לחותנת היקרה
אני כועסת אני כועסת כי אני יודעת מה זה לחיות במצב של "אין כסף בבית" ואת - חותנת יקרה שלי - את יש לך כסף. כשאין כסף אימא הולכת למכור את התכשיטים שלה כדי שיהיה מה לשים על השולחן בערב ולא מסתובבת עם יהלומים של 3 קראט על היד. כשאין כסף רואים ערוץ 2 עם טלוויזיה של 14 אינץ ואנטנה של אוזני ארנב ולא YES Unlimited בטלוויזיה של 32 אינץ חדישה. כשאין כסף אבא הולך לחפש עבודה כשרת של בנין והעיקר להביא עוד 1000 שקל הביתה ולא "לוקח חופשה כדי לחפש את עצמו". כשאין כסף מסתפקים באוטו שנת 82 ולא מזדה חדישה. אני יודעת מה זה לחיות בלי כסף. ולמרות הכל ההורים שלי, חותנת יקרה, מעולם לא לקחו שקל ממני וכל אפשרות שהייתה רק עזרו וגירדו עוד שקל ועוד אחד רק כדי שלא ארגיש שאין לי. וגם היום שהמצב כבר יותר טוב הם לעולם יעזרו ולעולם יתמכו. ואת .... את חותנת יקרה שלי את עם הדירה במרכז תל אביב והיהלומים והרכב החדיש לעולם לוקחת. תמיד "אין לי כסף" תמיד גורמת לי להרגיש כאילו אני צריכה להתנצל על הכסף שאני מרוויחה ועל האופנוע שאני אוהבת.הרי האפשרות שהילד הקטן שלך כבר בן 30 והכסף שהוא מרוויח אינו עוד מגרש המשחקים הפרטי שלך אינה נתפסת ממש.... וכן חותנת יקרה אני מרוויחה יותר מהילד הקטן (ולא אני לא מרגישה צורך להתנצל על זה) והכסף בבנק כבר לא רק שלו. פה זה נגמר חותנת יקרה שלי. לזה אני כבר לא מוכנה!...את כל הכסף שלקחת ממנו לפני החתונה כבר מחקתי הרי ברור ששקל לא יוחזר. פה זה נגמר.... אותי את לא גידלת! אותי גידלו הורים שלימדו אותי שתפקידם לעזור ולא להקשות על החיים יותר. את ...את שמקבלת יותר מהמשכורת המשולבת של שנינו בחודש...לך אין כסף? עד עכשיו עוד שתקתי אבל בזה זה נגמר...הבנק בשביתה אני מלמדת את הבן שלך שגם הורים טועים.....ובמקרה שלך טעות חמורה. אני לא שונאת אותך...אבל נמאס לי לשלם על הטעויות שלך.
אני כועסת אני כועסת כי אני יודעת מה זה לחיות במצב של "אין כסף בבית" ואת - חותנת יקרה שלי - את יש לך כסף. כשאין כסף אימא הולכת למכור את התכשיטים שלה כדי שיהיה מה לשים על השולחן בערב ולא מסתובבת עם יהלומים של 3 קראט על היד. כשאין כסף רואים ערוץ 2 עם טלוויזיה של 14 אינץ ואנטנה של אוזני ארנב ולא YES Unlimited בטלוויזיה של 32 אינץ חדישה. כשאין כסף אבא הולך לחפש עבודה כשרת של בנין והעיקר להביא עוד 1000 שקל הביתה ולא "לוקח חופשה כדי לחפש את עצמו". כשאין כסף מסתפקים באוטו שנת 82 ולא מזדה חדישה. אני יודעת מה זה לחיות בלי כסף. ולמרות הכל ההורים שלי, חותנת יקרה, מעולם לא לקחו שקל ממני וכל אפשרות שהייתה רק עזרו וגירדו עוד שקל ועוד אחד רק כדי שלא ארגיש שאין לי. וגם היום שהמצב כבר יותר טוב הם לעולם יעזרו ולעולם יתמכו. ואת .... את חותנת יקרה שלי את עם הדירה במרכז תל אביב והיהלומים והרכב החדיש לעולם לוקחת. תמיד "אין לי כסף" תמיד גורמת לי להרגיש כאילו אני צריכה להתנצל על הכסף שאני מרוויחה ועל האופנוע שאני אוהבת.הרי האפשרות שהילד הקטן שלך כבר בן 30 והכסף שהוא מרוויח אינו עוד מגרש המשחקים הפרטי שלך אינה נתפסת ממש.... וכן חותנת יקרה אני מרוויחה יותר מהילד הקטן (ולא אני לא מרגישה צורך להתנצל על זה) והכסף בבנק כבר לא רק שלו. פה זה נגמר חותנת יקרה שלי. לזה אני כבר לא מוכנה!...את כל הכסף שלקחת ממנו לפני החתונה כבר מחקתי הרי ברור ששקל לא יוחזר. פה זה נגמר.... אותי את לא גידלת! אותי גידלו הורים שלימדו אותי שתפקידם לעזור ולא להקשות על החיים יותר. את ...את שמקבלת יותר מהמשכורת המשולבת של שנינו בחודש...לך אין כסף? עד עכשיו עוד שתקתי אבל בזה זה נגמר...הבנק בשביתה אני מלמדת את הבן שלך שגם הורים טועים.....ובמקרה שלך טעות חמורה. אני לא שונאת אותך...אבל נמאס לי לשלם על הטעויות שלך.