להתגרש או לחכות?
בת 35, עם 3 ילדים קטנים, בין שנה וחצי ל-4, ואני לא צריכה לספר לכם כמה זה אינטנסיבי ועמוס.נשואים 6 שנים.
ביום יום הוא חוזר לרוב ב-7 בערב, כבר הרבה זמן ושנים שהיחסים מנסים להתרומם ולא מצליחים, עברנו לא מעט טיפולים וכל פעם זה כמו פלסטר כי הוא לא מתמיד ואני מרגישה שנתתי יותר מדי הזדמנויות והגעתי למצב שכבר לא יכולה יותר לסבול את זה, לא נמשכת אליו, כבר די בטוחה שהאהבה לא קיימת ושהדבר היחיד שאנחנו נשארים יחד בשבילו זה הילדים.
אחרי שאיימתי בגירושים והתכוונתי הוא התחיל תהליך של טיפול בעצמו אבל הוא בלתי נסבל לאחרונה ונורא שקוע בעצמו. הדילמה היא אם לקום ולעזוב עכשיו כשהילדים קטנים או לחכות?
חששות כבדים מבחינה כלכלית, אנחנו חיים בנוחות, הוא לא רוצה להתגרש וברור לי שזה יהיה מאבק לא פשוט אם אתחיל מהלך למרות שכבר התייעצתי עם עו"ד שהמליצה לי לבוא כשאהיה שלמה עם ההחלטה.
אני מרגישה שיש לי עוד ילד בבית, הוא בדכאון כרוני שנסחב כבר שנים ואני מרגישה שאני כבר לא רוצה להיות שם.
הוא מוריד אותי, מזלזל, לא מעריך את כל העבודה הקשה שאני עושה (עובדת במשרה חשובה) ולרוב מתנער מאחריות כך שהכל נופל עלי ואני כבר נורא מתוסכלת ומרירה והילדים מקבלים אמא מתוסכלת, עצבנית וחסרת סבלנות וגם כלפיהם זה לא פייר.
אשמח לתובנות ועצות מניסיונכם עד כמה זה מציאותי לקום ולהתגרש במצבי, אין לי ספק שיהיה קשה לבד מכל הבחינות אבל מצד שני הרבה יותר קשה לי כשגם עליו אני צריכה לקחת אחריות ולנהל אותו בנוסף לכל השאר וזה סוחט נפשית וכבר לא טוב לי במקום הזה.
בת 35, עם 3 ילדים קטנים, בין שנה וחצי ל-4, ואני לא צריכה לספר לכם כמה זה אינטנסיבי ועמוס.נשואים 6 שנים.
ביום יום הוא חוזר לרוב ב-7 בערב, כבר הרבה זמן ושנים שהיחסים מנסים להתרומם ולא מצליחים, עברנו לא מעט טיפולים וכל פעם זה כמו פלסטר כי הוא לא מתמיד ואני מרגישה שנתתי יותר מדי הזדמנויות והגעתי למצב שכבר לא יכולה יותר לסבול את זה, לא נמשכת אליו, כבר די בטוחה שהאהבה לא קיימת ושהדבר היחיד שאנחנו נשארים יחד בשבילו זה הילדים.
אחרי שאיימתי בגירושים והתכוונתי הוא התחיל תהליך של טיפול בעצמו אבל הוא בלתי נסבל לאחרונה ונורא שקוע בעצמו. הדילמה היא אם לקום ולעזוב עכשיו כשהילדים קטנים או לחכות?
חששות כבדים מבחינה כלכלית, אנחנו חיים בנוחות, הוא לא רוצה להתגרש וברור לי שזה יהיה מאבק לא פשוט אם אתחיל מהלך למרות שכבר התייעצתי עם עו"ד שהמליצה לי לבוא כשאהיה שלמה עם ההחלטה.
אני מרגישה שיש לי עוד ילד בבית, הוא בדכאון כרוני שנסחב כבר שנים ואני מרגישה שאני כבר לא רוצה להיות שם.
הוא מוריד אותי, מזלזל, לא מעריך את כל העבודה הקשה שאני עושה (עובדת במשרה חשובה) ולרוב מתנער מאחריות כך שהכל נופל עלי ואני כבר נורא מתוסכלת ומרירה והילדים מקבלים אמא מתוסכלת, עצבנית וחסרת סבלנות וגם כלפיהם זה לא פייר.
אשמח לתובנות ועצות מניסיונכם עד כמה זה מציאותי לקום ולהתגרש במצבי, אין לי ספק שיהיה קשה לבד מכל הבחינות אבל מצד שני הרבה יותר קשה לי כשגם עליו אני צריכה לקחת אחריות ולנהל אותו בנוסף לכל השאר וזה סוחט נפשית וכבר לא טוב לי במקום הזה.
