GnomeBubble
New member
זה לא רק רגשות
בכל שפה קיימת אינטונציה של משפט שמביעה עוד דברים מעבר לרגשות. למשל משפט שאלה או הדגשה של חלקים במשפט. למשל: "זה בדיוק מה שהוא רצה" לעומת "זה בדיוק מה שהוא רצה" - אין פה רגשות, רק הדגשה. אבל ראוי לציין שהאינטונציה הזאת היא בהחלט חלק משפה. כמו ש-happydog אמר, באנגלית פחות מקובל לציין שאלות באינטונציה, ובסוואהילי, למשל, יש תבנית אינטונציה שונה לגמרי לשאלות שנשמעת יותר כמו ילד מתלהב שבלע גיהוק לקראת סוף המשפט בעברית... ההבדל שאתה חותר אליו (אני מניח), הוא שהטונים בסינית לא מקיימים רק הבחנות ברמת המשפט (מבנה המסר, הדגשות, הבטעת רגשות, שאלה, הפתעה וכיו"ב) אלא שהטון יוצר הבחנות בתוך המילה עצמה. לכן אותה המילה יכולה להיות "לקנות" או "למכור" בהבדל של טון בלבד. בזה הטונים בסינית באמת דומים יותר לטעם בעברית ובשפות אחרות, רק שיש הרבה יותר ניגודים של טון בסינית מאשר ניגודים של הטעמה בעברית.
בכל שפה קיימת אינטונציה של משפט שמביעה עוד דברים מעבר לרגשות. למשל משפט שאלה או הדגשה של חלקים במשפט. למשל: "זה בדיוק מה שהוא רצה" לעומת "זה בדיוק מה שהוא רצה" - אין פה רגשות, רק הדגשה. אבל ראוי לציין שהאינטונציה הזאת היא בהחלט חלק משפה. כמו ש-happydog אמר, באנגלית פחות מקובל לציין שאלות באינטונציה, ובסוואהילי, למשל, יש תבנית אינטונציה שונה לגמרי לשאלות שנשמעת יותר כמו ילד מתלהב שבלע גיהוק לקראת סוף המשפט בעברית... ההבדל שאתה חותר אליו (אני מניח), הוא שהטונים בסינית לא מקיימים רק הבחנות ברמת המשפט (מבנה המסר, הדגשות, הבטעת רגשות, שאלה, הפתעה וכיו"ב) אלא שהטון יוצר הבחנות בתוך המילה עצמה. לכן אותה המילה יכולה להיות "לקנות" או "למכור" בהבדל של טון בלבד. בזה הטונים בסינית באמת דומים יותר לטעם בעברית ובשפות אחרות, רק שיש הרבה יותר ניגודים של טון בסינית מאשר ניגודים של הטעמה בעברית.