להתמודד על אמת

[BellA עלמה]

צודקת

 

[לירננה]

מה אתם רוצים ממנה?

נראה כאילו יש כאן ירידה כללית על זה שהיא רוצה אבל בעצם לא באמת רוצה או מתחמקת ומוצאת תירוצים. מה לגבי נסיון לעזור עם זה?הרי לשם כך אנחנו פה,לא? אני כל כך מבינה אותך,כי אני נמצאת באותו מקום מהבחינה הזו. אני רוצה לעזוב את הבית אבל לא בטוחה מבחינה כלכלית (גם כי אני משלמת על טיפול וזה המווון כסף) אני הרבה חושבת על זה בימים האחרונים. אני חושבת שאני יכולה לעמוד בזה כי לפי איך שזה נראה עכשו מספר השעות שלי בעבודה די יציב (הוא לא היה קודם) ואני מוכנה להתפשר על מיקום ועל תנאים בשביל לעשות את זה. ובכל זאת-זה מרתיע אותי. זה קשה להחליט כי זה אומר שאני אצטרך לדאוג לעצמי וזה אומר מבחינתי גם שזהו, אם אני יוצאת מהבית עכשו אני כבר לא חוזרת אליו כי די כבר אני מספיק גדולה. ואולי זה מפחיד אותי. ואין לי כוח להצטרך להסתדר עם שותפים (ואני חייבת לגור עם שותפים,אני לא יכולה להרשות לעצמי משהו אחר,וגם לא רוצה לגור לבד זה בודד מדי) ולהתחשב בהם. ולעזוב את הבית זה גם קצת הרגשה של בדידות כזו. כי בית הוא בית והוא יציב ויש שם אנשים קבועים שאתה קשור אליהם. ודירה היא שכורה משתנה כל הזמן,השותפים משתנים,הדירה משתנה,הרהיטים משתנים,הכל.וזו תחושה של חוסר יציבות. ואז אני חושבת שאם אני לא אהנה מלשכור דירה אז לא שווה לי לשלם את כל הכסף שזה עולה לי ועדיף בר לגור בבית לא? זו החלטה לא פשוטה. תנסי להבין מאיפה נובע הקושי שלך. כי זה פשוט לומר:"אז תמצאי עוד עבודה" אבל יש עוד כל כך הרבה דברים מעבר לרק העניין הכלכלי שכשלעצמו הוא קשה.

 

[magenta73]

מי שאומר

שהבית מפריע לו. שיעזוב. נקודה. אני מדברת בתור מי שעברה כבר מספיק בתים ומספיק מקומות. להישאר במקום שלא טוב לך בו, זה לוותר לעצמך. נקודה. בכל מצב. ונגיד ולעבור דירה שמשתנה זה חוסר יציבות. אך יחד עם זה יש לך עצמאות. מוחלטת. מבית ההורים.

 

[לירננה]

אבל מה לגבי

לעזוב באמת מקום שלא טוב לך בו אבל שלא יהיה לך טוב גם במקום אחר? (או לפחות זה מה שאתה מאמין) אני חושבת שעכשו את מדברת באופן חותך מדי. כי אולי את צודקת בגדול,ועדיף לשכור דירה כבר (אני או עלמהבלה-לא משנה) אבל יש כל כך הרבה דברים בדרך שעוצרים. צריך לחשוב גם עליהם. אני כבר שכרתי דירה,כבר גרתי מחוץ לבית ההורים.אני יודעת מה זה. וגם עזבתי את הדירה הזו וחזרתי הביתה.כך שזה לא שאני לא יודעת על מה אני מדברת. אמנם הכל שונה עכשו,אבל איך שאני זוכרת את מה שהיה - היה לי מאוד בודד וקשה.והתמודדתי עם הרבה דברים. אולי דברים שאני לא רוצה להתמודד איתם כרגע.אולי דברים שאני צריכה עוד להתקדם בהם ביני לביני בדרכים אחרות. אולי עוד להבשיל את הרצון.

 

[magenta73]

אני לא יודעת לגביך.

לגבי. כן. לגור בשותפות עם אנשים זרים לא היה "כיף" גם בעיני. לכן אני היום גרה לבד. וכן, תודה לאל, או להורי שהביאוני עד הלום, או לעצמי, שאני יכולה לעמוד בזה. מבחינה כלכלית. מה שכן היו לי מספר שותפים לדירה בחיי, ולא כולם היו רעים. ועם חלק חוויתי דברים שרק לימדו אותי. ועם חלק חוויתי חברויות מדהימות. ולדעתי, זה חלק מההתבגרות. לעזוב את בית ההורים. שוב. לדעתי. אני למדתי מזה המון על העולם ועל עצמי.

 

[לירננה]

גם לדעתי זה חלק מההתבגרות האישית

אבל תלוי באיזה קצב מגיעים לזה.לא תמיד אפשר לקפוץ פתאום קדימה אם לא מסוגלים (הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה) להזכיר לך מה שאמרת לי קודם? "בייבי סטפס"

 

[magenta73]

ברור.

ולשאלה - אין חברות שלך שהיית יכולה לעבור לגור איתן? אנשים שאת מכירה, שזה לא ירגיש כ"כ בודד?

 

[לירננה]

זה חלק מהבעיה

חברות אני לא מרגישה שיש לי באמת חברות (אמרתי קודם שהנושא הזה קשה לי) בכל מקרה,החברות שאני מרגישה שהן חברות שלי לכאורה,כבר גרות בדירה שכורה. כרגע אני לא מכירה אף אחד שמחפש. וכששכרתי דירה לפני שחזרתי הביתה-גרתי עם חברות.אחת מהן אפילו נחשבת חברה טובה. ובכל זאת,ואולי אפילו בגלל זה-היה לי מאוד קשה ומאוד בודד. אני בטוחה שמתישהו אני אעשה את זה. אני אשכור דירה. אני אפילו מדי פעם עושה חיפוש באינטרנט לגבי דירות ושותפים, כדי לדעת מה ההיצע בשטח. אני פשוט מפחדת וזה לוקח לי עוד זמן להתבשל בזה. אני חושבת שבסופו של דבר זה יעזור לי להתמודד עם דברים באופן כללי ויעשה אותי חזקה יותר ובוגרת יותר. אני רק צריכה לוודא שכשאני זורקת את עצמי הלאה להמשיך קדימה,אני באמת אתחזק מזה ואתבגר ולא להיפך -רק אפול מזה (וגם זה כבר קרה,לכן אני צריכה את העיתוי המתאים עם עצמי ואת התחושה המתאימה וחזקה מספיק כדי לעשות את זה)

 

[magenta73]

חברות, לדעתי,

זה הדבר הכי חזק שיש. הכי מגבש שיש. הכי תומך שיש. חבל לי שאת מרגישה שאין לך... (דגש על מרגישה). בכל מקרה. בייבי סטפס!

 

[להבה ירוקה]

דוקא שותפים חדשים דנדשים -

יכולים להיות הזדמנות להכיר חברים חדשים ולהכניסם אל תוך חייך. אבל כמוך, אני מאמינה ב-בבייבי סטפס. רק את יודעת עד כמה את מסוגלת לספוג סיטואציה של שינוי.

 

[BellA עלמה]

את צודקת ב100%

אוף אני קצת יודעת מה זה לגור לבד עשיתי את זה שעליתי לארץ שההורים היו אלפי קילומטרים מעבר לאוקיינוס ואני גרתי במעונות. אכן לא פשוט הרבה מעבר לעיניין הכספי אבל שיש בית שלא עושה הכי טוב זה צעד הכרחי במיוחד שגם הפכיכית (שהלכתי אליה בזמנו) אמרה שזה צעד הכרחי.

 

[sunshine2004]

אמ...

אני מאמינה שכדי להמשיך הלאה - צריך להשתחרר ממה שמשאיר אותך במקום...(לא שאני תמיד עושה את מה שאני מאמינה בו...) אם זה בלתי אפשרי בשבילך כרגע לצאת מהבית... תנסי להתרכז במטרות שיאפשרו לך לצאת מהבית ולעבור למקום משלך... כמו עבודה חדשה...עבודה שתאפשר לך השכרת בית בעתיד.. ובינתיים תפעלי כדי לקדם את המטרות האלה... אם יצא לך להיכנס לדירה שההורים שלך קנו בסוף השנה - זה סימן חיובי...אחרי הכל, אנחנו בסוף פברואר...זאת אומרת, עוד 10 חודשים...שאותם תוכלי "לנצל" בלחסוך כסף, להשקיע יותר בעצמך, כך שהזמן יחלוף תוכלי להחליט בעצמך אם תחליטי להיכנס לדירה של ההורים, או למצוא מקום משלך...

 

[BellA עלמה]

זו הכוונה בערך

 

[sunshine2004]

אז זה כבר התמודדות ../images/Emo140.gif

ואת בדרך הנכונה...

 

[BellA עלמה]

מנסה לפחות