RunawayChick
New member
לחברתי הטובה ביותר
היי כולם, אני חדשה פה... הצטרפתי כי גם לי יש כמה דברים לפרוק מהלב. המכתב הזה מיועד לחברתי הטובה ביותר, טל. טל, אני ואת חברות מאז כיתה א'. בלתי נפרדות. מעולם לא היינו זמן רב בנפרד. את זכרונות הילדות המאושרים שלי אני מקשרת אליך. את כל השמחה והתום והאהבה של חברויות נעורים כילינו אחת על השניה. גם כשהגיע גיל ההתבגרות וההורמונים החלו להפציץ, לא ויתרנו על החברות היפה שלנו. אני תמיד הייתי היפה היותר. את תמיד נחשבת גלמונית, מוזרה, תולעת ספרים. אני תמיד זכיתי לאהדת הבנים והצלחתי לפתח חברויות מעבר לקבוצה הקטנה שלנו. אבל אנחנו לא נפרדנו למרות השינויים הדרסטיים והמהירים שעברו עלינו. כמו שהיינו קטנטנות. ועם הזמן, גם את התחלת למצוא עניין בבנים. אני כבר עברתי את השלב שלך, והייתי עסוקה עם בנים-גברים מבוגרים ממני וממך. ואת ראית לאיזו נערה פלרטטנית הפכתי ולא אהבת את מה שראית. לכן, כאשר מצאת לך חבר ראשון, נצרת אותו קרוב קרוב ולא שחרתת אותו לרגע מהלאסו הלחוץ של אהבתך. לא הכרת לי אותו, לא דיברת עליו, את עצם קיומו בנתי לא ממך אלא ממעגלים אחרים. את עשית את שיעורי הבית. הבנת שלא תוכלי להכיר בינינו מבלי לסכן את אהבתך הגדולה. נכון, תמיד היית חסרת בטחון, מעין עכברה מפוחדת, אולם האמנתי בכל ליבי שלהתעסק עם חברה של חברתי הטובה ביותר הוא מעשה נלוז שרחוק ממני אלפי שנים. העדפתי לא להתעמת איתך, כי הבנתי את מניעייך. את בעצמך הצעת לי להכיר אותו. שמו דניאל. הוא למד בשכבה שלנו. לא יפה מדי, לא חתיך מדי, גבוה, חביב ביותר. ממוצע פלוס, הייתי אומרת. אני אישית לא ראיתי את עצמי איתו. אולם, יצא לנו לדבר בפרטיות כאשר נאלצ ת, בלב כבד, לעזוב את שנינו לבד לכרבע שעה. מיד נפלו החומות. את סיפרת לו דברים נוראים עלי. והוא גילה לי אותם בשמחה. מזאת הסקתי שהוא לא מעוניין בך במיוחד. מהדרך בה דיבר עליך. מהדרך בה לא החזיק את ידך. מהדרך בה לא התייחס אליך בכבוד המגיע לך. נכון, לא התנהגת בסדר. אבל לא יכולתי לכעוס עליך. עד שחזרת, התחברנו וגילינו שיש לנו תחומי עניין משותפים. החלפנו מספרי טלפון ואני עזבתי אתכם. הרהרתי באישיותו המקסימה, בעיניו הבוהקות. לא דמיינתי לעצמי שהוא יהיה מעוניין בי, או להפך... מהר מאוד החלפנו הודעות, דברנו שעות בטלפון, ישבנו על נרגילות, יצאנו לרקוד. ואתם עוד הייתם יחד. ואני חשבתי עליו כידיד טוב בלבד. וכמובן שניסינו להסתיר ממך את החיבה הרבה שרחשנו אחד לשני.את לא אהבת אפילו שדברנו שלושתנו יחד. וערב שישי חורפי אחד, היה לו בית ריק. הוא הזמין כמה מחבריו, וגם אותי. הערב היה משופע אלכוהול, ואני, כצפוי, השתכרתי מאוד. בתום הערב, לאחר שכל הפורום שלנו השתכר, הקיא ושב הביתה, הוא ליווה אותי הביתה. ירד גשם. הסתובבנו מהוודקה. עלינו לביתי בשקט, כדי לא להעיר את הורי. היינו רטובים לגמרי. התיישבנו בסלון, ולפתע ירדתי מהענן שעליתי עליו. הסתובב לי הראש. כאבה לי הבטן. והייתי שיכורה. מיהרתי למטבח, בכוונה לקחת אקמול. "לא!" הוא צעק, כולו רטוב, כשראה אותי אוחזת בבקבוק. "אם תערבבי את זה עם אלכוהול תקיאי ותהיי חולה!" "לא מעניין אותי! כואב לי!" צעקתי כמו שרק אדם שתוי מאוד יכול. הרמתי את ידי גבוה, והוא, שהיה גבוה ממני בהרבה, הושיט את ידו למעלה במטרה לתפוס אותו. עליתי על קצות האצבעות, והפנים שלנו היו צמודות. "תעזוב!" צעקתי. לפתע הוא הסתכל עליי. "את כל כך יפה", הוא אמר. עזבתי את הבקבוק והתנשקנו באינטינסיביות הכי גדולה שבני נוער מסוגלים אליה. היינו רטובים מאוד, מסובבים, והתנשקנו בלהט. הגענו לחדר שלי ונשכבנו אל המיטה. פרקנו את כל המתח המיני הרב שהצטבר בינינו בסשן מזמוזים לוהט. לבסוף, התחלתי להתפכח-זהו החבר, האהוב מכל, של חברתי הטובה! התנתקנו, ובקשתי ממנו ללכת. הסברתי לו שזה היה המצב שהייתי בו, ושהייתי רוצה שהוא ישכח את כל מה שקרה. אבל הוא לא. הוא נפרד ממך, טל, ביום שאחרי, והגיע לביתי ופרחים בידו ביום שאחרי. הרגשתי נורא. כמובן שהתקשרת אליי ובכית על הפרידה. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים. הוא היה כל כך אופטימי, מאוהב. הסברתי לו בדמעות שזה לא יכול לקרות, ושעדיף שלא נתראה. הוא לא הבין, התעקש, ונאלצתי להסביר לו שאני לא מסוגלת לעשות לך את זה. עד היום אנו ידידים. לא כמו שהיינו פעם, כמובן. לא יוצא לנו לדבר כמעט. הסכמנו שלא נגלה לאיש מה שקרה. את, אחרי זמן כה רב, עדיין כואבת את הפרידה מאהבת נעוריך. עוד לא היה לך חבר אחריו. אני כל כך מצטערת. אינני יכולה להביא את עצמי לגלות לך את אשמתי בעניין. את כמו אחותי. אני מבינה שלא הייתי בסדר. אם הייתי מסוגלת, הייתי מחזירה את הגלגל, ולא מסכימה לבוא אליו בערב ההוא. טעיתי בכך שהתחברתי איתו. אני מודה בזה, רק לא בפניך. אני מקווה שאם יתגלה לך העניין תוכלי לסלוח לי. אנחנו עד היום חברות טובות. ואני מקווה שנמשיך כך. אני מודה- למדתי את הלקח שלי. הכאב שלך הוא ממש כמו שלי.
היי כולם, אני חדשה פה... הצטרפתי כי גם לי יש כמה דברים לפרוק מהלב. המכתב הזה מיועד לחברתי הטובה ביותר, טל. טל, אני ואת חברות מאז כיתה א'. בלתי נפרדות. מעולם לא היינו זמן רב בנפרד. את זכרונות הילדות המאושרים שלי אני מקשרת אליך. את כל השמחה והתום והאהבה של חברויות נעורים כילינו אחת על השניה. גם כשהגיע גיל ההתבגרות וההורמונים החלו להפציץ, לא ויתרנו על החברות היפה שלנו. אני תמיד הייתי היפה היותר. את תמיד נחשבת גלמונית, מוזרה, תולעת ספרים. אני תמיד זכיתי לאהדת הבנים והצלחתי לפתח חברויות מעבר לקבוצה הקטנה שלנו. אבל אנחנו לא נפרדנו למרות השינויים הדרסטיים והמהירים שעברו עלינו. כמו שהיינו קטנטנות. ועם הזמן, גם את התחלת למצוא עניין בבנים. אני כבר עברתי את השלב שלך, והייתי עסוקה עם בנים-גברים מבוגרים ממני וממך. ואת ראית לאיזו נערה פלרטטנית הפכתי ולא אהבת את מה שראית. לכן, כאשר מצאת לך חבר ראשון, נצרת אותו קרוב קרוב ולא שחרתת אותו לרגע מהלאסו הלחוץ של אהבתך. לא הכרת לי אותו, לא דיברת עליו, את עצם קיומו בנתי לא ממך אלא ממעגלים אחרים. את עשית את שיעורי הבית. הבנת שלא תוכלי להכיר בינינו מבלי לסכן את אהבתך הגדולה. נכון, תמיד היית חסרת בטחון, מעין עכברה מפוחדת, אולם האמנתי בכל ליבי שלהתעסק עם חברה של חברתי הטובה ביותר הוא מעשה נלוז שרחוק ממני אלפי שנים. העדפתי לא להתעמת איתך, כי הבנתי את מניעייך. את בעצמך הצעת לי להכיר אותו. שמו דניאל. הוא למד בשכבה שלנו. לא יפה מדי, לא חתיך מדי, גבוה, חביב ביותר. ממוצע פלוס, הייתי אומרת. אני אישית לא ראיתי את עצמי איתו. אולם, יצא לנו לדבר בפרטיות כאשר נאלצ ת, בלב כבד, לעזוב את שנינו לבד לכרבע שעה. מיד נפלו החומות. את סיפרת לו דברים נוראים עלי. והוא גילה לי אותם בשמחה. מזאת הסקתי שהוא לא מעוניין בך במיוחד. מהדרך בה דיבר עליך. מהדרך בה לא החזיק את ידך. מהדרך בה לא התייחס אליך בכבוד המגיע לך. נכון, לא התנהגת בסדר. אבל לא יכולתי לכעוס עליך. עד שחזרת, התחברנו וגילינו שיש לנו תחומי עניין משותפים. החלפנו מספרי טלפון ואני עזבתי אתכם. הרהרתי באישיותו המקסימה, בעיניו הבוהקות. לא דמיינתי לעצמי שהוא יהיה מעוניין בי, או להפך... מהר מאוד החלפנו הודעות, דברנו שעות בטלפון, ישבנו על נרגילות, יצאנו לרקוד. ואתם עוד הייתם יחד. ואני חשבתי עליו כידיד טוב בלבד. וכמובן שניסינו להסתיר ממך את החיבה הרבה שרחשנו אחד לשני.את לא אהבת אפילו שדברנו שלושתנו יחד. וערב שישי חורפי אחד, היה לו בית ריק. הוא הזמין כמה מחבריו, וגם אותי. הערב היה משופע אלכוהול, ואני, כצפוי, השתכרתי מאוד. בתום הערב, לאחר שכל הפורום שלנו השתכר, הקיא ושב הביתה, הוא ליווה אותי הביתה. ירד גשם. הסתובבנו מהוודקה. עלינו לביתי בשקט, כדי לא להעיר את הורי. היינו רטובים לגמרי. התיישבנו בסלון, ולפתע ירדתי מהענן שעליתי עליו. הסתובב לי הראש. כאבה לי הבטן. והייתי שיכורה. מיהרתי למטבח, בכוונה לקחת אקמול. "לא!" הוא צעק, כולו רטוב, כשראה אותי אוחזת בבקבוק. "אם תערבבי את זה עם אלכוהול תקיאי ותהיי חולה!" "לא מעניין אותי! כואב לי!" צעקתי כמו שרק אדם שתוי מאוד יכול. הרמתי את ידי גבוה, והוא, שהיה גבוה ממני בהרבה, הושיט את ידו למעלה במטרה לתפוס אותו. עליתי על קצות האצבעות, והפנים שלנו היו צמודות. "תעזוב!" צעקתי. לפתע הוא הסתכל עליי. "את כל כך יפה", הוא אמר. עזבתי את הבקבוק והתנשקנו באינטינסיביות הכי גדולה שבני נוער מסוגלים אליה. היינו רטובים מאוד, מסובבים, והתנשקנו בלהט. הגענו לחדר שלי ונשכבנו אל המיטה. פרקנו את כל המתח המיני הרב שהצטבר בינינו בסשן מזמוזים לוהט. לבסוף, התחלתי להתפכח-זהו החבר, האהוב מכל, של חברתי הטובה! התנתקנו, ובקשתי ממנו ללכת. הסברתי לו שזה היה המצב שהייתי בו, ושהייתי רוצה שהוא ישכח את כל מה שקרה. אבל הוא לא. הוא נפרד ממך, טל, ביום שאחרי, והגיע לביתי ופרחים בידו ביום שאחרי. הרגשתי נורא. כמובן שהתקשרת אליי ובכית על הפרידה. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים. הוא היה כל כך אופטימי, מאוהב. הסברתי לו בדמעות שזה לא יכול לקרות, ושעדיף שלא נתראה. הוא לא הבין, התעקש, ונאלצתי להסביר לו שאני לא מסוגלת לעשות לך את זה. עד היום אנו ידידים. לא כמו שהיינו פעם, כמובן. לא יוצא לנו לדבר כמעט. הסכמנו שלא נגלה לאיש מה שקרה. את, אחרי זמן כה רב, עדיין כואבת את הפרידה מאהבת נעוריך. עוד לא היה לך חבר אחריו. אני כל כך מצטערת. אינני יכולה להביא את עצמי לגלות לך את אשמתי בעניין. את כמו אחותי. אני מבינה שלא הייתי בסדר. אם הייתי מסוגלת, הייתי מחזירה את הגלגל, ולא מסכימה לבוא אליו בערב ההוא. טעיתי בכך שהתחברתי איתו. אני מודה בזה, רק לא בפניך. אני מקווה שאם יתגלה לך העניין תוכלי לסלוח לי. אנחנו עד היום חברות טובות. ואני מקווה שנמשיך כך. אני מודה- למדתי את הלקח שלי. הכאב שלך הוא ממש כמו שלי.
