לזכרם
בכל שנה ביום השואה אני מקיים עם החיילים שלי טקס זיכרון קטן. בסיום הטקס אנחנו מדברים חופשי, על הכל... על מה שמבינים ועל מה שלא, על מה שיודעים ועל מה שרוצים לדעת. האנשים באים ממקומות שונים וביחד מרכיבים פסיפס תרבותי שמאפיין מאד את החברה הישראלית. יש ביניהם עולים חדשים וילידי הארץ, מזרחים ואשכנזים, בוגרים יותר וצעירים יותר. אני בא ממשפחה שרבים מבניה נספו בשואה. בכל שנה אני מספר לחיילים שלי סיפור על אחד מבני המשפחה שנספה במחנות ההשמדה או נרצח בגטו או מת ברעב או במחלות. סיפור על אחד... כי שישה מיליון זה מספר... מספר עצום ונורא ומחריד... מספר בלתי נתפס... מספר. ואנחנו בני אדם ויכולים להבין רק את מה שנתפס ומוחשי, רק את מה שרואות העיניים, רק את מה שאנחנו יכולים לחוות... משנה לשנה מתמעטים קרובי המשפחה שעוזרים לי להכין את הסיפורים. משנה לשנה אני מרגיש שאני מחוייב יותר לזכרם של בני משפחתי. באופן אישי יום השואה הוא יום קשה מאד עבורי, אני כואב עם אלה שקרובים לי, חוזר אל הסיפורים ואל הזוועה וממשיך בשביל אלה שכבר אינם. גאוה גדולה היא עבורי ללבוש מדי צבא ביום שכזה, להיות מפקד בצבא ההגנה לישראל, תחושה של שליחות להקריא לחיילים את דבר הרמטכ``ל היישר ממצעד החיים בפולין. היום היה יום השואה האחרון שלי בצבא, בעוד פחות מחודשיים אני פושט מדים ויוצא לדרך חדשה. הבוקר הצדעתי לדגל ישראל ושרתי את ההמנון, והתרגשתי עד דמעות.
בכל שנה ביום השואה אני מקיים עם החיילים שלי טקס זיכרון קטן. בסיום הטקס אנחנו מדברים חופשי, על הכל... על מה שמבינים ועל מה שלא, על מה שיודעים ועל מה שרוצים לדעת. האנשים באים ממקומות שונים וביחד מרכיבים פסיפס תרבותי שמאפיין מאד את החברה הישראלית. יש ביניהם עולים חדשים וילידי הארץ, מזרחים ואשכנזים, בוגרים יותר וצעירים יותר. אני בא ממשפחה שרבים מבניה נספו בשואה. בכל שנה אני מספר לחיילים שלי סיפור על אחד מבני המשפחה שנספה במחנות ההשמדה או נרצח בגטו או מת ברעב או במחלות. סיפור על אחד... כי שישה מיליון זה מספר... מספר עצום ונורא ומחריד... מספר בלתי נתפס... מספר. ואנחנו בני אדם ויכולים להבין רק את מה שנתפס ומוחשי, רק את מה שרואות העיניים, רק את מה שאנחנו יכולים לחוות... משנה לשנה מתמעטים קרובי המשפחה שעוזרים לי להכין את הסיפורים. משנה לשנה אני מרגיש שאני מחוייב יותר לזכרם של בני משפחתי. באופן אישי יום השואה הוא יום קשה מאד עבורי, אני כואב עם אלה שקרובים לי, חוזר אל הסיפורים ואל הזוועה וממשיך בשביל אלה שכבר אינם. גאוה גדולה היא עבורי ללבוש מדי צבא ביום שכזה, להיות מפקד בצבא ההגנה לישראל, תחושה של שליחות להקריא לחיילים את דבר הרמטכ``ל היישר ממצעד החיים בפולין. היום היה יום השואה האחרון שלי בצבא, בעוד פחות מחודשיים אני פושט מדים ויוצא לדרך חדשה. הבוקר הצדעתי לדגל ישראל ושרתי את ההמנון, והתרגשתי עד דמעות.
