זה לא פייר
אני לא יכולה להשתחרר מהמחויבות המשפחתית, אבל הובטח לי שסק
ובכלל, איזה באסה שלא אוכל לבוא... במקום לבלות ערב טבעוני וכיפי אני אצטרך להדוף צלחות עמוסות חיות מתות ודאחקות על טבעונות
ואם כבר אני מקטרת אז שמתי לב שלכל אחד יש את רפרטואר הדאחקות שלו ומראש כבר אפשר לצפות מי יספר איזה בדיחות.. יש את ההוא שתמיד מקטר שאני אוכלת לאוכל שלו את האוכל, את ההוא שתמיד מציע לי מהסלטים ומספר לי שזה גזרי חופש, ההוא שמזכיר לי לא לגמור לכולם את הסטייקים, את ההוא שמוצץ את העצמות בתאווה מוגזמת כדי לעשות לי טוב בנשמה, ואת החביב מכולם: זה שתוקע לי גוש של חיה מתה לפני ושואל "רוצה???"
מעניין שכולם גברים
הנשים מסתפקות בנעיצת מבטים שיפוטיים
--end whine--