "רואים" שיכולים לאשש את ראייתי - ואילו אתה מכיר אלפי אנשים שיכולים "לאשש" את ראייתך ולכן עדיין יכול להיות שאני שוגה - וכן מפעיל פרשנות כלשהי. אבל - זה מה יש כרגע... שלך באהבה, בן הא, רגע, רגע - עוד משהו!!! באחד מהשיעורים באותו מכון, כך סופר לי, הסביר המורה במסגרת טכניקה (תרגיל התגוננות) בסיסית מסויימת, לתלמידים שחלקם מתחילים, שאין צורך כלל "לגעת" בתוקף. הוא עשה תנועה על פניו, מלמטה למעלה, במסגרת התרגיל, כזאת שמרימה פיסית את הסנטר ומסייעת בהפלה. כולם עשו את זה והפילו אחד את השני על הקרקע - ובמסגרת ה"דגשים" וה"שיפורים" שהוא נתן מדי פעם לכולם, הוא ניסה להדגיש ולהמחיש שאין צורך כלל לגעת ממש בפנים של התוקף, רק לעשות את התנועה באוויר מולו, כמעט בלי לגעת בו או בלי לגעת בו בכלל - ושזה פשוט עבודה של "קי" (כך "אתם" קוראים לזה...). כן, הוא הנחה כך תלמידים מתחילים - ולא שהם מי יודע מה הבינו ויישמו, אבל חלק קטן מהם הצליח ליישם את זה (ממש בלי לגעת) וחלק אחר הקשיבו והשתדלו... בעיני זה הרבה וזה מקרב אותם לעבודה "נכונה" יותר (שוב - לדעתי האישית, ורק לדעתי האישית, על כל מגבלותיה והטעויות שבוודאי היא מכילה).

 

[ZaZen]

צ´י מוחשי

נכון בהחלט הצ´י מוחשי אבל לא ממשי הוא בהחלט חלק מהאומניות אני רק מדגיש שוב ולא בסתירה לפי המורה שלי עם צ´י קולטים ומשפעים על צ´י ועם החומר גוף משפעים על הגוף זה נכון שבעזרת הצ´י ניתן להחליש התקפה או להשפיע על נפשו של התוקף אבל באומניות המבוססות על חבטות החבטה היא זו שפוגעת בגוף

 

[מיתר נדיר]

הבעיה שלי עם לימוד ישיר של צ´י

זה שהדבר יוצר "לחץ חברתי" על התלמיד להרגיש את הצ´י. ובד"כ הוא לא מוכן לזה, בטח לא מההתחלה. אבל כיוון שהמורה דורש התלמיד מציית ומתחיל להתנהג כאילו "יש שם משהו" ובעצם מרמה את עצמו ומתרחק מהמטרה (וגם מדבר הרבה שטויות בדרך). נדמה לי שגם ככה יש מספיק אנשי ניו אייג´ מטורללים בעולם.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif../images/Emo70.gif לזה בדיוק התכוונתי.

אבל כמה הרבה מלים הייתי צריך בשביל להגיד את זה, וכמה מעט את...

 

[דוד כפרי]

לבן טל-שחר

אתה אומר, מצד אחד, ש"אני אישית מכיר פחות מעשרים "רואים" - ומצד שני, מספר על מורה המלמד מתחילים טכניקות הטלה ללא מגע. אתה לא רואה כאן סתירה מסוימת? אם כל-כך קל ללמד אנשים לראות, להרגיש ולהשתמש ב"צ´י" - איך זה שכל-כך מעט באמת יכולים לעשות זאת? אישית, ראיתי מורה, יפני (דובר אנגלית), באמת משכמו ומעלה, מלמד הטלה ללא מגע. שלא אובן לא נכון - המורה הוא בעל יכולת מדהימה! אבל הוא לימד את הטכניקות הנ"ל כדי ללמד זרימה - לא לחימה! והוא אמר בעצמו שאם ה"תוקף" לא משתף פעולה - זה לא יעבוד בשום אופן. ודבר אחד נוסף - אף אחד מתלמידיו לא יכול היה לעשות מה שהוא עושה, כולל כאלה שלמדו אצלו מעל 10 שנים. ראיתי מאסטרים עושים דברים מדהימים - אבל הם עושים זאת אחרי שנים על שנים של אימונים. אימונים פיזיים. ראיתי תלמידים מנסים להבין על מה המאסטר מדבר, ובמקרה הטוב נכשלים. במקרה הגרוע, הם חושבים שהם מבינים - והולכים ללמד

לדעתי האישית, אין להפריד בין צ´י לגוף - זה כמו להפריד בין הדם לעורקים והוורידים. גם אי-אפשר להתייחס אליהם בנפרד, או לתרגל אותם בנפרד. יש בעלי כישרון מיוחד שיכולים לקלוט דברים מסוימים יותר מהר מאחרים, אבל אין דרך ללמד או ללמוד כישרון כזה. מי שמע על התלמידים של מוצארט? פיקאסו? שייקספיר? למיטב הבנתי, מי שמנסה ללמד מתחילים דברים כאלה, פשוט מקדים את המאוחר. כמו לדבר על זוגיות עם ילד בן 6 - הוא יכול לדעת את כל העובדות ולראות סרטים כחולים עד מחרתיים, אבל עד שיגיע לגיל המתאים, הוא לא יבין כלום - למרות שהוא בטוח שהוא מבין הכל!

 

[WhiteBear]

שאלה קטנה לי... (ברשותך)

אם אני מבין נכון, בטאי צ´י לומדים עקרונות. כאשר לומדים תרגיל, לא מתמקדים בתרגיל, אלא בתירגול שלו בשביל להשיג שליטה טובה יותר של "העקרונות" (ע"ע: זרימה, נשימה, שווארמה, שיחרור!). נאמר גם לתלמידים מתחילים בטאי צ´י (כמוני), שעדיף להתמקד ולהשיג קודם את זה. ואח"כ ללכת למקומות אחרים כמו לחימה (יו-הו/ מתקדמים). אבל, אם זאת, זכור לי מורה אחד (שלא ננקוב בשמו), שהסביר לי שאם לומדים במקביל לטאי צ´י גם אומנות ריפוי, אז מגיעים אחרי זמן למקום מוצלח יותר ביכולות הריפוי (והלחימה) באמצעות שילוב הלימוד של השניים. והנה השאלה: (

חצוצרות) אז למה לא, באותה מידה, עדיף ללמוד במקביל לטאי צ´י, שיעורים שמעלים את יכולת הרגישות לצ´י ?? (או אנרגיה, או "קי" או חיזרים...) (בהנחה שיש דבר כזה, בצורה שאנשים מדברים אליו פה, מה שאני עדיין לא מרגיש.) נ.ב: אני מסוגל לחשוב על כמה סיבות שיכולות להסביר את זה. החל מחוסר תקציב, וכלה בחוסר מוכנות לסוג כזה של פעילות. אבל אני רוצה לשמוע את דעתך בנושא. ודבר נוסף, האם יש פה אמני לחימה שיכולים לספר על דברים "לא מוסברים" שהם עצמם היו עדים להם?? אני מתאר לעצמי שישנם דברים שהם בגדר "סודות של השיטה". וייתכן שאסור לספר עליהם. אבל אם יצא לכם לראות מאסטר (למשהו) מחבה נר בפו ממרחק חדר, או מה שלא יהיה, אז אני אשמח לשמוע על זה. (תופעות "אובייקטיביות" ככל האפשר) בניסיון לסדר (ואולי גם קצת להבין) דברים, הדוב הלבן.

 

[דוד כפרי]

מי זה המורה הזה, שמדבר שטויות?!

אה, אני!? אה, אהמ, אה...

השאלה היא איך לומדים להרגיש צ´י. ראיתי לא-מעט תלמידים, גם בטיפול וגם בלחימה, שחשבו שהרגישו; ראיתי מעט מאוד שבאמת הרגישו. עד היום אני לא בטוח לגבי עצמי, ומעדיף לומר שאני לא מרגיש צ´י, לא רואה צ´י, ולא יודע להשתמש בצ´י - לפחות, לא מעבר ליכולת הפיזית שלי (שכאמור, קשורה קשר בל-יינתק לצ´י). מורה טוב לטיפול (כמו מורה טוב לטאי-צ´י, או לכל אמנות לחימה) נותן לתלמידיו להתקדם לפי יכולתם, עם דגש - סליחה, דגש - על הבסיס (מה שאצלנו נקרא קטה). במשך הזמן, התלמיד שחוזר עוד ועוד על אותו התרגיל, לבדו ועם בני-זוג שונים, מתחיל להרגיש "דברים". חלק מהם "טובים", חלק "רעים"; חלק נשארים יום, חלק שבוע או חודש, חלק באים והולכים וחוזרים ושוב הולכים; חלקם קשור למצבו הבריאותי ו/או הנפשי של התלמיד, וחלקם לתנאים חיצוניים; וחלקם הוא פשוט מדמיין. המורה הוא שצריך לכוון את התלמיד להתעלם מהתחושות השונות, ופשוט להתרכז בתרגיל. כשלא נשאר שום דבר "מיותר", מה שנשאר זה "צ´י". וזה הישג פאסיבי, לא אקטיבי! אבל זו רק דעתי, כמובן.

 

[מיתר נדיר]

מה??

לא ידעתי ששווארמה היא אחד מעקרונות הטאי צ´י. אולי אני צריכה להחליף אומנות לחימה? במחשבה שניה אני אחכה שמישהו ימציא אומנות לחימה שאחד מעקרונותיה הוא מוס שוקולד. די, ברצינות. זה טעות כתיב או צירוף מקרים משמח או בדיחה?

 

[דוד כפרי]

שוארמה בפיתה, עם הרבה צ´י- - -

סליחה, צ´יפס... "ציר השוארמה" הוא כינוי שהמציא קאנצ´ו רוני קלוגר, בימים שעוד היה שיהאן, לתאר את הציר המרכזי סביבו מסובבים את הגוף בגוג´וריו קראטה. אנשי המרכז הישראלי לטאי-צ´י שמעו והתלהבו. לאחרונה נתקלנו בבעיה: שוארמה מונחת על בסיס, ואילו התחושה שהביטוי בא לתאר (לפחות בטאי-צ´י) אמורה להיות כאילו אתה תלוי מהנקודה הגבוהה בקודקוד. יוצא שהכינוי, מוצלח ככל שיהיה, אינו מדויק

עוד לא מצאנו כינוי מתאים שיהיה מובן לכולם. אני מנסה לדחוף את "עקרון התוף", ומי שהיה באימון-הפורום הראשון יבין, אבל גם כאן עקרון ה"תליה מלמעלה" חסר

יש הצעות?

 

[סלבו לוי]

נמצא פתרון לבעיה ../images/Emo6.gif

עצם העיה (של שווארמה מונחת על בסיס), טמון במיקום השוואמה (אני מניח שאתה מכיר רק את השווארמה של באר שבע). לעומת זאת, בפתח תקווה, ליד הדוג´ו - יש שווארמה שאינה מונחת על בסיס, אלא עובדת מהמותן

 

[בן טל-שחר]

אוי ואבוי...

אני מדריך (בין היתר) לעבודה עם אנרגיה (צ´י, מידע, What ever). בתור מדריך לעבודה עם אנרגיה, אני מלמד לעבוד עם אנרגיה. זה אומר תרגילים, הסברים, מתודות לימוד וכולי - כמו שכולנו מכירים מנושאים שונים. לדוגמא, כשאני מלמד הגנה עצמית, אז אני זקוק לתרגילים, הסברים, מתודות... וכך גם כאשר אני מלמד מדיטציה, נשימה, פרקטיקת עיניים בלחימה, תזונה, עבודה עם אנרגיה, בעיטות, הרפיה וכולי... תמיד יש תרגילים, הסברים ומתודות הדרכה שונות. אמנם אפשר ללמוד דברים גם בצורה "עקיפה". לדוגמא, יש מכונים לאמנות הלחימה שלא מלמדים ישירות איך להתרכז - הם אומרים ש"זה יגיע, מתי שהוא" או ש"זה מתפתח מעצמו, כתוצאה מהאימונים הפיסיים..." וזה נכון, כמובן, אבל זה חלקי ולא-ישיר! אם רוצים לפתח ריכוז בצורה יעילה ומהירה, יש מערכות שלמות של תרגילים ושיטות הוראה כיצד לעשות זאת. הפיתוח ה"עקיף" קיים, אבל אין ספק שהוא פחות יעיל. אם אני רוצה ללמד בעיטות, אני צריך ללמד בעיטות. אם אני רוצה ללמד ריכוז, אני צריך ללמד ריכוז. אם אני רוצה ללמד עבודה עם אנרגיה, אני צריך ללמד עבודה עם אנרגיה. נכון! אם אני מלמד בעיטות, תתפתח כפועל יוצא מכך גם יציבות. אבל זו תהיה יציבות שמפתחת כתופעת-לוואי של עבודה על בעיטות. תהיה זו יציבות הדרושה לצורך בעיטות בלבד - וגם זאת רק באופן הנובע מאימון הבעיטות שבוצע, לא יותר. אם אני רוצה ללמד יציבות בצורה יסודית באמת, כנושא בפני עצמו, לא תהיה לי ברירה - אני פשוט אצטרך ללמד יציבות. ותהיה לכך מערכת שלמה של תרגילים ושיטות הוראה נפרדות, העוסקות ביציבות. אותו הדבר עם לימוד העבודה עם אנרגיה. אם אני רוצה ללמד זאת, אני צריך ללמד זאת ואי אפשר לחמוק מכך. נכון, זה גם מתפתח מעצמו, כתופעת לוואי, של צורות אימון שונות, בצורה עקיפה, אבל באופן כזה זה לוקח זמן רב יותר ונעשה בצורה יסודית פחות (מטבע הדברים). הצ´י הוא חלק מאיתנו. כמו יד, כמו רגל, כמו מחשבה, כמו רגש. צריך רק ללמוד להבחין בו - ולהפעיל אותו. מי שלא יודע ללמד כיצד לעשות זאת, לא יודע ללמד כיצד לעשות זאת. נקודה. מי שיודע ללמד כיצד לעשות זאת, יודע ללמד כיצד לעשות זאת. נקודה. הצ´י איננו כמו אהבה, שניתנת לפרשנויות. הצ´י הוא דבר קונקרטי שניתן לעשות איתו דברים מסויימים. נכון שנדירים יחסית האנשים הרואים אותו ממש תמיד ובכל מצב ("רואים"), אבל פחות נדירים האנשים החשים אותו ו/או הרואים אותו מדי פעם, בצורה חלקית. הדיבורים על צ´י לא מעניינים אותי. מעניין אותי ללמוד - וללמד. כמו רובנו. כאשר מדריך מלמד תלמיד לבעוט בצורה מסויימת, לא מעניין את המדריך כן דיבורים לא דיבורים, זה בכלל לא נושא למחשבה בשביל המדריך - הוא מלמד. נקודה. יכול להיות שהוא משתמש במלים תוך כדי. זה לא משנה. אם הוא מלמד, הוא מלמד בדרכו. זה בכלל לא רלוונטי בעיני "כן דיבורים על צ´י, לא דיבורים על צ´י"... מי מכם מלמד לעבוד עם צ´י??? מי שמלמד את זה, מלמד את זה... ומי שלא מלמד את זה, יכול להתווכח עד מחר אם צריך לדבר על זה או לא צריך לדבר על זה... זה בכלל לא קשור לשיעור, או ללמידה. את מי זה מעניין? מעולם לא שמעתי תלמיד שלי "מדבר" על צ´י. מה יש "לדבר" על צ´י? אני מדבר על צ´י! כי אני רואה צ´י ועובד עם צ´י ומלמד אחרים להשתמש בצ´י. יש לי תלמידים שחשים ושחלקית רואים צ´י (לא מאלה שלומדים את אמנות הלחימה). הם עובדים עם צ´י, בהחלט - אבל מעולם לא שמעתי אותם דנים על זה. זה קצת בעיה לדבר על צ´י. אפילו אני, כרואה, אין לי מה לדבר על צ´י עם אחרים שרואים. זה נדיר מאוד. מה יש לדבר על צ´י?!?! לעיתים רחוקות אני שואל רואה אחר, בתדהמה, אם הוא רואה מה שאני רואה. אבל זה נדיר. מה הקטע, מה ראיתם בדמיונכם? דיונים כאלה על "שיואו, הרגשתי את זה..." או ויכוחים פילוסופיים על "תראה, כדאי להסיט את הצ´י יותר ימינה"...?!?! זה מה שדמיינתם שקורה?!?! לחץ חברתי להרגיש צ´י?!?!?! נו, באמת!!!! מה יהיה אתכם!??!?!?!?!? כאשר שיטה מסויימת (כגון אייקידו או טאי צ´י) מהווה ברמתה הגבוהה בין היתר "שער" לעבודה עם צ´י, אז זוהי דרכה של אותה שיטה. זה לא אומר שום דבר אחר. בל נשכח שלכל שיטה יש מטרות יחודיות, מטרות משנה עוד יותר יחודיות להשגתן ודרכים עוד יותר יחודיות להשגת מטרות המשנה. ומי יודע היכן הצ´י נמצא בתרשים זה ולמה? אני בטוח שיש מורים הרבה יותר גדולים ממני ששולטים בצ´י הרבה יותר טוב ממני והם אינם מלמדים בהתחלה לעבוד עם צ´י. סבבה. אני כן מלמד לעבוד עם צ´י. אני חושב שאותם מורים הם פשוט כל כך ברמה יותר גבוהה ממני, שפשוט אפילו הידע העקיף שלהם בנושא, כנראה עבר את הידע הישיר שלי בנושא. זה הכל. זה כמו שאם ניקח תלמיד אייקידו ותלמיד טאי קוון דו ונבקש מהם לבעוט, זה מהטאי קוון דו יבעט יותר טוב, אבל אם נבקש ממומחה מופלא לאייקידו לבעוט, הוא יוכל לבעוט יותר טוב מתלמיד הטאי קוון דו, למרות שהוא כמעט ולא תרגל את זה מעולם וזה לא מעניין אותו. אבל אם נביא מומחה בטאי קוון דו, הוא כמובן יבעט הרבה יותר טוב... זה כמו שמומחה באייקידו ישלוט יותר טוב ממני בבעיטות, מפני שמומחיותו היא כל כך יותר גדולה משלי, עד שאפילו התרגול המועט מאוד שלו בבעיטות לעומת התרגול שלי, יחד עם השליטה שלו בגוף שלו ובגוף שלי (!...), מאפשרים לו פשוט לבעוט יותר טוב ממני... אז מה זה אומר? שכדי לפתח בעיטות לא צריך לתרגל אותן, "כי זה בא מעצמו"??? אפשר, אפשר ש"זה יבוא מעצמו", כתוצאת לוואי של תרגול מסוג אחר, אבל אפשר גם ללמד את אמנות הבעיטה באופן ישיר ולהשיג תוצאות מהירות יותר ויסודיות יותר. אותו הדבר עם צ´י, רבותי. אותו הדבר עם צ´י. ודוד, אתה צודק בכל מה שאמרת על לדמיין צ´י וכאלה דברים, אבל... מאיזו נקודת מבט אתה מסתכל??? באיזה שיטות בדיוק אתה מנסה (או לא מנסה - בצדק!) ללמד צ´י?!? ברור שהדרכים עליהם חשבת כשיטות ללמד צ´י באופן ישיר למתחילים, אינן דרכים טובות - אחרת היית משתמש בהן!!! אז מה, זה אומר שאי-אפשר ללמד צ´י ישירות למתחילים? המממ... אויש, אז מה אני עושה??? אתה חושב שאני משתמש באותן שיטות שאתה ראית בדמיונך כאפשרויות (גרועות) ופסלת אותן?... המממ... קשה להאמין שאלפי שנים של מתודות הוראה קפדניות יפרחו להן כך סתם אל האוויר... יותר סביר להניח שאתה פשוט לא מכיר מערכות אלה של הוראה. נו, באמת, מיתר נדיר, דוד, מה נראה לכם??? שאני מבזבז את זמנם של תלמידיי בהפלצות עידן-חדשיות?!?! זה באמת מה שאתם חושבים?!?!?! טוב, לא, אני יודע שלא. בעצם... אני יודע שלא??? חה חה חה, נראה לי שהניסוח שלי התחיל להתערפל... טוב, אני אלך לישון עכשיו (שימו לב לשעה) ומחר אני אסתכל בהודעה הזאת ובתגובות עליה. וזכרו: מה שאתם פוסלים, מתוך מה שאתם רואים בדמיונכם, איננו קרוב אפילו למה שאני עושה כשאני מלמד (או למה שעושים מורים אחרים לעבודה עם אנרגיה, כשהם מלמדים). היו שלום חברים...

 

[angeleyes]

נגענו פה בנקודה עקרונית, מה?

טוב, אז לפני הכל - אני מתאמן יותר מארבע (וחצי, ב"גיל" הזה עדיין סופרים חצאים) שנים בטאי צ´י, ב"מרכז". הנחו אותי שלא "לחפש" את הצ´י, או לפחות, שאין טעם לדבר על זה. בקשר לתחושות - אני יכול לספר, שאחרי תקופה מסוימת של אימונים, (בערך אחרי 3 שנים) התפתח אצלי דחף מסוים ומאוד מוזר. פתאום הייתי רואה אנשים ומרגיש שאני "צריך" ללחוץ להם על הגוף באופן מסוים. בפועל, מה שקרה הוא שאנשים קרובים אלי קיבלו עיסוי, ואנשים פחות קרובים, וגם יותר שומרי private space, נבהלו טיפה. באמת טיפה, כי אני לא נוגע (או מתקרב) לאדם שלא מעוניין בכך... אבל הנקודה שלי היא, שלמרות שנתתי בחיי מסג´ים לא מעטים, בלי הכשרה, כשהופיע הדחף ההוא, שמתי לב שאני עושה הרבה דברים שמעולם לא עשיתי. הרגשתי צורך לעשות ולעסות באופן מאוד מסוים, וזה גם השתנה מ"מטופל" ל"מטופל" (אני לא מטפל, שיהיה ברור, אבל מחוסר אוצר מילים מספק..) אז מה זה אומר? שאני מרגיש "חוסר" ב"צ´י" אצל אנשים? אני בכלל לא יודע מה זה צ´י... ונראה לי גם, שיש הרבה אנשים שמגדירים צ´י בשונה מאחד לשני, למרות מה שכתב בן. אולי אני פשוט מרגיש יותר טוב את האנשים עצמם? מאסטר וונג ממעט לדבר על צ´י, (לפחות עם תלמידים ברמתי...). הוא אמר שזה ישנו שם, ואם מקפידים על עקרונות השיטה, אז הצ´י יזרום כמו שצריך. ולבסוף, שאלה לבן: עבדנו יחד כמה דקות באימון הפורום (הראשון). למרות שאני יודע שלא הייתי במיטבי, (אני משער שרוב הזמן אינני במיטבי), נראה לי שיכלת להעריך את "רמתי", כמו שאני יודע שמדריכים בכירים ב"מרכז" יכולים לעשות. ואולי גם עבדת עם זאב פוקס ודוד , וסלבו... אז הנה השאלה: האם אני "עובד עם צ´י"? האם דוד? סלבו? זאב? ואני מבקש שלא תענה "כולם עובדים עם צ´י כי זה חלק מהגוף", את זה אני כבר יודע. השאלה היא האם העבודה של כל הנ"ל תואמת את מה שאתה מחשיב כעבודה נכונה עם צ´י, מה שאתה מנסה ללמד... הרי, אם אתה מלמד עבודה עם צ´י מתחילים שמתאמנים שנה, זאב פוקס שמתאמן שנים על שנים אמור להיות (ואני בטוח שזה כך) יותר "טוב" מהם. ולא מדובר כאן בלבעוט נכון... אז מה תשובתך?

 

[בן טל-שחר]

אה, הממ... כלומר, טוב, אז ככה, מ...

זאב פוקס עובד מדהים (!), אבל אני עונה בלי קשר לצ´י... למה? כי אני חושב שזה שלילי ושגוי להוות עבור מישהו אחר "עיניים" לצ´י... למה? המממ... כי אז בדיוק נגיע למקום הבעייתי שמיתר ודוד הזהירו אותנו מפני הגעה אליו - ובצדק! אם תלמיד שלי היה שואל אותי כזה דבר (וזה נדיר), הייתי אולי שואל אותו משהו כגון: "למה אתה מתכוון כשאתה אומר צ´י?" ואם הוא היה נניח אומר משהו כמו: "לזרימת האנרגיה..." אז הייתי משיב לו: "אני לא יודע למה אתה מתכוון..." ואם הוא היה מתחיל להגיד לי למה הוא מתכוון, יכול להיות שהוא היה מקבל תשובה כגון: "על מה אתה מדבר??? על משהו שאתה רואה, או על משהו שאתה חושב שנמצא שם???" כשמטרת הדו-שיח, מבחינתי, היתה להבהיר למודע ולתת-מודע שלו, באופן ברור ככל האפשר, שאין כל אפשרות מבחינתי לדבר על משהו שהוא לא רואה ולא מרגיש. אז כן, angeleyes, אין לי שום אפשרות "לשוחח" איתך על צ´י, מבלי ליצור אצלך או לפחות לעודד אצלך פגיעה ביכולת שלך לעבוד עם צ´י בעתיד באופן מודע. לעיתים אפילו פגיעה חמורה. הדיון שבו "דיברנו" כאן על צ´י היה עקרוני יותר. אני לא יכול להוות עבורך עיניים, למשהו שאתה כבר רואה ישירות בעצמך. אם אעשה כך, אני סתם אטע בך מערכת חדשה של אמונות, או התייחסויות. ואלה עלולות להביא לדמיונות שווא, או לעיקום ראייתך. הרי מה שאתה שואל, נובע ממה ששכלך יודע. השכל איננו רואה צ´י, כשם שהשכל איננו רואה את מסך המחשב הזה. החושים שלך מבחינים במסך המחשב. השכל מגיב רק אחרי שהחושים רואים. אותו דבר עם הצ´י. רק כשהשכל שלך יכיל על כך מידע בדוק מיד ראשונה (מראייתך המוצקה שלך), יהיה למידע שבשכל שלך ערך כלשהו (כלומר, לא יודע כמה ערך יהיה למידע הזה, אבל לפחות יהיה זה מידע ממשי). ורק אז ניתן יהיה לדבר על כך, אם יהיה צורך לומר משהו. כי עד אז, אתה מדבר על משהו הנמצא רק בדמיונך... ואנחנו, הרי, לא רוצים לעודד אותך לדמיין. יש פה לכאורה סתירה, מאחר ומורים גדולים רבים (וגם קטנים... כמוני) מנחים את המתרגל לדמיין את זרימת הצ´י בצורות ספציפיות, במהלך התרגילים. יש אף מורים גדולים המרחיקים לכת וטוענים כי "מבלי לדמיין את הצ´י הזורם... לא יתפתח צ´י!" ואני בהחלט מסכים עם דעתם - ולכן בתרגילים מסויימים אתה יכול לקבל ממורים כאלה הנחיה כגון "רוקן את הרגל האחת... מלא את הרגל השניה... רוקן את פלג הגוף העליון והעבר הכל לפלג הגוף התחתון... שלח ´שורשים´ אל האדמה..." וכולי - ולצפות ממך לבצע הנחיות אלה בצורה מוחשית לחלוטין, בעזרת הדמיון. אבל כאן יש הנחיה חד-צדדית של המורה אליך, האמורה במוצהר להתבצע בעזרת הדמיון שלך. בעתיד, מתי שהוא, אתה תבין שאתה רואה / חש - אבל כרגע אתה מתבקש, במפורש, לדמיין. ויש הבדל ברור וחד בין שני הדברים. אז אם אתה רוצה שנדבר על הדמיון של הצ´י, שזוהי כאמור פעולה חשובה, אין בעיה. אך אין זוהי ראיה / חישה של צ´י! אין כל רע בלדמיין, נהפוך הוא!!! אך זאת כל זמן שאתה יודע שאתה מדמיין. הדמיון הוא "מערכת שרירים" רבי עוצמה שיכולים לעזור לנו הן ללמוד דברים, הן לעשות דברים טוב יותר. אבל אחד מה"שרירים" החשובים ביותר במערכת זאת הוא זה המסייע לנו להבדיל בין דמיון למציאות. אסור בתכלית האיסור ש"שריר" זה יהיה חלש. אם הוא חלש, אנחנו בצרות - וכל "מערכת השרירים" הזאת גורמת ליותר נזק מאשר לתועלת. ופוטנציאל הנזק שהיא יכולה לגרום, אינו פחות מפוטנציאל התועלת שהיא יכולה לתת. בדרך כלל ההתפתחות של הצ´י היא כזאת: - התלמיד עובד ועובד ועובד (כולל הנחיות לדמיון שלו) - לאט לאט הוא יותר ויותר עובד נכון עם הצ´י - באיזה שהוא שלב הצ´י שלו כבר ממש מפותח (המטרה הראשונית הושגה!) - בהמשך הוא מתחיל לראות / להרגיש... - הראיה + התחושה הולכות ומתמצקות... - הראיה והתחושה מוצקות... כלומר, הכרחי לדמיין את הצ´י זורם (לפי הנחיות המורה) לפי דעתי, אך העבודה הממשית עם הצ´י תמיד מקדימה את התפישה המוחשית שלו, שבאה בשלב מאוחר יותר. למעשה, חלק מ"ראיית הצ´י" נובע בפשטות מכך שה"צ´י" המפותח שלנו מצליח "להבחין" בצ´י (של אחרים... וגם של עצמו, כלומר, הצ´י נעשה מודע לעצמו, לא יודע איך להסביר את זה...) ולהעביר מידע מדוייק למודע שלנו. כלומר, ה"איבר" הרואה את הצ´י איננו העיניים, אלא הצ´י שלנו, שהתפתח... לפיכך, בדרך כלל (אך לא תמיד) רואים ה"רואים" אם מישהו אחר הוא "רואה", אפילו אם הוא מנסה להסתיר זאת (כלומר, לא להגיב למה שהוא "רואה"), מפני שניתן לראות כיצד האנרגיה שלו מבחינה באנרגיה של אחרים (זה כמו צורות שונות של מישוש...). הממממ... קשקושים, ירדתי לרמה של קשקושים. לא נורא, העיקר שלא חסכתי מאמץ כדי להסביר את כוונתי. שלך באהבה, בן נ.ב. אה, ו-angeleyes, עוד משהו - כולם עובדים עם צ´י כי זה חלק מהגוף...

 

[סלבו לוי]

אמנם אני לא מומחה לצ´י.

אך מהתנסותי המעטה באנרגיה, כמו שבן ציין - חייבים להרגיש את הצ´י (כמו הרבה דברים אחרים), קודם דרך הדמיון! יש תירגול מסוים בזוגות - עמודים אחד מול השני במרחק הושטת יד. הצד "התוקף" מושיט יד ומנסה ולגעת בצד "המגן", שמטרתו להסיט את הכתף אחורה (כמובן, תוך שמירה והקפדה על יציבה, ציר השווארמה וכו´). היד שמושטת נעשית באופן אקראי, והמטרה העיקרית של התרגיל - זה התרככות, והבנה שברגע שהצד ה"מגן" מתקשה, אז יכולת התזוזה והתקמחקות "מהמכה", הופכת להיות כמעט בלתי אפשרית. לאחר מכן, עוברים לעשות את התרגיל הזה, בעיניים עצומות. ולמ אני מספר את כל זה - כשאני מתרגל את התרגיל הזה בשלב העצימת עיניים (כשאני הצד "התוקף"), אז יש פעמים שאני מנסה ליצור מעיין "הזרמת אנרגיה", אני מדמיין שאני אוסף משהו מתוך האדמה, ומושיט את היד אל בן הזוג (שעיניו עצומות). התנועה של הושטת היד, היא אותה תנועה - רק שבפעמים שאני "אוסף אנרגיה" ומקרין אותה אל היריב, אז כמעט שאין פיספוסים (היריב מתחמק מ"ההתקפה"), ואפילו יותר מזה - הוא עושה את זה הרבה יותר מוקדם מאשר היד שלי הגיעה אליו (אפילו מוקדם יותר, מאשר עיניו היו פקוחות). אני לא יודע להסביר (או יותר נכון להמחיש), את התהליך במדוייק, אך כשאני מדמיין את הדברים, התגובה של הצד "המגן" שונה לחלוטין מאשר תנועה שמבוצעת ללא דימיון. ושלא יהיה פה שום ספק - התנועה היא אותה תנועה, בשני המקרים (ושאף אחד לא יגיד, שתנועה שביצעתי עם דימיון, שונה במסלולה משאר תנועה נטולת דימיון!). ושוב, אין לי התנסויות רבות בצ´י/קי. סלבו