לזכור
זוכרת
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל
זוכרת, זוכרת.....
"יום טוב" היית אומר תמיד.
כך היית נפרד ממני בכל בוקר.
כך נפרדת גם בבוקר ההוא.
ואתה יודע מה?
זה ממש לא היה יום טוב. למעשה, זה היה חרא של יום.
ומאז אני משתדלת להימנע משימוש בצמד המילים הללו
כאילו ההימנעות תימנע את האסון.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל
זוכרת, זוכרת,
את שיחת הטלפון בה קיבלתי את ההודעה
את ההבנה המיידית שאתה אינך
את ההרגשה שהקירות סוגרים עליי וחדלים להיות לי בית
את הלילה הלבן הראשון וכל הלילות הלבנים שבאו אחריו
את היום בו ארזתי חיים והשארתי אותך מאחור
את היום בו חזרת אליי אחרי עוד שבוע בדיוק
את יום ההולדת הראשון בלעדיך – שלי, שלך, שלה
את יום הזכרון הראשון
את המבטים, את הלחישות, את הרחמים
את הכאב, את הבדידות, את המחנק
ואת החוזק
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל
זוכרת, זוכרת,
"אושר ובריאות" היה המוטו שלך
אותו דווקא אימצתי
משתמשת בו די הרבה
בעיקר בברכות לימי הולדת.
לפעמים מנסה גם ליישם.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
רק בן 29. כל כך צעיר.
זוכרת איך תמיד הרגשת צעיר מדי.
איך פחדת שבגלל גילך לא יתייחסו אליך ברצינות.
מין שריטה כזו שליוותה אותך מאז שקפצת כיתה ביסודי.
דווקא אתה, עם הפחד הזה, תמיד תישאר רק בן 29.
רציתי שתדע שלצידי אתה מתבגר.
כשאני חושבת עליך, אתה תמיד גדול ממני בשנה.
בן 30...בן 35...בן 40...בן 42....
למרות שתמיד תישאר גם בן 29.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל....
זוכרת חיוך, זוכרת מבט, זוכרת צחוק, זוכרת חיבוק,
זוכרת, זוכרת, זוכרת, זוכרת, זוכרת, זוכרת,
ונאחזת בכל כוחי בכל בדל של זיכרון
אבל לפעמים, רק לפעמים, רוצה כל כך לשכוח...
תמיד גם שלך,
בעצב גדול,
אני
זוכרת
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל
זוכרת, זוכרת.....
"יום טוב" היית אומר תמיד.
כך היית נפרד ממני בכל בוקר.
כך נפרדת גם בבוקר ההוא.
ואתה יודע מה?
זה ממש לא היה יום טוב. למעשה, זה היה חרא של יום.
ומאז אני משתדלת להימנע משימוש בצמד המילים הללו
כאילו ההימנעות תימנע את האסון.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל
זוכרת, זוכרת,
את שיחת הטלפון בה קיבלתי את ההודעה
את ההבנה המיידית שאתה אינך
את ההרגשה שהקירות סוגרים עליי וחדלים להיות לי בית
את הלילה הלבן הראשון וכל הלילות הלבנים שבאו אחריו
את היום בו ארזתי חיים והשארתי אותך מאחור
את היום בו חזרת אליי אחרי עוד שבוע בדיוק
את יום ההולדת הראשון בלעדיך – שלי, שלך, שלה
את יום הזכרון הראשון
את המבטים, את הלחישות, את הרחמים
את הכאב, את הבדידות, את המחנק
ואת החוזק
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל
זוכרת, זוכרת,
"אושר ובריאות" היה המוטו שלך
אותו דווקא אימצתי
משתמשת בו די הרבה
בעיקר בברכות לימי הולדת.
לפעמים מנסה גם ליישם.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
רק בן 29. כל כך צעיר.
זוכרת איך תמיד הרגשת צעיר מדי.
איך פחדת שבגלל גילך לא יתייחסו אליך ברצינות.
מין שריטה כזו שליוותה אותך מאז שקפצת כיתה ביסודי.
דווקא אתה, עם הפחד הזה, תמיד תישאר רק בן 29.
רציתי שתדע שלצידי אתה מתבגר.
כשאני חושבת עליך, אתה תמיד גדול ממני בשנה.
בן 30...בן 35...בן 40...בן 42....
למרות שתמיד תישאר גם בן 29.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל....
זוכרת חיוך, זוכרת מבט, זוכרת צחוק, זוכרת חיבוק,
זוכרת, זוכרת, זוכרת, זוכרת, זוכרת, זוכרת,
ונאחזת בכל כוחי בכל בדל של זיכרון
אבל לפעמים, רק לפעמים, רוצה כל כך לשכוח...
תמיד גם שלך,
בעצב גדול,
אני