אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
לחברי הפורום
- פותח הנושא חולית 10
- פורסם בתאריך
המאבק התמידי
אכן,זהו מאבק אין סופי, כלום אינו כפי שהיה או מובן מאליו אפילו הדברים הפשוטים ביותר הופכים להיות קשים כמו לקום מהמיטה כל בוקר כשהגוף מסרב. כעת אני בדרך לארוע משפחתי...לא קלה היא המחשבה שאנו בהרכב חסר,כך לכל אורך הדרך אך אני בוחרת מתוך רצון וידיעה שכך נכון לי לראות את מה שיש-כמובן לצד האין,לעולם לא ישתנה המצב אך עם עבודה קשה,ללא הפסקה אני ממשיכה הלאה... ישנו הבן שנותר שלמענו חייבת להיות חזקה.. בנוסף גם יש את המשפחה המורחבת יותר שנושאת עיניה אלינו וגם למענם צריכה להרים ראש אף כשכואב מאד.איני נרתעת להביע את הכאב והקושי מידי פעם ישנן אף נפילות אך לאחר נפילה קמה וממשיכה.גם מהם שואבת כוח ועוצמה ואת היכולות לנוע הלאה. ההימנון שאימצתי לעצמי הוא-לא קלה היא לא קלה דרכינו...אך למרות הקושי חייבים להמשיך.
אכן,זהו מאבק אין סופי, כלום אינו כפי שהיה או מובן מאליו אפילו הדברים הפשוטים ביותר הופכים להיות קשים כמו לקום מהמיטה כל בוקר כשהגוף מסרב. כעת אני בדרך לארוע משפחתי...לא קלה היא המחשבה שאנו בהרכב חסר,כך לכל אורך הדרך אך אני בוחרת מתוך רצון וידיעה שכך נכון לי לראות את מה שיש-כמובן לצד האין,לעולם לא ישתנה המצב אך עם עבודה קשה,ללא הפסקה אני ממשיכה הלאה... ישנו הבן שנותר שלמענו חייבת להיות חזקה.. בנוסף גם יש את המשפחה המורחבת יותר שנושאת עיניה אלינו וגם למענם צריכה להרים ראש אף כשכואב מאד.איני נרתעת להביע את הכאב והקושי מידי פעם ישנן אף נפילות אך לאחר נפילה קמה וממשיכה.גם מהם שואבת כוח ועוצמה ואת היכולות לנוע הלאה. ההימנון שאימצתי לעצמי הוא-לא קלה היא לא קלה דרכינו...אך למרות הקושי חייבים להמשיך.
ממעט הניסיון שכבר יש לי
רק חודשיים שאני בעניין. ובעצם בעיקר בחודש האחרון. ואולי עדיין לא מרגישה את הדברים עד הסוף ובכל זאת יש רגעים קשים אין ספק, ויש גם ימים קשים ושעות קשות. אם כי יש ימים ושעות שבהם אני שוכחת או כמעט שוכחת ושוקעת בעיסוקים אחרים, עבודה, קריאה, שיחה עם מישהו על עניין אחר. ואז נדמה לפחות שהשמש זורחת לה פתאום. מה שנותן לי את הכוח בינתיים הוא הידיעה שהכאב בא והולך, שיש עליות ומורדות , שבסוף כל יום קשה יכול לבוא יום קל יותר, שזה תהליך מאוד גלי. דבר נוסף הוא העובדה שיש עם מי לדבר, שאם אני רוצה יש לפחות אדם אחד שאני יכולה להרים לו טלפון ולדבר איתו אפילו באותו רגע. שיש אנשים אי שם שיכולים להבין, או לפחות להקשיב ולקבל. דבר שלישי - המשפחה הקרובה שחווה את אותו אובדן, ושיש ביכולתי לעזור להם, והידיעה שהקיום שלי חשוב להם כרגע יותר מקודם, כמו שהקיום שלהם חשוב לי היום, הרבה יותר מקודם. ולו רק מפני שקודם הכל היה ברור מאליו, והיום כבר לא. המפגש עם המוות במשפחה הופך כל אדם מהמשפחה לבלתי מובן מאליו. ובעצם הופך כל אחד למשמעותי יותר ויקר יותר. דבר רביעי ולעתים בעצם הראשון - החתולים שלי !!!!!! אין כמו החתולים שלי ברגעי עצב או משבר. כשהם באים אלי לנחם אותי, הכל מתפוגג לו פתאום. וגם אם רק לאותו רגע, או לעוד כמה רגעים יפים ומתוקים, הרי הם המרפאים המידיים לנפש. התחושה שאני גדלה מבפנים, לומדת להכיל חוויה גדולה וקשה יותר, מתרחבת, שבעתיד אוכל להבין אנשים שנמצאים במצב דומה, ואדע איך לעזור להם. לפעמים כשמרגישים רע אפשר לצייר למשל, גם מי שלא נוטה לזה בדרך כלל, להשקיע את העצב והכאב בתוך הדף, להוציא אותו בצורה של יצירה, ולא משנה מה תהיה התוצאה, רק אנחנו רואים...וזה עוזר להשתחרר קצת להרגיש יותר טוב. עשייה פיזית כלשהי, אם יש מספיק אנרגיה, הליכה בחוץ למשל, יציאה אל השמש והציפורים. לפעמים זה מאוד עוזר. ולסיכום העניין, גם השמש שזורחת לפעמים באמצע הקור ומזכירה לנו שהחיים ממשיכים והם יכולים להיות ממש יפים. ושעם קצת סבלנות עוד יגיעו ימים טובים יותר, וזה בטוח.
רק חודשיים שאני בעניין. ובעצם בעיקר בחודש האחרון. ואולי עדיין לא מרגישה את הדברים עד הסוף ובכל זאת יש רגעים קשים אין ספק, ויש גם ימים קשים ושעות קשות. אם כי יש ימים ושעות שבהם אני שוכחת או כמעט שוכחת ושוקעת בעיסוקים אחרים, עבודה, קריאה, שיחה עם מישהו על עניין אחר. ואז נדמה לפחות שהשמש זורחת לה פתאום. מה שנותן לי את הכוח בינתיים הוא הידיעה שהכאב בא והולך, שיש עליות ומורדות , שבסוף כל יום קשה יכול לבוא יום קל יותר, שזה תהליך מאוד גלי. דבר נוסף הוא העובדה שיש עם מי לדבר, שאם אני רוצה יש לפחות אדם אחד שאני יכולה להרים לו טלפון ולדבר איתו אפילו באותו רגע. שיש אנשים אי שם שיכולים להבין, או לפחות להקשיב ולקבל. דבר שלישי - המשפחה הקרובה שחווה את אותו אובדן, ושיש ביכולתי לעזור להם, והידיעה שהקיום שלי חשוב להם כרגע יותר מקודם, כמו שהקיום שלהם חשוב לי היום, הרבה יותר מקודם. ולו רק מפני שקודם הכל היה ברור מאליו, והיום כבר לא. המפגש עם המוות במשפחה הופך כל אדם מהמשפחה לבלתי מובן מאליו. ובעצם הופך כל אחד למשמעותי יותר ויקר יותר. דבר רביעי ולעתים בעצם הראשון - החתולים שלי !!!!!! אין כמו החתולים שלי ברגעי עצב או משבר. כשהם באים אלי לנחם אותי, הכל מתפוגג לו פתאום. וגם אם רק לאותו רגע, או לעוד כמה רגעים יפים ומתוקים, הרי הם המרפאים המידיים לנפש. התחושה שאני גדלה מבפנים, לומדת להכיל חוויה גדולה וקשה יותר, מתרחבת, שבעתיד אוכל להבין אנשים שנמצאים במצב דומה, ואדע איך לעזור להם. לפעמים כשמרגישים רע אפשר לצייר למשל, גם מי שלא נוטה לזה בדרך כלל, להשקיע את העצב והכאב בתוך הדף, להוציא אותו בצורה של יצירה, ולא משנה מה תהיה התוצאה, רק אנחנו רואים...וזה עוזר להשתחרר קצת להרגיש יותר טוב. עשייה פיזית כלשהי, אם יש מספיק אנרגיה, הליכה בחוץ למשל, יציאה אל השמש והציפורים. לפעמים זה מאוד עוזר. ולסיכום העניין, גם השמש שזורחת לפעמים באמצע הקור ומזכירה לנו שהחיים ממשיכים והם יכולים להיות ממש יפים. ושעם קצת סבלנות עוד יגיעו ימים טובים יותר, וזה בטוח.
ההתמודדות ומקורות הכח
אני אל כ"כ יכול להצביע על משהו מסויים שממנו אני שואב כוחות להתמודדות הזו. אני חושב, על זמך נסיון חיים בהתמדדות עם אתגגרים קשים אחרים, שחלק גדול מזה נובע מהאופי שלי. אולי, יותר מכל דבר אחר, אני מוצא נחמה בעשיה שלי לתמיכה באנשים אחרים ובפעילות יחד עם גורמים אחרים, בנושזא הגברת המודעות לנושא מניעת התאבדויות.
אני אל כ"כ יכול להצביע על משהו מסויים שממנו אני שואב כוחות להתמודדות הזו. אני חושב, על זמך נסיון חיים בהתמדדות עם אתגגרים קשים אחרים, שחלק גדול מזה נובע מהאופי שלי. אולי, יותר מכל דבר אחר, אני מוצא נחמה בעשיה שלי לתמיכה באנשים אחרים ובפעילות יחד עם גורמים אחרים, בנושזא הגברת המודעות לנושא מניעת התאבדויות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.