להתמודד

[ניריתה מהרצליה]

להתמודד

אני נירית בת 22 (בקרוב) אין לי בגרויות ועד לא מזמן גם לא ידעתי אנגלית. כי לא נתתי מעצמי מספיק, כי חששתי שלו יוכל. בגלל לקות למידה, שמסתבר שהיא מאוד חלשה לאומת מה שחשבתי ולאומת מה שיצאו האיבחונים, לפני חצי שנה אבא שלי נפטר מסרטן בראש, ומכאן החלטתי לשנות גישה בחיים שלי. תמיד נהגתי ללכת לפסיכולוגים ולכל מיני יועצים למניהם, וככל שעובר הזמן אני רואה שטוב לי יותר בלי ללכת, ואלה לשתף אנשים ולשמוע מה מרבית האנשים חושבים. כי שמתי לב שחברות שלי לחיים עוזרות לי אפילו יותר, אז בשביל מה להוציא המון כסף?. כרגע אני מטופלת פעם בשבוע בגלל ניתוח שעברתי, וזה עוזר לי ואני לומדת יותר על הגוף,.. יש לי גם על זה פירוט ומה להגיד. אבל אני יעדיף שכרגע לא. לשנות חיים. התחלתי לקחת שעורים פרטים באנגלית ובהוראה מתקנת, והולך לי מעולה אני מודה שבאנגלית אני משקיעה פי אלף, כי במקום שאלך ללמוד בו בגרויות יעבדו איתנו גם על הוראה מתקנת.. אבל ככה מהצד זה תמיד טוב.התחלתי גם לחסוך כסף לחודש ללימודי אנגלית בחו"ל. אני כותבת לכם ולא כי רע לי ולא כי אני לגמרי מתמודדת. אלה חיה את ההתמודדויות בשלום לכולם יש הריי התמודדויות. אבל האם יש לכם התמודדויות שממש מקפיאות אותכם מהחיים? אז ככה.. אצלי זה עם בנים.. אני מפחדת להכיר מישהו (בן זוג) עכשיו.. מכיון שאני לומדת ואני לא רוצה שהלימודים יפגעו בי. בגלל זה וכן חשוב לי להשקיעה.. דבר נוסף כל פעם שיוצא לי איכשהוא להכיר מישהו.. אני ישר חושבת קדימה מידי..מה יהיה ומה יקרה ואם ככה ואם יהיה צריכה לבוא לישון אצלו? בזמן הלימודים ואז בלימודים אני לא יהיה מרוכזת. זו "בעיה" 1. בעיה 2 אני מפחדת להיות רעבה.. מה הכוונה היא שיש לי צליאק.. וזה לא נורא כי מסתדרים בכל מקום.. אבל היה איזה יום שהייתי ממש רעבה. ולא היה איתי אוכל. ולא משנה מה .. כל פעם שאכלתי משהו במהלך שבועיים.. זה לא הספיק לי.. ואני מפחדת שזה יקרה לי שוב. אז אני כל הזמן בודקת מה השעה אם עברו שלוש שעות אז לאכול.. (בקטע רע מידי ) . .אם פעם בבוקר הייתי סתם אוכלת יוגורט יופלה.. עכשיו אין כזה דבר עד שאני לא אוכלת פרוסה קטנה.. אם משהו.. או פעם היה לי גם מספיק פרי. שלא תבינו לא נכון אין לי בעיה עם הגוף שלי. זה סתם פחד לא רציונלי. .. סך הכל אני ממש בסדר.. ואני לא אוהבת להכנס לזה יותר מידי.. אני לא רוצה טיפול.. כי אין לזה סוף אצלי. אז על תציעו לי דברים כאלו, כי זה לא רלונטי. חשוב לי לשמוע את דעתכם. ואיך אתם רואים את זה. סך הכל אני רוצה להיות מאושרת יותר ממה שאני עכשיו. וחוץ מזה תחייכו כי החיים יפים :]

 

[פרפרי אהבה]

מגיע לך שאפו../images/Emo47.gif על האופטימיות והחשיבה

החיובית- כל הכבוד לך שאת שומרת על זה כשעברת כל כך הרבה. לגבי הבן זוג- כל הכיף בזוגיות זה ששני חיים משתלבים אחד בשני, נכון זה לא קל, אני התחלתי את הקשר עם בן זוגי בשלב בו גם מילצרתי בלילות וגם למדתי בימים והוא היה בצבא קבע ולמד לפסיכומטרי אבל כל אחד עשה מאמצים והצלחנו להיפגש ולטפח את הזוגיות. את קופצת קדימה מידי בחשיבה שלך, מה זה משנה מה יהיה, קודם תסתכלי על מה עכשיו. בחור מוצא חן בעינייך ואת בעיניו- לכי על זה ותזרמי עם הדברים שקורים. לגבי הצליאק- ממליצה לך להתייעץ גם בפורום "צליאק" פה בפורטל ופשוט להיערך, אם את יודעת שאת לא תהיי קרובה לבית רוב היום לקחת כמה וכמה דברים שמתאימים לך לאכול.

 

[ניריתה מהרצליה]

תודה רבה!!

הצליאק ממש לא מפריעה לי, ואני מסתדרת מעולה. לגבי הבן זוג.. א ת צודקת אבל אני רגילה לחשוב קדימה מידי.. איך משנים את זה?

 

[HH husa]

בהצלחה

מדוע את חושבת קדימה ? תחשבי שכל רגע איתו יהיה בלתי צפוי ותלוי. כל הזמן תתמודדי מחדש. הסביבה אינה מתאימה עבור הדיאטה אז את תמיד תחשבי אם יש אוכל (כמו חרדי בחו"ל) טוב שאת חושבת שהחיים יפים , כל אחד ודעתו. הכי חשוב , את ישנה טוב ?

 

[ניריתה מהרצליה]

סורי שלוקח לי זמן לענות

מדוע אני חושבת קדימה? זאת הבעיה היחידה שלי בחיים.. או שזה טראומה כי החבר הראשון שהיה לי זה סתם מישהו שרציתי לנסות זוגיות וזה גם היה תקופה ממש רעה בחיים שלי. אולי הכי רעה.. מאז היה לי עוד חבר. לגבי הצליאק.. צליאק זאת לא הבעיה שלי.. אני גם לא באמת רעבה רעבה רעבה.. אני פשוט מפחדת מלהיות רעבה. (בצורה נוראית)גם אם לא היה לי צליאק. אני ישנה טוב ואין לי שום בעיה, לישון. (פשוט מחשבות לא רציונליות*) כרגע הכרתי מישהו ממש חמוד גדול ממני ב 8 שנים. (אבל זה לא ממש אכפת לי) הוא מתאים לי כזה לא יודעת. עשה תואר ראשון בפילוסופיה ואו כזה אחד שמבין ואפשר לדבר איתו. אני עו דלא יודעת מה יהיה. אבל נראה לא חושבת רחוק מידי (לפחות מנסה) פשוט הדבר הראשון שעלה לי לראש רגע.. ואם יצטרך לישון אצלו? ולא יהיה מרוכזת בלימודים והאלו מלא שאלות.. שפושט אי אפשר ככה.. בכל אופן אני מרגיעה את עצמי יפה ואם יהיה צריכה לישון אצלו? אז אני עונה: קודם כל שניהיה זוג.. אח"כ נזרום ומה שיהיה יהיה.. לא ישן אצלו טוב.. אז יהיה קצת עייפה ישן טוב? מה טוב

 

[נסיכת הכוכב]

התבגרות מוקדמת

נאלצת להתמודד עם אובדן אב ואת צעירה מאד, וחייך לא פשוטים בגלל הצילאק שמחייב אכילה מסוימת החברות שצריך כדי לבנות זוגיות זה לא פשוט, צריך שתהיי שלמה עם עצמך אולי הרעב שלך בא מצורך נפשי לא בדיוק רעב לאוכל ? תבקי עם עצמך את העניין תנסי להכיר אנשים לדבר לצחוק , וככה תכירי את האיש שתרצי שיהיה לצידך , אז המקום לדבר על זוגיות חשוב שהחברות תהייה אמתית ולא ל"נצל" אחד את השני , חבר לנשמה איתו כייף ליצור יחד מחייך

 

[ניריתה מהרצליה]

צליאק זאת לא הבעיה בשבילי

יש לי דברים אחרים.. כמו מה שעברתי ברצפת האגן וכו'.. תקראי את התגובה הקודמ שללי, (לגבי הרעב) זה עונה גם על שלך. בעיקרון אני רק עכשיו מתחילה להבין את הנושא של החברות.. וטוב לי עם זה :} במקום לקחת צעד אחורה אני צריכה לקחת צעד קדימה. גם הרסיטל שאני לוקחת עוזר לי.

 

[מדען חלל]

יש לי חבר

שלא אכל 25 יום. הוא מאוד רזה.. אבל הוא חי

הוא אמר שאחרי כמה ימים מתרגלים ללא לאכול.. שהגוף לא באמת צריך את זה ושזה סתם מיתוס .. אז אני לא אומר שתעשי משהו כזה.. אבל כמו שאמרת זה באמת פחד לא רציונלי.. כלום לא יקרה לך .. גם אם תיהיי רעבה, זאת בסך הכל תחושה.. לגוף יש מלא תחושות .. באות והולכות .. הדרך היחידה שתוכלי לקבל שלווה מהפחד הלא רציונלי הזה של הרעב.. זה שתעשי עם עצמך החלטה, שאת מסכימה להגיע למצב שאת רעבה. שאת לא מפחדת מזה. ושאם זה יבוא.. אז יבוא.. וזה בסדר ואין מה להיכנס לפאניקה או ללחץ .. כי זאת לא בעיה שצריך לפתור. תהפכי את הפחד שלך במקום לאויב שצריך להתגונן ממנו .. לחבר שאת מזמינה אותו פנימה.. ואז גם אם הוא בא וגם אם הוא לא.. את משוחררת מכל בעיה.

 

[ניריתה מהרצליה]

תודה:]

אך איך עושים את זה?:] שמתי לב שדווקא שאני מחליטה משהו כזה.. זה עושה אותי חרדתית. פשוט אני צריכה לעשות משהו שיוצא אותימ מרוכז ואז אני אשכח לאכול. פעם לא היה לי בעיה לאכול רק פרי בבוקר.. עכשיו פשוט לא יהיה מרוכזת

 

[אופירA]

יש לך תגובה רגשית חרדתית

זה מתבטא בכל העניינים שהעלית. את מרגישה חרדה מבעיות שאינן בעיות בעצם. תשובה רציונלית לבעית חרדה בד"כ לא מספיקה. צריך גם כלי התמודדות עם החרדה. אני לא יכולה לאמוד מה דרגת החרדתיות שלך, ואני בדרך כלל לא אוהבת לעשות מדברים בעיות כשהן בדרגה נמוכה. קודם כל צריך לעשות עבודה עצמית של חשיבה נוגדת (כגון, כשבאה ההרגשה החרדתית, לעבוד עם הראציו, ההיגיון, ולענות לחרדה תשובות הגיוניות - למה שאני אהיה רעבה, זו רק הרגשה של פחד וכו'). אם הבעיה משתלטת - צריך לפנות לעזרה מקצועית. דווקא נגד חרדות הטכניקה שעובדת טוב אינה מה שהציע ידידי מדען החלל - לתקוף את הבעיה חזיתית - אלא ההיפך - להסיח את הדעת מהבעיה. למצוא טכניקות שמסיחות את הדעת מהבעיה וגורמות לך לא לחשוב עליה, והיא חולפת מאליה.

 

[אופירA]

תגיד לחבר שלך

ששקר עצמי זו טכניקה טובה רק במצבים של מצוקה אקוטית מאוד, שאין ברירה אחרת. לדוגמא - סימפטום אהבת השבוי את השובה, במצב של שבי (שקר עצמי שהנפש מסגלת לעצמה, כדי להתמודד עם הטראומה האקוטית). וכן סימפטום הנאת העינויים למי שנמצא בשבי ועובר עינויים שאינם נסבלים. בכל מצב יותר נורמלי - שקר עצמי הוא נזק נפשי ופיזי חמור ביותר, והוא שימוש לרעה בכוח המחשבה. זה שעקרונות התורות הניואייגיות (כגון ה"סוד" או "כוחו של התת מודע") מקדשים כל קיצוניות של כוח המחשבה - א. לא הופך את זה לאמת, ב. לא הופך את זה לגישה לגיטימית, אלא זו גישה הרסנית (שעליה מבססים בין השאר גם רעיונות כמו הדיאנטיקה של הסיינטולוגיה...). מזמן רציתי להגיד לך, שהכיוון של הגישה המחשבתית שלך נכון מאוד בעיני, והרבה פעמים נמצא מכנים משותפים בתשובות שלנו. אבל מה שגוי בגישה שלך זה המוחלטות והקיצוניות, בשעה שהאמת ברוב הדרכים היא דרכי האמצע והתייחסות לנסיבות השונות שבכל מקרה ומקרה. האדם אינו אלוקים. כאשר אדם חושב שבכוח המחשבה הוא יכול להשיג ה כ ל, או ש"הגוף לא צריך באמת אוכל, זה סתם מיתוס", הוא מנסה להחליף את מקומו של האלוקים... הוא מדומין וחי בשקר עצמי, שאין לו רגליים ותכליתו קצרה עד למאוד (משהו ברמת הרעיון של השיר "הוטל קליפורניה", למי שמכיר).

 

[ניריתה מהרצליה]

שאלה

קודם כל אני אסידר, זה שהכרתי הוא גדול ממני ב 8 שנים. לפני סיפור של חברה שלי שפעם דיברה איתו.. אף פעם לא הייתה לא חברה רצינית והוא גם אמר לה שהוא אף פעם לא הרגיש מאוהב.. מה שקצת הרתיע אותי זה שהיא סיפרה לי שהוא סיפר לה שהייתה לו חברה תקופה קצרה.. שלחברה הזאת גם הייתה חבר וחבר שלה לא ידע.. או משהו כזה..