לחשוב ביפנית

[ליאור דן 9]

לחשוב ביפנית

אני עכשיו לקראת סופו של הספר "זכרונותיה של גיישה", היה מעניין מבחינתי לקרוא ולהזדהות עם הדמות הראשית. אבל מה שבאמת הפתיע אותי זה שציפיתי למצוא הלך מחשבתי אחר אצל הגיבורה, שיעיד במשהו שהיא יוצאת תרבות יפנית ולא מערבית, ואת זה לא מצאתי. הסופר כמובן אמריקאי שחי תקופה ביפן. מעניין אותי האם מישהו מכיר ספרים טובים שמהם אפשר לראות את העולם הפנימי היפני מגוף ראשון?

 

[Rivendell]

כןןןןן ../images/Emo13.gif

ספרות יפנית היא ללא ספק הקיק שלי. ואני חושבת, אפילו בלי לקרוא את הגיישה, שאף אמריקאי לא יכול להתיימר לכתוב כמו אדם שנולד ביפן. יש בזה משהו מאוד יומרני ומאוד שגוי, ושוב - בלי לקרוא, אני יכולה לנחש (אולי אני טועה, אני בספק אבל) שזה יוצא לא אמין, ומערבי להפליא. לא הגדרת בדיוק אם אתה מדבר על היום או בכלל, אבל אני אמליץ בכל זאת. איפה כן יש סיכוי שתמצא מה שאתה מחפש: בספרים של הרוקי מורקאמי. על יפן של היום אתה יכול לקרוא בכל ספריו. בעיני, השיא שלו הוא "יער נורווגי". עוד מומלץ אחד הוא "אנדרגראונד". גם הספרים של בננה יושימוטו, ובעיקר "המטבח". ואחרון חביב - "ספינות טרופות" של אקירה יושימורה. הקישור למטה כי נגמר לי המקום

 

[ליאור דן 9]

תודה

איזה כיף יהיה לי מה לחפש בביקור הבא שלי בספרייה

 

[siv30]

כפרה כמה שאת טועה

הסופר של גיישה גדל ביפן אם אני לא טועה והספר כל כך כתוב יפה שזו חוויה בפני עצמה. אם תשווי את הספר לדוגמא לבננה ו-N.P או הארוקי ודרומית שלו את יכולה לראות סממנים משותפים, לא רק בניתוק של הדמויות (כאילו הן אדישות לחיים למרות שעובר עליהן כל כך הרבה) אלא גם באופי הכתיבה (שיש בה מינימליזם "צועק", ממש לא אמריקאי בסגנון). אני אהבתי את גיישה, הוא נהדר. אם אפשר בכלל להשוות את האימפקט שלו למשהו אחר שאני מכירה, אז היתי בוחרת להשוות אותו לאימפקט של הסרט "נפלאות התבונה".

 

[passiflora]

עוד מוראקמי....

בדרך כלל אני רק קוראת בפורום, אבל הפעם...גם אני התענגתי על יער נורווגי... ואם כבר אז כבר.. ישנו ספר של סיפורים קצרים בשם הפיל נעלם ( שנעלם מספרייתי באופן זמני ולכן אני לא יכולה לציין הוצאה...) וכעת אני שקועה בשני ספרים נוספים שלו, לצערי הם לא תורגמו לעברית, אך ניתן לרכוש אותם בסטימצקי שני הספרים בהוצאת vintage. הראשון הוא :a wild sheep chase השני הוא dance dance dance ומסתבר שזה גם סדר הקריאה שלהם כי השני הוא מעין ספר המשך (להערכתי ניתן לקרוא כל אחד מהם בנפרד אבל אני אדע את זה רק כשאסיים את השני). הספרים מתארים את יפאן המודרנית וזו מה לעשות מושפעת מהתרבות האמריקאית או שמא התרבות הגלובלית... ספרים נוספים שהייתי ממליצה עליהם הם: הנאהבים הצעירים - יסונארי קאובאטה ( זוכה פרס נובל 1968) הוצאת עם עובד ( ספר מאוד מאוד ישן), ספר המתאר את המאבק בין יפאן המסורתית ליפאן התעשייתית דרך סיפור אהבה. אמן של העולם הצף- קאזואו אישיגורו, הוצאת מעריב על יפאן 1948 תקופה של שינוי חברתי ותרבותי וההתמודדות של צייר מזדקן שהיה מפורסם בשעתו עם ערכיו הישנים והמציאות החדשה בה הוא חי, מסורת ומודרניות נוסטלגיה והווה. נוף גבעות חיוור- קאוזו אישיגורו,הוצאת מעריב תיאור קיץ בנגאסאקי שלאחר הפצצה, מנקודת מבטה של יפאנית שהיגרה לאנגליה, ויחסיה עם ביתה החיה והבת שמתה. כל הספרים מומלצים בחום.

 

[Springy]

יפנים...

"זכרונותיה של גיישה" אכן מתעמק בתרבות היפנית, שמרתקת רבים, ואני בכללם. עם זאת, מצאתי את הכתיבה של ספרים יפנים "אותנטיים" הרבה יותר אטרקטיבית - הדמויות היפניות בספרים מעין אלה אינן מתעכבות על מאפייני התרבות שלהן השונים מהתרבות המערבית, אלא מתארות בטבעיות את קורותיהן. לטעמי זה נותן הצצה הרבה יותר אישית ונעימה, מאשר ספר שכתוב כמו כתבה ב"נשיונל ג'יאוגרפיק", ויש בו משהו פולשני. בספרות היפנית המודרנית יש מעין מינימליזם קסום... אמנם לא בגוף ראשון - אך אם ברצונך לספק את יצר המציצנות (הלגיטימי לגמרי, כאמור) לחיים היפניים, הייתי ממליצה על ספרה של שפרה הורן "חוויה יפנית", וכמו כן יש באתר YNET טור מקסים של איריס ז'ורלט שעיקר עניינו אוכל, אך הוא זרוע באנקדוטות על החיים ביפן. המלצות לקריאה יפנית "בגוף ראשון": המטבח - בננה יושימוטו יער נורבגי - הארוקי מוראקאמי דרומית לגבול, מערבית לשמש - הארוקי מוראקאמי לשני הסופרים הנ"ל יש עוד ספרים, שלא קראתי, ואם תריץ חיפוש על שמותיהם תוכל למצוא ביקורות נוספות שנידונו כאן לאחרונה. קריאה נעימה!

 

[ליאור דן 9]

תודה תודה

יש לי חשק לקרוא את הכל...

 

[Springy]

עשה זאת ולא תתחרט ../images/Emo24.gif

 

[Rivendell]

כמעט על כל מה ש springy אמרה

יש לנו מאמר

נתתי לך קישורים לרובם, אבל כדאי לך לשוטט שם בעצמך ולראות מה עוד תופס אותך.

 

[Guy K]

ספרינגי וריווי!

אני לא מצליח להבין מה יפני בספר יער נורבגי, חוץ מזה שהוא קרה ביפן. אתן רואות הבדל סגנוני בין יער נורבגי וזכרונותיה של גיישה? ברור ששניהם נכתבו בצורה שונה, כמו כל שני ספרין שנכתבו על ידי שני סופרים שונים. אבל במה מתבטא בעיניכן הייחוד של הכתיבה היפנית מול הכתיבה המערבית בספרים האלו? אני זוכר שיער נורבגי דווקא נתפס בעיני כמו ספר מערבי רגיל שיכול היה לקרות באותה המידה גם בשבדיה, או בכל מדינה מערבית אחרת. ייתכן שזה בגלל נושא הספר. אבל אם זה הביטוי של הכתיבה היפנית (כלומר - הסרה של שממנים יפניים כדי שהספר לא ייראה כמו כתבה בנשיונל גאוגרפיק - אהבתי את ההגדרה

), אז בעצם מה יפני בדרך הביטוי הזו?

 

[Springy]

תשובה על רגל אחת

כי אני קצת מנומנמת... קודם כל, בלי לציין את זה כלל, יער נורבגי עוסק בנושא מאוד יפני - התאבדות. זוהי תופעה רווחת להדאיג ביפן, ויש רבים המייחסים אותה לאופי החיים התחרותי של החברה היפנית. עם זאת, אני לא בטוחה שהייתי אומרת שהתאבדות היא הנושא של הספר... מעבר לכך, היופי בעיניי טמון בפשטות, בסגנון, במינימליזם של הסופר, שהוא כל כך מעודן ומושך, שאין אפילו דרך להסביר מדוע ולמה הוא מרתק כל כך לקריאה. אני יודעת לייחס את המינימליזם לכתיבה היפנית רק על סמך קריאתי את יושימוטו ואת מוראקאמי. אני לא מבינה גדולה בספרות יפנית, כך שאשאיר לגדולים ולבקיאים ממני (ריוונדל, איה את?) את הפירוט. ותודה - גם בעיניי מצאה חן היציאה שלי עם הנשיונל ג'יאוגרפיק

 

[Guy K]

יער נורבגי הוא בעצם סושי

מאכל "פשוט, מסוגנן, מינימליסטי, מעודן, מושך" ממש כמו ההגדרות שלך לכתיבה של מורקאמי. אבל ההבדל הוא שבעוד שכשיגישו לי צלחת סושי אני אדע מיד שזה יפני, אם תתני לי את יער נורבגי עם שמות מערביים לא יהיה לי מושג שזה יפני. לא?

 

[Mנטה]

יער נורבגי כתוב באופן הכי מערבי

שאפשר, גם לדעתי. אני זוכרת כשקראתי אותו אז הרושם שלי היה שמלבד אוכל יפני, הכל שם מערבי. ההתנהגות, המנהגים, המוזיקה, ה-כל. אבל בכל זאת יש בו מאפיינים יפנים סמויים. כמו שענין האוכל סמוי. הדברים הכי עמוקים, שנוגעים במקומות הכי אינטימיים הם יפנים. וההתנהגות של הגיבורות, שתיהן, וגם של הגיבור, הדברים שבאופי, שברגשות העמוקים, הדברים האלו יפנים לחלוטין. אם אני אמצא מה שכתבתי מיד אחרי הקריאה, אשים לך פה

 

[danieljj]

אתה בהחלט צודק

אני אפילו חושבת ש"זכורונתיה של גיישה" הרבה יותר יפני מ"יער נורבגי".

 

[Guy K]

זהו, שכאן המלכוד בעצם

כי אם זכרונותיה של גיישה נראים לי ולך יותר יפניים, זה רק אומר שאנחנו לא מבינים כלום

הרי אם הוא היה ספר "יפני" אז הוא לא היה צריך לעצור ולתאר לי ולך כל דבר שלאנשים יפניים ברורים לחלוטין. מכאן נובע שהספר הוא מערבי - ולקהל מערבי. הוא מסביר לנו את מה שאנחנו לא יודעים על יפן. מצד שני, אם הוא לא היה עושה את זה, ולא היה מתבל את הספר בתיאורי הטקסים, המאכלים, הבגדים, האווירה היפנים, הוא לא היה נראה לנו יפני בכלל. אבל אז הוא היה יותר יפני

הסתבכת? גם אני!

 

[Springy]

../images/Emo45.gif

בדיוק מה שרציתי להגיד, והסתבכתי בניסוח...

 

[Rivendell]

אוח גיא, אתה כזה מלך ../images/Emo47.gif

אמרת את זה נפלא. ואתה גם מאוד צודק. סיכוי לא רע שיש הרבה סממנים בספרות היפנית ה"אמיתית" כביכול שאנחנו בכלל לא יכולים לראות. ובתשובה לשאלה קודמת - מה שאני אוהבת בספרות היפנית היא באמת האווירה העדינה והמינימליסטית שיש לספרים שלהם. וכמו ספרינגי נדמה לי, זה על סמך נקודות דמיון בין יושימוטו ומורקאמי.

 

[אורי אשד]

מזמין אותך לקרוא את "וואבי סאבי" -

ספרון קטן וחמוד שמסביר קצת את העקרונות האומנותיים (מינימליזם חוסר שלמות ועוד) בתפיסה המיזרחית למול תרבות המערב, לא רק בספרות אלא גם באומנות ויזואלית, פילוסופיה וכל השאר.

 

[danieljj]

אתה זוכר במקרה

מי כתב אותו? תודה

 

[אורי אשד]

צר לי אבל לא