זה נשמע כמו הסיפורים של אמא שלי
הי,
הגעתי מהראשי.אני בדרך כלל נגד התייעציות כאלה ודי מפחדת מהן אבל חייבת לספר לך כמה זה דומה.
ההורים שלי גרושים כבר כמעט 15 שנה
בהתחלה זה דווקא היה נראה חיבור מוצלח הם בילו ביחד המון והמשפחות נראו מרוצות מזה והחתונה הגיעה באמת די מהר.
אמא שלי אומנם שמעה מאבא שלי על אמא שלו אבל לא האמינה שזה אפשרי בכלל וגם אמרה שבסך הכל הם לא גרים ממש לידה אז זה לא נורא כל כך.
ואז חתונה ואבא שרצה לפחות בהתחלה להישאר בקיבוץ(ליד אמא שלו).
ועזיבה של הקיבוץ כי אמא שלי לא השתלבה לא בקיבוץ ובטח לא ליד האמא שלו שנהגה לבוא "לעזור"
לנקות את הבית ולסדר כי איך יכול להיות שאמא שלי לא כל היום בבית ולמה היא לא מארגנת לאבא שלי את הבגדים על הכיסא (ככה כמו שמארגנים לילד קטן).. ומה היא חושבת , הוא גבר היא צריכה להכין יותר אוכל !
והפעמים שאמא שלי הייתה צריכה לקחת אותי מהידים של סבתא שלא הבינה מה הבעיה להחזיק תינוקת מעבר למעקה של המרפסת בקומה שניה .
ואז דירה אחת ושתיים רחוק מהמשפחה המורחבת היה הכל בערך בסדר.
וגם אני הייתי סיבה אמיתית לאמא להישאר איתי בבית( ילדה עם מום בלב).
ואז אחותי נולדה ואז האחות הקטנה יותר.
ובית חדש
ומשבר מקום מגורים אמא רוצה להישאר באותה עיר ואבא מתעקש (ואמא נכנעת) ושוב ליד סבתא
והדרך לגירושים כבר הייתה ממש קצרה..
ולא אני לא חושבת שהם התגרשו בגלל סבתא ,
אבל אני חושבת שזוג שמתחילת הקשר מגיע מרקע מאוד שונה , עם ערכים שונים כל כך , ומבקש להקים משפחה , צריך כב משלב ההכרות לעבוד על זה , ללכת לטיפול זוגי לפני שמתעוררים הקשים ולסכם על דרך ההתנהלות,
אחרת הדרך לפרידה תיהיה קצרה.
אני מספרת לך את כל זה כי אני חושבת שאת צריכה להתחיל בעבודה הזאת עכשיו, קודם בינך לבין עצמך להחליט על מה את מוכנה להתפשר וגם על מה לא, ואז להתחיל לסכם דברים בניכם
ככה תידעי אם יש לזה סיכוי