להתעקש או לא?!
השבוע ישבנו בפגישת הנהגת ההורים הכיתתית של בתי לתכנן את מסיבת סיום השנה (כיתה ד' ).
אחת הפעילויות שהוצעה היתה חידון תמונות בו על מסך תוקרנה תמונות של הילדים כתינוקות וילדי הכיתה יצטרכו לזהות מי הילד שבתמונה.
אני מיד הסתייגתי והערתי שאצל בתי ישר יזהו כי היא השחורה היחידה בכיתתה. ומעבר לכך כמו רבים מהילדים שאומצו בגיל מבוגר יותר אין לי תמונות שלה כתינוקת אלא רק מגיל שנתיים. ההורים האחרים אמרו שזה בכלל לא משנה, שהם נהנים לראות תמונות שלהם כקטנים ולאו דווקא כתינוקות ושבדיוק כמו שבתי היא השחורה היחידה הבן של X הוא הבלונדיני היחידי וכו'.
והשאלה שלי עד כמה יש מקום להתעקש? באיזה מקרים כן לעמוד על כך שיש להתחשב בשונות של ילדינו (אימוץ.... צבע שונה) ובכלל ובאיזה לא. הפעילות למסיבה היא רק דוגמה, אבל למשל לגבי אותה מסיבה הוצעה פעילות נוספת שכוללת הליכה ברחוב הראשי של הישוב באתרים היסטוריים. אני כרגע בגלל בעייה בריאותית ברגל מנועה מלהשתתף בפעילות ולרגע לא חשבתי לשלול את הפעילות אלא הצעתי שאני אשאר בנקודת המפגש לשמור על הכיבוד ובתי תתלווה להורה של חברתה. או במקרה של ילדים שרגישים ללקטוז... בוטנים ועוד האם לדרוש את התאמת הכיבוד וכו'. בקיצור אני תוהה איפה ומתי כן צריך לדרוש מהסביבה להתחשב במציאות השונה של ילדינו והיכן לא? היכן יש מקום לתת לילד להתמודד בעוד שאולי בכלל זו רק הרגישות שלי כהורה?
השבוע ישבנו בפגישת הנהגת ההורים הכיתתית של בתי לתכנן את מסיבת סיום השנה (כיתה ד' ).
אחת הפעילויות שהוצעה היתה חידון תמונות בו על מסך תוקרנה תמונות של הילדים כתינוקות וילדי הכיתה יצטרכו לזהות מי הילד שבתמונה.
אני מיד הסתייגתי והערתי שאצל בתי ישר יזהו כי היא השחורה היחידה בכיתתה. ומעבר לכך כמו רבים מהילדים שאומצו בגיל מבוגר יותר אין לי תמונות שלה כתינוקת אלא רק מגיל שנתיים. ההורים האחרים אמרו שזה בכלל לא משנה, שהם נהנים לראות תמונות שלהם כקטנים ולאו דווקא כתינוקות ושבדיוק כמו שבתי היא השחורה היחידה הבן של X הוא הבלונדיני היחידי וכו'.
והשאלה שלי עד כמה יש מקום להתעקש? באיזה מקרים כן לעמוד על כך שיש להתחשב בשונות של ילדינו (אימוץ.... צבע שונה) ובכלל ובאיזה לא. הפעילות למסיבה היא רק דוגמה, אבל למשל לגבי אותה מסיבה הוצעה פעילות נוספת שכוללת הליכה ברחוב הראשי של הישוב באתרים היסטוריים. אני כרגע בגלל בעייה בריאותית ברגל מנועה מלהשתתף בפעילות ולרגע לא חשבתי לשלול את הפעילות אלא הצעתי שאני אשאר בנקודת המפגש לשמור על הכיבוד ובתי תתלווה להורה של חברתה. או במקרה של ילדים שרגישים ללקטוז... בוטנים ועוד האם לדרוש את התאמת הכיבוד וכו'. בקיצור אני תוהה איפה ומתי כן צריך לדרוש מהסביבה להתחשב במציאות השונה של ילדינו והיכן לא? היכן יש מקום לתת לילד להתמודד בעוד שאולי בכלל זו רק הרגישות שלי כהורה?
