לחבר הכי טוב שלי
סגרתי עכשיו את הטלפון אחרי שיחה איתך, עדיין מנסה להתענג על קולך, למשוך את השיחה עד כמה שניתן, להכניס עוד כמה מילים, עוד כמה משפטים, אולי בכל זאת אצליח לשנות את רוע הגזירה, יודע שאחרי ה"ביי" יגיע שקט. ארוך. קר. שקט שפירושו דבר אחד – אנחנו כבר לא חברים יותר. אמרת לי שפגעתי בך, שלא הקרבתי מספיק, שאולי יכולתי יותר. אז אולי לא זינקתי על הגדר והגנתי עליך בגופי מזעמה של החיה כפי שאתה היית עושה. אני לא אמיץ כמוך, לי אין מי שידאג אם אפול חוץ ממך. החיים למדו אותי לדאוג לעצמי, חברים אכזבו, משפחה לא תמיד הייתה אז יש אותי שישמור על עצמי. לקחת עלי את האחריות, לפייס בין כולם והעיקר שהשקט יחזור לאזורנו היתה הדרך שלי להגן עליך. אמרת שאני ממטרה של הורמונים, חייב לפלרטט עם כולם. אתה צודק, כזה אני. אבל כשאתה אני וחיצוניות זה כל מה שיש לך להציע אתה הולך על זה. אולי אני נחמד ובעל חוש הומור, אבל אף אחד לא ממש זוכר את זה. כולם דואגים לדחוף את המילה "כוסון" מייד לאחר הגיית שמי. אף אחד לא מוסיף את המילה "חכם", "שנון", "סובלני", אלא רק "כוסון". כל מי שהיה איתי דאג לציין שלמרות הכל הוא נמשך אלי...לא כי יש לי אישיות נפלאה או שאני איש שיחה מרתק, אלא כי אני חמוד כזה. יופי, עכשיו אני פודל. חמוד כזה. אני יודע שנפגעת בגללי וספגת המון עד עכשיו. החלטת לחתוך, לתפוס מרחק, "נתראה באירועים חברתיים" אמרת לי, ספק מנחם וספק לא. אבל אתה כבר לא תיהיה איתי, כבר לא נצחק ביחד, לא נדבר רק שנינו. אתה תיהיה עם כולם ואני אהיה לבד. אז איבדתי את החבר הכי טוב שלי. לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור. לו רק יכולתי להתעורר ולגלות כי זה סך הכל חלום רע. לו רק יכולתי... ואני לא. אמרת שאין דרך לכפר "זה הזמן לשלם את המחיר!" אמרת לי. אז אני משלם. ובגדול. אני אוהב אותך ורוצה אותך שוב בחיי לו רק היית יודע כמה. רוצה שתתקשר ותגיד שסלחת, שהיה ונגמר, שתחבק ותגיד שאתה מת עלי. אופטימי שכמותי..או שמא טיפש?! "אם תלך מי יחבק אותי ככה? מי ישמע אותי בסוף היום? מי יחבק וירגיע, רק אתה יודע..." אוהב אותך תמיד. ככה, שתדע.
סגרתי עכשיו את הטלפון אחרי שיחה איתך, עדיין מנסה להתענג על קולך, למשוך את השיחה עד כמה שניתן, להכניס עוד כמה מילים, עוד כמה משפטים, אולי בכל זאת אצליח לשנות את רוע הגזירה, יודע שאחרי ה"ביי" יגיע שקט. ארוך. קר. שקט שפירושו דבר אחד – אנחנו כבר לא חברים יותר. אמרת לי שפגעתי בך, שלא הקרבתי מספיק, שאולי יכולתי יותר. אז אולי לא זינקתי על הגדר והגנתי עליך בגופי מזעמה של החיה כפי שאתה היית עושה. אני לא אמיץ כמוך, לי אין מי שידאג אם אפול חוץ ממך. החיים למדו אותי לדאוג לעצמי, חברים אכזבו, משפחה לא תמיד הייתה אז יש אותי שישמור על עצמי. לקחת עלי את האחריות, לפייס בין כולם והעיקר שהשקט יחזור לאזורנו היתה הדרך שלי להגן עליך. אמרת שאני ממטרה של הורמונים, חייב לפלרטט עם כולם. אתה צודק, כזה אני. אבל כשאתה אני וחיצוניות זה כל מה שיש לך להציע אתה הולך על זה. אולי אני נחמד ובעל חוש הומור, אבל אף אחד לא ממש זוכר את זה. כולם דואגים לדחוף את המילה "כוסון" מייד לאחר הגיית שמי. אף אחד לא מוסיף את המילה "חכם", "שנון", "סובלני", אלא רק "כוסון". כל מי שהיה איתי דאג לציין שלמרות הכל הוא נמשך אלי...לא כי יש לי אישיות נפלאה או שאני איש שיחה מרתק, אלא כי אני חמוד כזה. יופי, עכשיו אני פודל. חמוד כזה. אני יודע שנפגעת בגללי וספגת המון עד עכשיו. החלטת לחתוך, לתפוס מרחק, "נתראה באירועים חברתיים" אמרת לי, ספק מנחם וספק לא. אבל אתה כבר לא תיהיה איתי, כבר לא נצחק ביחד, לא נדבר רק שנינו. אתה תיהיה עם כולם ואני אהיה לבד. אז איבדתי את החבר הכי טוב שלי. לו רק יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור. לו רק יכולתי להתעורר ולגלות כי זה סך הכל חלום רע. לו רק יכולתי... ואני לא. אמרת שאין דרך לכפר "זה הזמן לשלם את המחיר!" אמרת לי. אז אני משלם. ובגדול. אני אוהב אותך ורוצה אותך שוב בחיי לו רק היית יודע כמה. רוצה שתתקשר ותגיד שסלחת, שהיה ונגמר, שתחבק ותגיד שאתה מת עלי. אופטימי שכמותי..או שמא טיפש?! "אם תלך מי יחבק אותי ככה? מי ישמע אותי בסוף היום? מי יחבק וירגיע, רק אתה יודע..." אוהב אותך תמיד. ככה, שתדע.
