לו...(מחדש)

[הקשתית*]

לו...(מחדש)

לו הייתה לצידי, כמו שאתה, הייתי מקבלת אותך, כל כך פשוט, כמו שאתה. לו חבקת אותי, כמו שידעת, היינו עוטפים האחד את השניה, בים של אהבה. לו נשקת לשפתיי, בערגה שכזאת, היית חש בשפתי הפצועות, מתבוססות בדמי. לו מתת, כמו שאתה, הייתי מקברת אותך, כל כך פשוט. בתוך תוכי, הן לא מתת...

 

[מנו]

חזק!!!!!!!! מלילית

משאיר מחנק וכאב בגרון ממש עצוב,לא ממש היה ברור לי אם הכונה לאהבה שמתה או לאהוב שמת... אך בשני המקרים זה פשוט נורא כואב ועצוב... נפשי עברה זיכוך אחרי שקראתי את שירך תודה לך לילית

 

[הקשתית*]

לילית ...

ראשית,הרשי לי לברכך על בואך לפורום שלנו, עדיין לא יצא לי...ומוטב מאוחר מאשר בכלל לא. שנית,לגבי שאלתך, אכן שירי,הוא שילוב של השניים גם יחד. ורק הזמן חולף ביעף, אך הכאב,והגעגוע לא מרפה... תודה על תגובתך, ומקווה,שתשתפי אותנו בזיכוך... בידידות

 

[מלאך בודד]

יקירתי ...

באם אבקש לנסות לתאר את הרגשות שקיבלתי משירך כל מילותי ישמעו קטנות ודלות לתאר את מה שעבר בתוכי השיר שלך מדהים !!! ומילותיך, במיוחד סוף השיר, נחרטו עמוק בנשמתי ומוכרחה להודות כי השאירו בי פס של כאב מקווה שהכל בסדר שם בליבך אוהבת ודואגת ענבל

 

[הקשתית*]

ענבל יקירתי

לא יכולת לפרגן טוב יותר...מזה השיר נכתב די ספונטאני, הכאב הוא ישן,אך מלווה אותי תמיד... תודה על דאגתך,אל תהיי, שכן ידוע,שהקשתיות ממשיכות תמיד קדימה... אוהבת אותך... והגיע הזמן ,שניפגש....

 

[מלאך בודד]

מסכימה בהחלט עם השורה האחרונה

וגאה בקשתית המוצאת כוחות להמשיך קדימה הלא זאת את אוהבת... ענבל

 

[שון33]

נוגע וישר

 

[הקשתית*]

תודה לכם,שון ורוזבאד

 

[* רוזבד]

איזה מרגש