הולדן קולפילד בשדה
New member
לזכרו...
"ולפעמים החגיגה נגמרת"... חברים, ניצבים אנו היום על קברו של אחרון הנפילים, מאושיות החברה הישראלית, מוסד ומחנך בישראל – פורום אגדות רוק (להלן – פא"ר) לא בקלות נפרדים אנו מענק רוחני זה. הלב נחמץ למראה גופתו המרקיבה, כשרק אחרוני הזבובים עוד חגים סביבה, לא מותירים כל רמז לתהילת העבר שלו.
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי"... לא הכרתי את פא"ר מילדותו. מכריו ומוקיריו מספרים לי שכבר מילדותו התבלט בכשרונו הרב, ביכולתו לעמוד על רגליו, ובעיקר בטעמו המוזיקלי המשובח. בעוד חבריו לגן היו מדשדשים להם בארגז החול של הגן – מקשקשים על הא (ראפ) ועל דה (דיסקו ורוק מתקדם, רחמנא לצלן) – היה פא"ר מניח עוד תקליט משובח של החיפושיות על הפטיפון, לעיתים היה מגוון בלהקת לד זפלין, או אפילו דיפ פרפל, ובשעת הצהריים, כאשר שאר הזאטוטים נמו את שנת הצהריים שלהם, היה אפילו מגניב אלבום של הלהקה או של האחים אולמן למערכת, בימי שישי היה אף משמיע ממיטב שירי CCR בקבלת שבת לשאר הילדים...
"קולי נאלם ליבי נרגש בא לשכונה בחור חדש"... כשהגיע לבית הספר, היה פא"ר כבר עילוי של ממש. במקום הגננת השטותניקית GANOOV – מונה מורה חדש וקשוח לפקח על התקדמותו... הניבלונגים (מה לעזאזל, פרוש השם? – תזכירו לי...) אצל המורה החדש לא היו חוכמות. סדר הוא סדר! כבר בכיתה א' למד פא"ר כי בא"ב העברי רק שש אותיות נחשבות: ק-ל-פ-ט-ו-ן. לא מעט מכות סרגל על הידיים ספג פא"ר בשל קשיי הקליטה שלו בכיתת המחנך החדש והקשוח. בכל פעם שכתב אות מחוץ לשוליים (או חמור מזה – לא שירשר) – היה שוב חש את נחת זרועו של הבוס... מקרה אחד זכור לי במיוחד – בטיולו הראשון עם הכיתה (להלן הכיתה המעופפת), נתפס כשבתיקו קלטת פיראטית של דוראן דוראן – בתגובה ספג שבעה ימי בידוד, ללא מזון או מים מידי הבוס...
"הוא לא ידע את שמה אבל אותה צמה הלכה איתו לאורך כל הדרך"... אך למרות קשיחות הבוס, חייו כילד היו מאושרים. תמיד היה מוקף חברים... בעיקר אהב להתרועע עם בנות הכיתה. האהובה עליו מכולן היתה הליידי, ילדה הולנדית קטנה עם צמות זהובות וחיוך ממיס לבבות... בכל פעם שחש כי המורה הקשוח מתנכל לו, היתה הליידי מלטפת את שיער ראשו, ולוחשת על אוזנו – "הערב אצלי מסיבת פיג'מות – תבוא: ננגן במערכת שירים של כל המי (the who) ומי (האבנים). בשעות הפנאי היתה הליידי הקטנה קוראת את אחרוני טורי הרכילות ב'להיטון', ובמסיבות הכיתה בימי שישי (שם היו רוקדים את ריקודי הסלואו הראשונים שלהם – כשברקע קרול קינג מנעימה על הפסנתר), היתה מספרת לכל הילדים על כל קורות השבוע בבראנז'ה...
"יש ערימה של חבר'ה על הדשא אני דברים כאלה מחבב"... אבל לא רק הליידי הנעימה את חיי הכיתה המעופפת ברגעים הקשים. עוד כהנה וכהנה טיפוסים משעשעים רבצו דרך קבע סביב פא"ר: - הלסי בלסי: הילד המופרע של הכיתה. גם לשיעורי הספורט היה מגיע פושטק זה בתלבושת האחידה של ביה"ס. מעשה זה שחיקה מאליל ילדותו – אנגוס יאנג, כוכב AC DC, זיכה אותו לאהדת חבריו. - ג'י פורס. בנו של הפרסי, מוכר הפיצוחים בקיוסק המקומי. ילד שנון, האמת. הג'וקר הכיתתי. - Wonder goat – בזכות שנינותו (?) הוקפץ שש כיתות מכיתה ג' היישר לתיכון. למרבה הצער, הדבר מנע ממנו להשתתף בשיעורי הבעה ולשון...אין דבר אף אחד לא מושלם (או כמו שהוא היה כותב את זה - הף עכד לה מושלן) - בונו (the fly) – הזבובון הכי קול בשטח. - הגמד (גרימבל גראמבל). מלך החידונים של הכיתה. נשאר קבוע בשבתות כעונש בכיתה (או בבסיס). - פייפר ונוש – הידועות בכינויין "צילי וגילי". צמד הבנות שלא מפסיק לקפץ ולשיר בהפסקות. חובבות פרוג לעדיני הנפש... - גילוני (יקי). הזקן שבחבורה. נס אקדמי – על אף שסיים אוניברסיטה, ואף הרצה שם, עדיין חויב ע"י משרד החינוך לבלות את עיתותיו עם הכיתה הטיפולית (המעופפת). - קצב (rhythm): הילד המועדף עלי. זה מה יש - פראנואיד (רוג'ר). מלך. האיש גר בצ'אט כל חייו. - הולדן – טוב, נעזוב את זה... - והיו עוד, אך יקצר הזמן והגופה מתקררת: לנונס, ליעד4 (הגיעה מכיתת המופרעים – אינטגרציה, אתם יודעים...) וסליחה מכל מי ששכחתי...
"ילד מזדקן, ילד מזדקן לומד את הפרינציפ, רק אחרי שהוא נופל"... עת בגר לו ידידנו, פא"ר, הוא סיים את לימודי ביסודי (בהצטיינות יתרה) ועבר לתיכון המקומי. הוא החל לעשן בכמויות שלא היו מביישות קטר, לבש את מיטב בגדי ההיפים והתחיל עם כל מה שזז – כשהוא משמיע לכל בחורה בעיר את משפט הפתיחה הקבוע שלו: "היי, ילדה יפה, רוצה לעלות אליי לדירה לשמוע תקליטים של פינק פלויד?"... בתיכון בילה את ימיו בנעימים, עד שהגיעה תקופת מבחני הבגרות. הוא החליט לשנס מותניים ולהצטיין גם הפעם. את מיטב ימיו בילה בהרכבת רשימת 100 התקליטים הטובים אי פעם. מעשה זה זיכה אותו בעיטור העוז מאת המנהל – על מצויינות תחת אש. גם בבגרויות הפציץ מאיות לכל הכיוונים...
You're in the army now Ohhhhh ohhhh ohhhhh You're in the army now לאחר התיכון התגייס פא"ר ליחידה קרבית במיוחד (שק"ם עציוני למתעניינים, אבל אל תספרו לאיש – זה סודי). שם בילה את ימיו בגירבוץ תמידי ובהאזנה למיטב להיטי קנזס, עד שמוחו החל קודח. חבריו החלו נוטשים אותו, המצב הלך והחמיר. פורומים חדשים גבו קורבנות: החיפושיות נגסו בכל חלקה טובה, הצ'אט קרס ואפילו שרשורי ה-OFF הנצחיים חדלו לעניין... דומה היה שאפילו הניבלונגים מרים ידיים ונכנע ל"סינדרום ג'ראלד בוסטוק"...
הפעולה האחרונה ביום האחרון לחייו ישב לו פא"ר בודד על אבן בבסיס. מיואש היה. הוא החליט לצאת למבצע נועז – שיחזיר עטרה ליושנה... הוא הגה תוכנית לחבר את מערכת הכריזה של הבסיס לרמקולים שבחדרו ולהציף את הבסיס בצלילי להקת לינירד סקינירד (הלהקה שאין שניה לה, כאילו דה!) אבל בפעולתו זו האחרונה כשל. פא"ר, שכה היה רגיל להצטיין נתפס בשלומיאליות בלתי אופיינית ע"י הרס"ר (מנהל הפורומים של תפוז), כשהוא מועמד למשפט על הסעיף: "פורום נטוש מכל אדם בשבת ובכל ימות השנה, תוך שוטטות בלתי מובנת בשרשורי OFF". המשפט היה מהיר ואכזרי – גזר הדין – מוות בתליה. עוד באותו היום הוצא להורג. יהי זכרו ברוך.
ידידיי, נסיים כאן. לא מושלם היה פא"ר, אבל אחרי הכל: אחרי מות – קדושים אמור...
