אושר
ייתכן שאנשים מסביבך מאושרים קצת יותר או קצת פחות, אבל אנשים לא חווים בד"כ אושר אולטימטיבי מעצם מהותנו והתפיסות שלנו. מה שאת רואה מבחוץ הוא הדימוי שלך לגבי אושרם של האנשים, אך לא המציאות עצמה. כשאדם כל הזמן רוצה ומשתוקק, ולא מסתפק בקיים, נוצר סבל. כשאדם מטפח את האגו, ויוצר הפרדה גדולה יותר בינו לבין סביבתו, נוצר סבל. וזה נוצר כל הזמן. אפילו עכשיו, כשהכל "בסדר", את רוצה יותר. את רוצה ריגוש, אושר אולטימטיבי. אפילו התשוקה לאושר היא עצמה יוצרת סבל. הכל ארעי וחמקמק בעולם הזה - גם זה יוצר סבל. לא זה, אלא האחיזה בדברים חמקמקים, וחוסר ההבנה שהם כאלה. ע"פ הבודהיזם, החיים הם סבל בגלל האשלייה שלנו (התפיסה השגוייה שלנו לגביהם, הרצון להיצמד, התשוקות, ההפרדות). לפי הבודהיזם כשמבינים את שורש הסבל אפשר גם להגיע לאושר אולטימטיבי (הארה). בכל מיני טקסטים ההארה מתוארת כאושר אולטימטיבי, אקסטזה. יש שאומרים שזה קשור לגוף האנרגטי, להתמרה אנגרטית שמתרחשת בגוף, לשינוי מצב התודעה המוחי. צריך להבין שכמו שהתודעה שלנו יוצרת את הסבל שלנו, ככה היא יכולה ליצור את האושר שלנו. האובייקטים החיצוניים פחות רלוונטיים. אם תתמקדי בהם תוכלי לתפוס קצת יותר, להתרגש קצת יותר, אך בסופו של דבר גם האובייקטים החדשים יהיו זמניים וחמקמקים. אני יכול להציע לך לקרוא יותר על פילוסופיה מזרחית, שם יש טענות ברורות לגבי האושר המושלם, וגם אם לא מגיעים להארה, הרבה דברים יכולים להשתנות לטובה בדרך הזו.