להנרי וכל השאר
בהמשך לדיון שלכם מהדף הקודם על פרדוקס זנון...מה שבעצם הוכיח זנון בעזרת סדרת הפרדוקסים שלו היא אי הנכונות של כל התפיסה האנושית של ה"מציאות".הוא הוכיח שלא יכול להתקיים מרחב וזמן כמו שאנו "מכירים" אותם, ומזה ברור שגם התנועה היא בלתי אפשרית. הזמן כפי שאנו מכירים אותו הוא רציף ואותו הדבר גם לגבי המרחב.רציפות זו היא מנוגדת לשכל הישר(אחרי שהוא מתעמק וחושב הרבה על זה...),וכל הנסיונות לפתור את הפרדוקסים שלו בדרכים מתמטיות רק מראים עד כמה שזה קשה לנו לקבל את זה.אין שום דבר מתמטי בפרדוקסים שלו למרות שצורת הצגתם היא די מתמטית אלא זוהי פילוסופיה לשמה ודי עצוב שאפילו פילוסוף גדול כגון ראסל הלך על הדרך הקלה והיא המתמטית ולא ניסה להתמודד עם הפילוסופיה שמאחורי הפרדוקס,מיותר לציין שבסוף הוא הודע בשגיעתו. והנרי אני חייב להגיד לך שדי התפעלתי שהעובדה שניתן לחלק מטר לאינסוף חלקים נראת לך כל כך הגיונית. באותה מידה ניתן לחלק את הזמן לאינסוף "זמנים קטנים ששואפים לאפס" וככה אנחנו נשאר צעירים לנצח. זה שהחשבון הדיפרנציאלי מושתת על ההנחה שישנם מספרים ששואפים לאפס או במלים אחרות מספרים שגדולים מאפס אבל קטנים מכל מספר אחר רק מראה עד כמה שהמתמטיקה שלנו שרירותית וחסרת כל יסוד או הגיון שאנו כל כך אוהבים, ולא על גדולתם של המתמטיקאים(ושניוטון יסלח לי).
בהמשך לדיון שלכם מהדף הקודם על פרדוקס זנון...מה שבעצם הוכיח זנון בעזרת סדרת הפרדוקסים שלו היא אי הנכונות של כל התפיסה האנושית של ה"מציאות".הוא הוכיח שלא יכול להתקיים מרחב וזמן כמו שאנו "מכירים" אותם, ומזה ברור שגם התנועה היא בלתי אפשרית. הזמן כפי שאנו מכירים אותו הוא רציף ואותו הדבר גם לגבי המרחב.רציפות זו היא מנוגדת לשכל הישר(אחרי שהוא מתעמק וחושב הרבה על זה...),וכל הנסיונות לפתור את הפרדוקסים שלו בדרכים מתמטיות רק מראים עד כמה שזה קשה לנו לקבל את זה.אין שום דבר מתמטי בפרדוקסים שלו למרות שצורת הצגתם היא די מתמטית אלא זוהי פילוסופיה לשמה ודי עצוב שאפילו פילוסוף גדול כגון ראסל הלך על הדרך הקלה והיא המתמטית ולא ניסה להתמודד עם הפילוסופיה שמאחורי הפרדוקס,מיותר לציין שבסוף הוא הודע בשגיעתו. והנרי אני חייב להגיד לך שדי התפעלתי שהעובדה שניתן לחלק מטר לאינסוף חלקים נראת לך כל כך הגיונית. באותה מידה ניתן לחלק את הזמן לאינסוף "זמנים קטנים ששואפים לאפס" וככה אנחנו נשאר צעירים לנצח. זה שהחשבון הדיפרנציאלי מושתת על ההנחה שישנם מספרים ששואפים לאפס או במלים אחרות מספרים שגדולים מאפס אבל קטנים מכל מספר אחר רק מראה עד כמה שהמתמטיקה שלנו שרירותית וחסרת כל יסוד או הגיון שאנו כל כך אוהבים, ולא על גדולתם של המתמטיקאים(ושניוטון יסלח לי).