יחסי גבר-אישה, אדון-שפחה, סובייקט-אובייקט
A לון, הכל אפשרי, מבחינת טווח הרגשות, והמגבלה היחידית היא המגבלות הרגשיות של השותפים לקשר. אפשר לחלק את יחסי השליטה לשלושה אופנים עיקריים: 1) קינק: סטייה מוסכמת שעיקרה אירוטית, דבר המוליד צורך בבני זוג שיש להם עניין דומה (יחסים וניליים + היבטי שליטה ''לייט'') 2) פאזה: שלב בחיים, בו מתנסים ביחסי שליטה בכל מיני רמות, אבל בתום הפאזה חוזרים להיות וניליים, או קינקיים. 3) מהות: אנשים שצריכים שליטה בחייהם וזקוקים לשלל ביטויים שלה, במיטה, בזוגיות, בחיי היומיום. אני שייך לסוג השלישי והאמן לי - לא תמיד היה לי קל לקבל את זה. סופו של דבר, אני בחור נחמד ומשכיל אז ''למה לי כל זה''. לשאלתך, במצב בו הצורך בשליטה הוא מהותי, השולט תמיד יראה את הנשלטת כפונקציה של עצמו. במונחים מקצועיים הדבר נקרא ''חסך נרקיסיסטי''. הדבר נכון גם לגבי השפחה - היא תמיד תראה את השולט כ''מורם ממנה'', ואת עצמה כחלק ממנו (יחסי אובייקט-סובייקט). לדברים הללו אין פתרונים. כל שאפשר הוא לעדן את הסטייה וללמוד לחיות איתה. כך, אם השפחה שלי מצליחה ועושה חיל, אני גאה בה ושמח גם שהשליטה שלי מיטיבה איתה. אם היא נכשלת, אני לא אאשים אותה, אלא אשאל את עצמי היכן טעיתי, או האם לא ראיתי משהו בה, שהייתי חייב לראות. בהקשר של התאהבות, אני לא חושב שהדבר קיים. הוא קיים עבור הסוגים 1 ו- 2. עבור אנשים מהסוג השלישי, יש רק ''מתאים'' או ''לא מתאים''. החסך הנרקיסיסטי מחייב אותנו, אנשי ''הסוג השלישי'', לנסות לבחון את בן/בת הזוג כחלק אורגני מעצמנו (ללא קשר לתפקיד הנבחר. גם שפחה, כאמור, רואה עצמה כבשר מבשרו של האדון). לפיכך, מי שרוצה להשתקע בחווית ההתאהבות החולפת, עדיף כי יודה בפני עצמו שהוא קינקי, או שהוא בפאזה של שליטה שהוא רוצה לצאת ממנה. עבור אלו ששליטה היא חלק מחייהם, האפשרות הזו - הרגש החולף של ההתאהבות - אינו פתוח באמת. אפשר להעריץ את השולט, אפשר להיות גאה בנשלטת. די בכך. R
