לחייל הקרבי
את המכתב הבא כתבתי כדברי הסיכום שאמרתי לחיילי בסיום מסלול ההכשרה באחת מחטיבות החי"ר(ינואר 2003) לפני כשנה נפגשנו,מפגש בין אנשים שונים, לפעמיים מפגש ...ממש בין קצוות :דתיים וחילוניים,יהודים ולא יהודים, עולים וותיקים,עשירים ועניים-ממש אסופת אנשים שהמכנה המשותף היחיד להם הינו עצם היותם ישראלים שהגיע פירקם להיות מגיני העם והארץ, נפגשנו למשימה שהיא לכאורה פשוטה להבנה...: הגנה על הבית, אך מורכבת מאד מבחינות רבות: לכם היא היתה מורכבת מעצם הכניסה אל דרך ועולם שמבחינתכם הינם בחזקת הבלתי נודע. ולי וליתר המפקדים בפלוגה היתה זו הדרך שמורכבת, הדרך להרחיב את המכנה המשותף לכל אותה אסופת התרבויות הצבעים והמנטליות שניצבה בפנינו. והכן הדרך היתה קשה ... למרות שזה לא תמיד ניראה כך, תדעו, שתמיד ראינו איך אתם החיילים עומדים באתגרים ובקשיים בצורה מעוררת הערצה. זה נכון הרבה פעמיים כעסנו,הוכחנו אתכם על חוסר עמידה בסטנדרטים... אולי זה המקום להזכיר לכולנו ובעיקר לכם:העמידה בסטנדרטים הינה תמיד לאור סרגל מסויים , והסרגל שלאורו בחנו אתכם אינו דומה לסרגליים בהם נמדדים יחדות וחברות אחרות,לעיתים רבות רמת הדרישות היתה גבוהה מאד - אתם קראתם לזה "הראש הקשה". לעיתים היו נפילות של חייל זה או חייל אחר, לעיתים אנו כמפקדים לא השכלנו לתת את המילה הטובה, אך בסיכומו של עיניין עמדתם בדרך ובאתגר בצורה מכובדת מאד. והדרך והאתגר היו קשים: אם בטירונות שהקושי בא בתצורת קשיים פיזים,לילות בלי שינה וקשיים מנטליים הנובעיים מעצם המרחק הגדול והפיתאומי מאמא ומהחברה. אם בגדוד שהקושי בא בלבוש השיגרה השוחקת,והצורך בעמידה במשימות אפורות וחסרות תהילה-ועדיין בסטנדרטים בלתי מתפשרים. ואם קודם דיברתי על אותם סרגלים בהם אנו מודדים ונמדדים,אז הוסיף ואומר: בחיוו של כל חירניק עולה לא פעם התהיה איך זה שאותם חיילים המשרתים בקיריה שחוזרים כל יום הביתה,שלא ניפרדים מאימא ,מהחברה',מהחברה, שלא נאלצים לסחוב מעולם ולו ק"ג נוסף פרט לפאוצ' ולמשקפי השמש... איך זה שהם ייענשו על דבריים חמורים ביותר בריתוק ליום נוסף כשאני שנותן את כול כולי מרותק לשבועיים ויותר -היכן באה לידי ביטוי ההערכה?! ואני הוסיף ואומר שהיום לצערי הרב בחברה של מדינת ישראל שנת 2003 אותו פער עצום -בין האנשים שפה ומקריבים יום יום את כל כולם את אהבתם,תחביביהם את משפחתם ולפעמיים אף את חייהם לבין אלו שאינם משרתים או ששירותם אינו גובל בשום הקרבה משמעותית מעצמם לטובת הכלל- אותו פער אינו מורגש כמעט בכלל. ההערכה של הציבור הולכת ונהיית שולית, כמעט ולא קיים יתרון לאותו אחד שהקריב ע"פ חברו שלא שירת כלל- לעיתים ההפך-אותו אחד שהתחמק מהזכות ומעול השירות ,פעמים רבות הספיק לצבור און ולהתקדם ע"פ חברו ששירת את המדינה. אני נוגע בנושא זה לא ע"מ להתריס ולהתלונן,דבריי אינם מופנים לחברה האזרחית ולא לבכירים רמי הדרג ... דבריי נאמרים לכם חיילי שלעיתים רבות אינם זוכים להערכה הראויה... אתם כניראה תמשיכו להיות מרותקים לשבועיים ויותר בעוד חבירכם אינם משרתים כלל ואין איש שיענישם-וזאת כניראה בגלל העובדה שאתם נבחנים לאור סטנדרטים גבוהים יותר ומשימתכם היא משימה נעלה ולא משנה עד כמה אפורה משמרת השמירה או הסיור-מטרים ספורים אחרי גבכם נימצאים תושבי המדינה עליהם אתם מגינים אין זה משנה מהי מידת ההערכה ומה כמות התמריצים אותה תקבלו מבחוץ זיכרו- במצב הבטחוני במדינת ישראל 2003(וכניראה גם בשנים הבאות) -אין משימה חשובה יותר ומקודשת יותר ממשימתכם, אתם שייכים לקבוצה שלא רק לוקחת אלה גם נותנת למדינה,והנתינה הזו אינה רק מילה היא בעיקר מהות בעלת משמעות עמוקה. לסיום האחל לכם חיילי שתדעו לשמור על העם שמאחור תדעו לשמור על עצמכם ומבחינתי החשוב מכל שתדעו לשמור על צלם האנוש שבכם שבתנאי הלחימה הקימיים היום בשטחים ,רבים ש"נופלים" ומאבדים את צלמם-שהוא למעשה העיקר שבנו הוא המהות.
את המכתב הבא כתבתי כדברי הסיכום שאמרתי לחיילי בסיום מסלול ההכשרה באחת מחטיבות החי"ר(ינואר 2003) לפני כשנה נפגשנו,מפגש בין אנשים שונים, לפעמיים מפגש ...ממש בין קצוות :דתיים וחילוניים,יהודים ולא יהודים, עולים וותיקים,עשירים ועניים-ממש אסופת אנשים שהמכנה המשותף היחיד להם הינו עצם היותם ישראלים שהגיע פירקם להיות מגיני העם והארץ, נפגשנו למשימה שהיא לכאורה פשוטה להבנה...: הגנה על הבית, אך מורכבת מאד מבחינות רבות: לכם היא היתה מורכבת מעצם הכניסה אל דרך ועולם שמבחינתכם הינם בחזקת הבלתי נודע. ולי וליתר המפקדים בפלוגה היתה זו הדרך שמורכבת, הדרך להרחיב את המכנה המשותף לכל אותה אסופת התרבויות הצבעים והמנטליות שניצבה בפנינו. והכן הדרך היתה קשה ... למרות שזה לא תמיד ניראה כך, תדעו, שתמיד ראינו איך אתם החיילים עומדים באתגרים ובקשיים בצורה מעוררת הערצה. זה נכון הרבה פעמיים כעסנו,הוכחנו אתכם על חוסר עמידה בסטנדרטים... אולי זה המקום להזכיר לכולנו ובעיקר לכם:העמידה בסטנדרטים הינה תמיד לאור סרגל מסויים , והסרגל שלאורו בחנו אתכם אינו דומה לסרגליים בהם נמדדים יחדות וחברות אחרות,לעיתים רבות רמת הדרישות היתה גבוהה מאד - אתם קראתם לזה "הראש הקשה". לעיתים היו נפילות של חייל זה או חייל אחר, לעיתים אנו כמפקדים לא השכלנו לתת את המילה הטובה, אך בסיכומו של עיניין עמדתם בדרך ובאתגר בצורה מכובדת מאד. והדרך והאתגר היו קשים: אם בטירונות שהקושי בא בתצורת קשיים פיזים,לילות בלי שינה וקשיים מנטליים הנובעיים מעצם המרחק הגדול והפיתאומי מאמא ומהחברה. אם בגדוד שהקושי בא בלבוש השיגרה השוחקת,והצורך בעמידה במשימות אפורות וחסרות תהילה-ועדיין בסטנדרטים בלתי מתפשרים. ואם קודם דיברתי על אותם סרגלים בהם אנו מודדים ונמדדים,אז הוסיף ואומר: בחיוו של כל חירניק עולה לא פעם התהיה איך זה שאותם חיילים המשרתים בקיריה שחוזרים כל יום הביתה,שלא ניפרדים מאימא ,מהחברה',מהחברה, שלא נאלצים לסחוב מעולם ולו ק"ג נוסף פרט לפאוצ' ולמשקפי השמש... איך זה שהם ייענשו על דבריים חמורים ביותר בריתוק ליום נוסף כשאני שנותן את כול כולי מרותק לשבועיים ויותר -היכן באה לידי ביטוי ההערכה?! ואני הוסיף ואומר שהיום לצערי הרב בחברה של מדינת ישראל שנת 2003 אותו פער עצום -בין האנשים שפה ומקריבים יום יום את כל כולם את אהבתם,תחביביהם את משפחתם ולפעמיים אף את חייהם לבין אלו שאינם משרתים או ששירותם אינו גובל בשום הקרבה משמעותית מעצמם לטובת הכלל- אותו פער אינו מורגש כמעט בכלל. ההערכה של הציבור הולכת ונהיית שולית, כמעט ולא קיים יתרון לאותו אחד שהקריב ע"פ חברו שלא שירת כלל- לעיתים ההפך-אותו אחד שהתחמק מהזכות ומעול השירות ,פעמים רבות הספיק לצבור און ולהתקדם ע"פ חברו ששירת את המדינה. אני נוגע בנושא זה לא ע"מ להתריס ולהתלונן,דבריי אינם מופנים לחברה האזרחית ולא לבכירים רמי הדרג ... דבריי נאמרים לכם חיילי שלעיתים רבות אינם זוכים להערכה הראויה... אתם כניראה תמשיכו להיות מרותקים לשבועיים ויותר בעוד חבירכם אינם משרתים כלל ואין איש שיענישם-וזאת כניראה בגלל העובדה שאתם נבחנים לאור סטנדרטים גבוהים יותר ומשימתכם היא משימה נעלה ולא משנה עד כמה אפורה משמרת השמירה או הסיור-מטרים ספורים אחרי גבכם נימצאים תושבי המדינה עליהם אתם מגינים אין זה משנה מהי מידת ההערכה ומה כמות התמריצים אותה תקבלו מבחוץ זיכרו- במצב הבטחוני במדינת ישראל 2003(וכניראה גם בשנים הבאות) -אין משימה חשובה יותר ומקודשת יותר ממשימתכם, אתם שייכים לקבוצה שלא רק לוקחת אלה גם נותנת למדינה,והנתינה הזו אינה רק מילה היא בעיקר מהות בעלת משמעות עמוקה. לסיום האחל לכם חיילי שתדעו לשמור על העם שמאחור תדעו לשמור על עצמכם ומבחינתי החשוב מכל שתדעו לשמור על צלם האנוש שבכם שבתנאי הלחימה הקימיים היום בשטחים ,רבים ש"נופלים" ומאבדים את צלמם-שהוא למעשה העיקר שבנו הוא המהות.