חלודה
אני כל כך מזדהה עם התיאור שלך, והתיאור שלך אגב הוא מקסים בהיותו נטול פניות ובאמת מציג אותך מבלי להשחיר אותו יתר על המידה.
אני חושב שיש כאן התחלה של פתרון. כוונתי שאת בעצם מבינה שהשגרה מכרסמת לא רק בך. שהייאוש והקושי לראות אופק מצוי גם אצלו. לכן לדעתי המאוד לא מלומדת הוא מדוכא. כי הוא לא רואה או לא מבין לאן הולכים מכאן.
יש תקווה. תהיי אופטימית. בניתם משפחה לתפארת, ושלושה ילדים זה אושר ועושר בכל מובן. גירושין יכניסו ריגוש ולו שלילי אבל כשיעבור הריגוש או כשיעבור זעם (בערך שנתיים בקצר או 9 שנים אם יש לו כסף ויכולת עמידה) אתם תסיימו במקום רע מאוד וילדיכם יסיימו במקום מחורבן ועבורם זו תהייה רק ההתחלה.
תלכי לטיפול זוגי אבל לבדך. תנסי להבין מה הוא מתקשר אלייך בהתנהגותו. תתחילי לחיות ולחייך ותבדקי אם הוא חש בשינוי. תרמזי לי. תפתי אותו בקטנות. אתם לא תביימו את סחלב פראי בסאלון תוך שלושה שבועות אבל יכול להיות שהוא ישים יד על כתפך בדרכו אל המטבח. זו התחלה. ועדיף התחלה של בנייה מהתחלה של אסון שזה מה שאת שוקלת כרגע.
גירושין זה חרא. קחי את זה בחשבון. זה יהייה חרא לו וגם לך. לא רק התהליך. התהליך עשוי להיות אלים מאוד ומחרב את הנפש אבל בטווח הארוך התהליך יביא אותך להתהלך בעולם בלי אמון בגברים, בלי אמון במערכת המשפט, בלי אמון בעתיד טוב יותר. והאמת, זה הכל נכון אבל למה לך ללכת לשם?
שבי עם עצמך ונסי לדמיין את ראש השנה בלעדיו. את יום ההולדת של אחד הילדים בלעדיו. נסי לדמיין את עצמך עם גבר אחר, פתאום מישהו שיביט על קמט בפנים שלך בסוג של סלידה, שלא לדבר על הבטן שלך, ומחמת הנימוס אני לא מתייחס לחלקי גוף אחרים.
נסי לדמיין את התחושה של ילדייך כשתציעי להם להכיר את החבר החדש שלך.
אני יכול להמשיך אבל מקווה שזה ברור שהכיוון של שבירה הוא רע. ומדברים רעים צריך לנסות ולהמנע. אז תימנעי. כרגע, נראה שזה בידייך בלבד.
אני כל כך מזדהה עם התיאור שלך, והתיאור שלך אגב הוא מקסים בהיותו נטול פניות ובאמת מציג אותך מבלי להשחיר אותו יתר על המידה.
אני חושב שיש כאן התחלה של פתרון. כוונתי שאת בעצם מבינה שהשגרה מכרסמת לא רק בך. שהייאוש והקושי לראות אופק מצוי גם אצלו. לכן לדעתי המאוד לא מלומדת הוא מדוכא. כי הוא לא רואה או לא מבין לאן הולכים מכאן.
יש תקווה. תהיי אופטימית. בניתם משפחה לתפארת, ושלושה ילדים זה אושר ועושר בכל מובן. גירושין יכניסו ריגוש ולו שלילי אבל כשיעבור הריגוש או כשיעבור זעם (בערך שנתיים בקצר או 9 שנים אם יש לו כסף ויכולת עמידה) אתם תסיימו במקום רע מאוד וילדיכם יסיימו במקום מחורבן ועבורם זו תהייה רק ההתחלה.
תלכי לטיפול זוגי אבל לבדך. תנסי להבין מה הוא מתקשר אלייך בהתנהגותו. תתחילי לחיות ולחייך ותבדקי אם הוא חש בשינוי. תרמזי לי. תפתי אותו בקטנות. אתם לא תביימו את סחלב פראי בסאלון תוך שלושה שבועות אבל יכול להיות שהוא ישים יד על כתפך בדרכו אל המטבח. זו התחלה. ועדיף התחלה של בנייה מהתחלה של אסון שזה מה שאת שוקלת כרגע.
גירושין זה חרא. קחי את זה בחשבון. זה יהייה חרא לו וגם לך. לא רק התהליך. התהליך עשוי להיות אלים מאוד ומחרב את הנפש אבל בטווח הארוך התהליך יביא אותך להתהלך בעולם בלי אמון בגברים, בלי אמון במערכת המשפט, בלי אמון בעתיד טוב יותר. והאמת, זה הכל נכון אבל למה לך ללכת לשם?
שבי עם עצמך ונסי לדמיין את ראש השנה בלעדיו. את יום ההולדת של אחד הילדים בלעדיו. נסי לדמיין את עצמך עם גבר אחר, פתאום מישהו שיביט על קמט בפנים שלך בסוג של סלידה, שלא לדבר על הבטן שלך, ומחמת הנימוס אני לא מתייחס לחלקי גוף אחרים.
נסי לדמיין את התחושה של ילדייך כשתציעי להם להכיר את החבר החדש שלך.
אני יכול להמשיך אבל מקווה שזה ברור שהכיוון של שבירה הוא רע. ומדברים רעים צריך לנסות ולהמנע. אז תימנעי. כרגע, נראה שזה בידייך בלבד.