להתמודד עם אובדן

להתמודד עם אובדן

יודעת שכולנו פה מתמודדים היום עם האובדן של טלינקה וחשוב לזכור אותה באהבה , את האופטימיות שהיא ניסתה להעביר ולא לשתוק עם הכאב , זה יותר גרוע תכתבו תדברו וז רק מעלה בי הרהור , בשרשרת של הפרפרית היא שאלה אותי איך מתקיימים עם האובדנים ושאני ניסיתי להעלות את הקובץ שכתבתי העורך של התפוז סרב לתת לי לכתוב דברים לא קורים סתם חברים יקרים שלי רוצה לנסות לעזור לכואבים ולהגיד שההתמודדות היא כמו גלי הים יש גלים קטנים ויש גלים גדולים אבל המים תמיד חוזרים אל הים הגדול ומשם באים הכוחות להמשיך את החיים כי השגרה היא החיים שלנו ואנחנו שחיים צריכים להמשיך את החיים והיא תשאר בזכרון שלנו לעד שולחת לכולם פה כוחות הנפש להמשיך את הכתיבה בפורום להמשיך לעזור ולהעזר בפורום כשהם שטלינקה ואני עזרנו זו לזו בשבוע האחרון טשולחת את תנחומי למשפחה האבלה היושבת שבעה על טלינקה שלנו
 
אביא דברים בשם אומרם - על משמעות החיים

תשובה שכתבה לי טלינקה , שאני כתבתי שאני הולכת לאיבוד "נראה לי שמבקרים כאילו מה שהכי נכון לעשות זה לקחת צעד אחורה .. לראות איך את עוזרת לעצמך .. ומי מהאנשים שסביבך יכול לעזור לך לעזור לעצמך .. זה נשמע מאוד אגואיסטי - אבל העו"סית שלי אמרה משהו ממש קשה , ואולי גם נכון במידה מסויימת .. אחרי הכל אנחנו לבד בעולם .. והיא לא הראשונה (אם אני לי מי לי ...) ויש לי טיפ קטן בנוגע לחיפוש משמעות בעולם - נראה לי שאנשים (כאילו שסביבי לפחות ) נוטים להגדיר את המיקומם בעולם ע"פ הסביבה - זה דיי נורמלי - נגיד שמשהי הופכת להיות אימא היא מגדירה את עצמה בתור האימא של , אפילו אני בגן לא זוכרת כל כך הרבה שמות של הורים .. אני קוראת להם אימא של .. אבא של .. ואז כשהם מחפשים את משמעות המיקום שלהם בעולם הזה .. הם מגיעים למסקנה שהם פה בשביל בנאדם .. אז אולי את יכולה להחליט שאת פה בשביל לעשות דברים שעושים לך טוב .. ולנצל כל יום בחיים האילו כאילו זה היום האחרון .. או אולי את בעולם הזה כדי להחליט למה את בעולם הזה .. החיים מעצם קיומם הם דבר קשה .. ובטח שאני לא צריכה לספר את זה לך אז הישר מהמחשב שלי אל המחשב שלך ..." ויש עוד הודעה שבה כתבה על ההצלחה שלה כמורת כושר אירובי : (אני מביאה את הקישור להודעה עצמה ) חושבת שהמסרים הללו היא השאירה לנו מבקשים מהאנשים לעשות טוב לחיים שלהם
 
נסיכה כמה עצוב לקרוא והדמעות לא מפסיקות../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif

אני גם מנהלת כאן בתפוז לפורום שלי קוראים יתומים ושם החברים כותבים על האובדן הפרטי שלהם המקום פתוח גם שם למי שירצה לבוא ולכתוב ולא רק כאן הפורום הוא על כל סוג של אובדן אני חושבת שפרפרית לא תתנגד לכך כי גם הצעתי שאכתוב רשומה לזכרה ואביא לכאן את הקישור לכך הנה הקישור לפורום בניהולי
 
תודה לך פרפרית יקרה../images/Emo201.gif

הנה הרשומה לזכרה של טלניק'ה ז"ל
 
מה שאני מרגישה

אני בעיקר מצטערת (באיחור...) שלא יצא לי להכיר אותה יותר. ההיכרות (הוירטואלית) הראשונית שלי איתה הייתה בכלל בפורום אחר. אחר כך קראתי אותה בעוד פורומים, לרבות הפורום הזה. לא הייתה יותר מדי אינטראקציה בינינו אבל קראתי כמעט את כל מה שהיא כתבה, גם כאן וגם בפורומים אחרים. בדיעבד מצטערת שלא ממש הגבתי, רק קראתי בשתיקה. הרגשתי שאני מכירה אותה דרך הכתיבה שלה ועם זאת לא היה בינינו ממש קשר. לי זה נותן איזו תחושה של פספוס..
 
מבינה אותך כל כך ../images/Emo24.gif

אבל בכתיבה את מכירה את אשה , את חוויות שהיא חולקת ואת הדעות שלה והיחא חשפה את עצמה , לא הסתירה דברים ולכן שאני קוראת אתכם אני חושבת המון על הכותבת ורק אז עונה ולכן גם פתחתי את השרשרת כי הרגשתי שקשה לכם לדבר על הכאב אולי פה אוכל לעזור קצת המילים של נחמה
 
אני עדיין לא מאמינה, חושבת שאולי זאת בדיחה

נוראית, או שבכלל מדובר במישהי אחרת. אומנם נפגשנו רק פעם אחת, אבל הפגישה הותירה בי רושם עז וכל כך כואב לי שבחורה בגילי שהייתה בתחילת דרכה המקצועית, רק רצתה ללמוד ולהתפתח, לתרום ולאהוב ילדים בכל ליבה. האמת שמאוד קשה לי לקרוא ולכתוב בפורום ולהמשיך כאילו כלום לא קרה... זה זיעזע אותי ברמות שלא חשבתי שאפשר. משתתפת בצער המשפחה והחברים
 
יקירה שלי פרפרית

אניחנו לא נחזור לשגרה מהר, היא תחסר לכולנו אבל צריך לכתוב לא לשמור בבטן את הכאב ולהמשיך לחלוק כמו שאנחנו עושים כל הזמן בפורום פרפרית שלי מחזקת אותך בחיבוק גדול וחם כמו שאת זוכרת ואני פה לעזור לכולם , לצערי יש לי נסיון עם האובדן
 
למעלה