שלום לכולם ../images/Emo24.gif אני חדשה כאן ...
קוראת אתכם כבר זמן מה ונהנת עד מאוד, וכעת אני "יוצאת מהארון" ! ראית למה גרמת צופה יקר ??
גם אני הקשבתי לטיוהר. הדברים שהעלת אינם סותרים אחד את השני כלל וכלל. "לחיות את הרגע" אינו סותר את תהליך ההדמיה והדמיון. על פי הבנתי, טיוהר התכוון לכך שהדבר הממשי האמיתי היחידי שיש לנו הוא ההווה. העבר כבר מאחורינו, העתיד עוד לפנינו, וההווה נמצא כאן ועכשיו ! רבים מאיתנו מפספסים את ה"כאן ועכשיו" כי במחשבותינו אנחנו נודדים ... אתן דוגמא מוחשית. למשל, ארוחה במסעדה. אנחנו יושבים במסעדה מצויינת עם בן/בת הזוג שלנו. במקום להנות מהחוויה, מהטעמים, מהריחות, מהחברה, אנחנו יושבים, טכנית אוכלים, אבל בו זמנית מריצים בשכלנו בליל מחשבות, משחזרים בראשינו את ארועי היום, מתכננים מה נעשה מחר... ומפספסים את "הרגע הזה", מפספסים את החוויה. פיזית היינו שם, אבל לא באמת היינו שם ! אובדן הרגע הזה הוא אובדן ההוויה. טיוהר התייחס לאכילת בננה (כדוגמא). הוא אמר "תהיו שם". להתמקד באכילה, בלעיסה, בבליעה, לחוש את הטעם, את המרקם, לחוות את החוויה, להיות שם ולהיות מודע ! אנשים מתעסקים באובססיביות עם העבר שלהם או עם העתיד שלהם, והחלק היחידי הממשי האמיתי שנמצא כאן ועכשיו - ההווה - מוזנח ומפוספס. אגב, ממליצה לך בחום לקרוא את הספר (לדעתי יצירת מופת) "כוחו של הרגע הזה" של אקהרט טול. ספר של פעם בדור !
וכעת ההתייחסות למחלקה האונקולוגית. בתור מישהי שמתמודדת בעצמה עם מחלה כרונית קשה וחשוכת מרפא, ראשית, אני יודעת סבל תהומי מהו (למען הפרוטוקול
) . שנית, שלא יהיה ספק, מחלה זו בחירה. שלישית, המחלה מאפשרת צ'אנס אדיר לשינוי, התפתחות וצמיחה. לצערי, רבים מפספסים את ההזדמנות שהמחלה מעניקה. לשבת במודע ולעשות תהליכי/תרגילי "דמיון מודרך" או "הדמיה יוצרת" אלו מהכלים החזקים ביותר שיש לנו ליצירת שינוי וריפוי. זהו שימוש מצויין באנרגיות הריפוי של התודעה. אם כי איני בטוחה שלכך התכוונת. בכל אופן, המוח שלנו זה "מחשב". מה שאתה מזין זה מה שנמצא שם ובהתאם נראית ומתהווה המציאות שלנו. אבל כאן מדובר על תהליכים מודעים. תרגילי הדמייה שיש להם התחלה אמצע סוף, וכמובן מטרה. לא מתנגש עם "לחיות את הרגע". או שמה התכוונת לסוג של "בריחה מהמציאות" ?? כעת נראה לי שכן, שהרי הזכרת גם בית סוהר. באם לכך התכוונת, אז שוב מניסיוני, להיות בהסכמה זה הבסיס לכל שינוי וריפוי. לא להתנגד למה שקיים. בריחה לא תוביל לריפוי. הכאב הוא תמיד צורה כלשהי של חוסר קבלה. אני יכולה להעיד כי כל עוד נלחמתי, כעסתי, נאבקתי - שקעתי עמוק יותר ! כמו בחול טובעני, מי שנאבק שוקע. ההרפייה, ההסכמה, הקבלה, השיחרור, הרכות מביאים את הריפוי. כמובן שיש סיטואציות חריגות (כפי שהזכרת) בהן התנתקות מהמציאות מאפשרת לאנשים מסויימים הישרדות. ועדיין אין סתירה עם דבריו של טיוהר, באם מבינים את ההקשר בו נאמרו הדברים. לא יודעת אם עניתי לך או לא, אבל אלו הדברים שעלו אצלי והחלטתי (הפעם) לשתף.
שבוע מצויין לכולנו !
