מה נכון?
אני לא חושבת שיש תשובה ב100% נכונה. אני עברתי את ההתלבטות הזו פעמיים - שני הילדים שלי ילידי דצמבר. לגבי שניהם ההמלצה של הגננת היתה חד משמעית - להשאיר עוד שנה. עם הבת, הבכורה, ראינו בבירור שזו היתה החלטה נכונה. אמנם שכלית היא היתה מוכנה, אבל נפשית היא היתה מאד ילדותית, בוכה בקלות, נעלבת נורא... במשך השנה הנוספת בגן, היא בגרה, קיבלה ביטחון עצמי, הרגישה טוב עם עצמה. היא הגיעה לבי"ס מוכנה ונכונה לכל. והיום... החברה הטובה ביותר שלה היא ילדה שהוקפצה - צעירה מהבת שלי בשנה וחודש... והן מסתדרות נהדר. לגבי הבן שלי - כשקבלנו את ההחלטה להשאיר אותו עוד שנה, היה לנו ברור שגם כאן זו החלטה נכונה. הוא לא התעניין כלל בכתיבה או קריאה, או בעיסוקים שאינם בנית מגדלים וארמונות. הוא היה יושב עם לגו או קוביות או כל חומר בניה שהוא, ובונה. חודש אחרי שהחלטנו להשאיר אותו עוד שנה בגן - הוא התחיל להתעניין בקריאה. אחרי עוד חודשיים - הוא כבר קרא ברמה של אמצע כתה א', צייר, גזר, סָפַר... הילד שלי התחיל כתה א' כשהוא קורא ספרים של "מנהרת הזמן" של גלילה רון פדר להנאתו, ועושה פעולות חיבור וחיסור עד 50 בערך ללא שגיאות. והכל הוא למד במהלך השנה הנוספת בגן, מיוזמתו. אז... האם צדקתי, כשהשארתי אותו עוד שנה בגן? ואם הוא היה מגיע שנה קודם לבי"ס, בלי לדעת חשבון, ועם ידיעת קריאה בסיסית? אני מאמינה שהוא כן היה מסתדר גם אם הייתי מעלה אותו קודם. אבל אני לא מצטערת על ההחלטה להשאיר אותו עוד שנה בגן. היתה לו שנה נעימה ומאושרת, הוא למד דברים בקצב שהוא רצה (והיה מקריא ספרים לכל ילדי הגן... כזה חמוד) - והגיע לבי"ס מוכן ומזומן וצמא לידע. בקיצור, אני הייתי מתייעצת עם הגננת, ובכל מקרה, אם הלב שלך אומר לך להשאיר עוד שנה - אז תשאירי. אין מה למהר.
אני לא חושבת שיש תשובה ב100% נכונה. אני עברתי את ההתלבטות הזו פעמיים - שני הילדים שלי ילידי דצמבר. לגבי שניהם ההמלצה של הגננת היתה חד משמעית - להשאיר עוד שנה. עם הבת, הבכורה, ראינו בבירור שזו היתה החלטה נכונה. אמנם שכלית היא היתה מוכנה, אבל נפשית היא היתה מאד ילדותית, בוכה בקלות, נעלבת נורא... במשך השנה הנוספת בגן, היא בגרה, קיבלה ביטחון עצמי, הרגישה טוב עם עצמה. היא הגיעה לבי"ס מוכנה ונכונה לכל. והיום... החברה הטובה ביותר שלה היא ילדה שהוקפצה - צעירה מהבת שלי בשנה וחודש... והן מסתדרות נהדר. לגבי הבן שלי - כשקבלנו את ההחלטה להשאיר אותו עוד שנה, היה לנו ברור שגם כאן זו החלטה נכונה. הוא לא התעניין כלל בכתיבה או קריאה, או בעיסוקים שאינם בנית מגדלים וארמונות. הוא היה יושב עם לגו או קוביות או כל חומר בניה שהוא, ובונה. חודש אחרי שהחלטנו להשאיר אותו עוד שנה בגן - הוא התחיל להתעניין בקריאה. אחרי עוד חודשיים - הוא כבר קרא ברמה של אמצע כתה א', צייר, גזר, סָפַר... הילד שלי התחיל כתה א' כשהוא קורא ספרים של "מנהרת הזמן" של גלילה רון פדר להנאתו, ועושה פעולות חיבור וחיסור עד 50 בערך ללא שגיאות. והכל הוא למד במהלך השנה הנוספת בגן, מיוזמתו. אז... האם צדקתי, כשהשארתי אותו עוד שנה בגן? ואם הוא היה מגיע שנה קודם לבי"ס, בלי לדעת חשבון, ועם ידיעת קריאה בסיסית? אני מאמינה שהוא כן היה מסתדר גם אם הייתי מעלה אותו קודם. אבל אני לא מצטערת על ההחלטה להשאיר אותו עוד שנה בגן. היתה לו שנה נעימה ומאושרת, הוא למד דברים בקצב שהוא רצה (והיה מקריא ספרים לכל ילדי הגן... כזה חמוד) - והגיע לבי"ס מוכן ומזומן וצמא לידע. בקיצור, אני הייתי מתייעצת עם הגננת, ובכל מקרה, אם הלב שלך אומר לך להשאיר עוד שנה - אז תשאירי. אין מה למהר.