לא ניתן לנסח כלל אבסולוטי
בעיקרון אני מסכים שעצם העובדה שפרצה מלחמה אינה סיבה להכריז על סוף הדמוקרטיה, סתימת פיות מוחלטת ואיסור על הבעת התנגדות למלחמה ודעות שצריך לעשות שלום, כך היה בארה"ב בזמן ויאטנם ובישראל בזמן לבנון. יתכנו מצבים קיצוניים בהם מחאה אלימה וקיצונית במצב מלחמה קריטי ממש יערער את המורל ויסכן את קיום המדינה ובמצבים כאלו יש הצדקה לפגיעה חלקית וזמנית בחופש הביטוי. אבל זה צריך להיות חריג קיצוני , לא הנורמה. צריך לזכור כמה דברים: מה שאמרו בזמן מלה"ע ה 1 הפציפיסטים הלא פטריוטים לכאורה, שהמלחה הזאת היא טירוף חסר הגיון, שדור שלם של צעירים אירפאיים נטבחים מכל הצדדים לשווא, הפך בשנות ה 20 למוסכמה שכל הממסד כמעט, מימין ומשמאל באנגליה וצרפת לפחות, הסכים לה. כלומר הממסד הסכים שאלו שמחו צדקו, רק באיחור של 10 מליון הרוגים וכמה שנים... לעומת זאת אם היתה תיאורטית באנגליה קבוצה פציפיסטית אפקטיבית בזמן מלה"ע ה 2 שהיתה מצילחה לפגוע במאמץ המלחמתי, היה צריך לסתום להם את הפיות ומהר....