לחפש להיעלב
לאחרונה, בארוחת ערב עם המשפחה סיפרתי שבעבר הייתי תורם דם קבוע למדי. בכל זאת, אם רוצים לתרום דם, לא חסר איפה. באוניברסיטה, בכיכר רבין או בכיכר צרפת בירושלים, בקניונים, בכנסים גדולים - לפחות פעמיים שלוש בשנה תמצאו את עצמכם במקום גדול והומה אדם שיש בו ניידת צהובה גדולה וכמה אנשים בחלוקים לבנים סבלניים מאוד שמנסים לא להכאיב יותר מדי. רוב הפעמים שהייתי רואה ניידת, הייתי בודק בפנקס התורם כמה זמן עבר מאז שתרמתי, ואם עברו יותר משלושה חודשים, הייתי תורם שוב. זו נראית לי מצווה אזרחית חשובה למדי, אפילו משהו שהייתי מעודד בחקיקה או משהו. פעם אחרונה תרמתי לפני חצי שנה, ונתקלתי כמו תמיד באותו תנאי ידוע לשמצה, שהוא אחד מ-12 תנאים שאם אתה עומד בהם, מנת הדם שלך מסומנת "לא לעירוי" (לשאלתכם, מה עושים עם המנות הללו? זורקים אותן לפח). התנאי ששואל אם קיימת יחסי מין עם גברים מאז 1977, תנאי שמן הסתם נכון לגביי. הוא נכון לגביי מאז הפעם הראשונה שתרמתי דם, בטירונות. כבר יותר מ-10 שנים אני חותם את שמי על שקר, ואני חושב, בלי הגזמה, שזה המקרה היחידי, היוצא מן הכלל היחידי, שבו אני חותם את שמו על משהו שאני לא מאמין בו או שאני יודע שהוא שקרי. בפעם הראשונה, זה צבט אותי, איכשהו, ופתחתי על זה שיחה עם האחות שלקחה ממני דם. שאלתי אותה מה קורה אם מסמנים "כן" לאחד מהתנאים הללו, הרי זורקים את המנות לפח, למה עדיין לתרום? היא אמרה שחלק מהאנשים תורמים כי זה בריא (להקזת דם מפעם לפעם אכן יש הטבות בריאותיות), יש כאלו שמסמנים "לא לעירוי" כי הם לא רוצים שידעו שהם לא תורמים, או מדוע הם לא תורמים. אני מבין את האנשים הללו; אבל כשיצאתי ממקום התרומה הבנתי שמשהו השתנה, משהו שהסכמתי לעשות כבר עשר שנים, לפתע אני כבר לא מוכן לעשות. הבנתי שזו הפעם האחרונה שאני חותם את שמי על שקר. כשסיפרתי את הסיפור אמרתי שזה בגלל ש"הקצנתי". הרצח בבר-נוער היה גורם עיקרי להקצנה הזו; לתחושת רגישות חדשה לגילויי הומופוביה, הכחדת זהות, ואפילו אלימות, גם אם במילים ולא במעשים, שאנחנו, כאנשים לא-סטרייטים, מוקפים בהם יום ביומו. זה דברים שיכולים להיות קטנים, כמו קולגה בעבודה ש"מזהיר" ידיד שלו שאני אוהב גברים, כדי שלא יהיה ידידותי אליי יתר על המידה, ודברים שיכולים להיות גדולים, כמו ההתבטאויות השגורות של פוליטיקאים ואנשי ציבור, כאן בישראל ובמקומות אחרים: על היכולת של לא-סטרייטים לגדל ילדים, על כך שהומוסקסואלים הם פדופילים, וכן הלאה (אני באמת שלא אוהב להביא דוגמאות; זה סתם נותן טעם רע). לפעמים זה מגיע ממקום לא צפוי. לפני כמה שבועות צפיתי בפרק בסדרה Family Guy, פרק 18 בעונה השמינית אשר שמו Quagmire's Dad. בפרק אביה של אחת הדמויות מגלה לה שהוא מרגיש כמו אישה כלואה בגוף של גבר, ושהוא מתכנן לעבור ניתוח לשינוי מין. במהלך הפרק הוא עובר את הניתוח, והופך הלכה למעשה לאישה. האב, עכשיו אישה בשם איידה, רב עם בנו ויושב לשתות בבר של בית מלון. אחת הדמויות הקבועות, כלב מדבר בשם בריאן, שלא הכיר את הסיפור, פוגש את איידה בבר, הם מפלרטטים ובסופו של דבר מבלים את הלילה ביחד. למחרת, כאשר בריאן מגלה שמדובר בגבר שעבר ניתוח לשינוי מין, הוא מזדעזע ונגעל כל כך שהוא מקיא במשך דקות ארוכות. האם זה פרק שצריך להיעלב ממנו? מצד אחד, הפרק התייחס לנושא ניתוח לשינוי מין בצורה מאוד ישירה - למשל יש שיחה שבה Quagmire, הדמות שאביו עובר את הניתוח, מנסה להסביר שאביו לא הומו; הוא אישה בגוף של גבר, שזו הבחנה שאכן קשה להבין אבל מאוד חשובה עבור אנשים שעוברים את הניתוח הזה. מעבר לזה, אביו כאיידה הוא אישה מקסימה, שמוצאת חן בעיניי בריאן ואין לו דרך להבחין שמדובר בגבר שעבר ניתוח ולא אישה; זאת אומרת שבמידה מסוימת הפרק מתייחס לאיידה כ"אישה אמיתית". אנחנו רואים בלבול כזה, שבו גבר תופס גבר בשמלה כאישה שמוצאת חן בעיניו, במספר מקומות: "טוטסי", "טרנסאמריקה", "חמים וטעים" עולים לי לראש, ואני בטוח שיש עוד - ובהם התגובה לגילוי, כאשר יש כזה, אינה גועל נפש מהסוג שמפגין בריאן. היה משהו מאוד אלים, מבהיל אפילו, בתגובה של בריאן; הקיא נפלט ממנו עוד ועוד, עד שכיסה את כל החלק התחתון של המסך ואפילו מעבר, כאילו הוא מנסה להקיא מתוך עצמו את כל החוויה, ולמחוק אותה תחת שכבה עבה וחסרת רחמים של רפש. עד לאותה נקודה, הרגשתי שהפרק לוקח אלמנט חדשני בתרבות האמריקאית, ועושה ממנו צחוק - בנקודה הזו הרגשתי כאילו הפרק מנסה להגיד לי שלא משנה כמה נורמלית ונשית איידה נראית, יש באמת רק תגובה אחת לאינטראקציה איתה - גועל. אני חושב שזה נכון לפקוח את העיניים לצורות שבהן הסביבה שלנו מסמלת לנו איך היא מרגישה לגבינו; אני חושב שזה נכון להרים דגל ולסמן לסביבה שיש דברים שאינם מקובלים ושצריכים להפסיק אותם או לשנות אותם; אבל אני גם חושש שהקצנתי, שאולי אני רגיש מדי, ואולי יש דברים שלא צריך לקחת ברצינות. אני פשוט לא יודע אם הפרק הזה הוא אחד מהם...
לאחרונה, בארוחת ערב עם המשפחה סיפרתי שבעבר הייתי תורם דם קבוע למדי. בכל זאת, אם רוצים לתרום דם, לא חסר איפה. באוניברסיטה, בכיכר רבין או בכיכר צרפת בירושלים, בקניונים, בכנסים גדולים - לפחות פעמיים שלוש בשנה תמצאו את עצמכם במקום גדול והומה אדם שיש בו ניידת צהובה גדולה וכמה אנשים בחלוקים לבנים סבלניים מאוד שמנסים לא להכאיב יותר מדי. רוב הפעמים שהייתי רואה ניידת, הייתי בודק בפנקס התורם כמה זמן עבר מאז שתרמתי, ואם עברו יותר משלושה חודשים, הייתי תורם שוב. זו נראית לי מצווה אזרחית חשובה למדי, אפילו משהו שהייתי מעודד בחקיקה או משהו. פעם אחרונה תרמתי לפני חצי שנה, ונתקלתי כמו תמיד באותו תנאי ידוע לשמצה, שהוא אחד מ-12 תנאים שאם אתה עומד בהם, מנת הדם שלך מסומנת "לא לעירוי" (לשאלתכם, מה עושים עם המנות הללו? זורקים אותן לפח). התנאי ששואל אם קיימת יחסי מין עם גברים מאז 1977, תנאי שמן הסתם נכון לגביי. הוא נכון לגביי מאז הפעם הראשונה שתרמתי דם, בטירונות. כבר יותר מ-10 שנים אני חותם את שמי על שקר, ואני חושב, בלי הגזמה, שזה המקרה היחידי, היוצא מן הכלל היחידי, שבו אני חותם את שמו על משהו שאני לא מאמין בו או שאני יודע שהוא שקרי. בפעם הראשונה, זה צבט אותי, איכשהו, ופתחתי על זה שיחה עם האחות שלקחה ממני דם. שאלתי אותה מה קורה אם מסמנים "כן" לאחד מהתנאים הללו, הרי זורקים את המנות לפח, למה עדיין לתרום? היא אמרה שחלק מהאנשים תורמים כי זה בריא (להקזת דם מפעם לפעם אכן יש הטבות בריאותיות), יש כאלו שמסמנים "לא לעירוי" כי הם לא רוצים שידעו שהם לא תורמים, או מדוע הם לא תורמים. אני מבין את האנשים הללו; אבל כשיצאתי ממקום התרומה הבנתי שמשהו השתנה, משהו שהסכמתי לעשות כבר עשר שנים, לפתע אני כבר לא מוכן לעשות. הבנתי שזו הפעם האחרונה שאני חותם את שמי על שקר. כשסיפרתי את הסיפור אמרתי שזה בגלל ש"הקצנתי". הרצח בבר-נוער היה גורם עיקרי להקצנה הזו; לתחושת רגישות חדשה לגילויי הומופוביה, הכחדת זהות, ואפילו אלימות, גם אם במילים ולא במעשים, שאנחנו, כאנשים לא-סטרייטים, מוקפים בהם יום ביומו. זה דברים שיכולים להיות קטנים, כמו קולגה בעבודה ש"מזהיר" ידיד שלו שאני אוהב גברים, כדי שלא יהיה ידידותי אליי יתר על המידה, ודברים שיכולים להיות גדולים, כמו ההתבטאויות השגורות של פוליטיקאים ואנשי ציבור, כאן בישראל ובמקומות אחרים: על היכולת של לא-סטרייטים לגדל ילדים, על כך שהומוסקסואלים הם פדופילים, וכן הלאה (אני באמת שלא אוהב להביא דוגמאות; זה סתם נותן טעם רע). לפעמים זה מגיע ממקום לא צפוי. לפני כמה שבועות צפיתי בפרק בסדרה Family Guy, פרק 18 בעונה השמינית אשר שמו Quagmire's Dad. בפרק אביה של אחת הדמויות מגלה לה שהוא מרגיש כמו אישה כלואה בגוף של גבר, ושהוא מתכנן לעבור ניתוח לשינוי מין. במהלך הפרק הוא עובר את הניתוח, והופך הלכה למעשה לאישה. האב, עכשיו אישה בשם איידה, רב עם בנו ויושב לשתות בבר של בית מלון. אחת הדמויות הקבועות, כלב מדבר בשם בריאן, שלא הכיר את הסיפור, פוגש את איידה בבר, הם מפלרטטים ובסופו של דבר מבלים את הלילה ביחד. למחרת, כאשר בריאן מגלה שמדובר בגבר שעבר ניתוח לשינוי מין, הוא מזדעזע ונגעל כל כך שהוא מקיא במשך דקות ארוכות. האם זה פרק שצריך להיעלב ממנו? מצד אחד, הפרק התייחס לנושא ניתוח לשינוי מין בצורה מאוד ישירה - למשל יש שיחה שבה Quagmire, הדמות שאביו עובר את הניתוח, מנסה להסביר שאביו לא הומו; הוא אישה בגוף של גבר, שזו הבחנה שאכן קשה להבין אבל מאוד חשובה עבור אנשים שעוברים את הניתוח הזה. מעבר לזה, אביו כאיידה הוא אישה מקסימה, שמוצאת חן בעיניי בריאן ואין לו דרך להבחין שמדובר בגבר שעבר ניתוח ולא אישה; זאת אומרת שבמידה מסוימת הפרק מתייחס לאיידה כ"אישה אמיתית". אנחנו רואים בלבול כזה, שבו גבר תופס גבר בשמלה כאישה שמוצאת חן בעיניו, במספר מקומות: "טוטסי", "טרנסאמריקה", "חמים וטעים" עולים לי לראש, ואני בטוח שיש עוד - ובהם התגובה לגילוי, כאשר יש כזה, אינה גועל נפש מהסוג שמפגין בריאן. היה משהו מאוד אלים, מבהיל אפילו, בתגובה של בריאן; הקיא נפלט ממנו עוד ועוד, עד שכיסה את כל החלק התחתון של המסך ואפילו מעבר, כאילו הוא מנסה להקיא מתוך עצמו את כל החוויה, ולמחוק אותה תחת שכבה עבה וחסרת רחמים של רפש. עד לאותה נקודה, הרגשתי שהפרק לוקח אלמנט חדשני בתרבות האמריקאית, ועושה ממנו צחוק - בנקודה הזו הרגשתי כאילו הפרק מנסה להגיד לי שלא משנה כמה נורמלית ונשית איידה נראית, יש באמת רק תגובה אחת לאינטראקציה איתה - גועל. אני חושב שזה נכון לפקוח את העיניים לצורות שבהן הסביבה שלנו מסמלת לנו איך היא מרגישה לגבינו; אני חושב שזה נכון להרים דגל ולסמן לסביבה שיש דברים שאינם מקובלים ושצריכים להפסיק אותם או לשנות אותם; אבל אני גם חושש שהקצנתי, שאולי אני רגיש מדי, ואולי יש דברים שלא צריך לקחת ברצינות. אני פשוט לא יודע אם הפרק הזה הוא אחד מהם...