להיפגע

[אין לי שם בסדר?]

איזה אדם? מי?

 

[שם ים]

אומץ.

אומץ להגיד ניפגעתי. אומץ להגיד פגעתי, סליחה. אומץ, לחכות לרגע הנכון, או להוביל לרגע הנכון..ואז לוממר. .. דרוש המון אומץ. ... ביקורת. מבקרת והולכת. ... שיחה. מדברים. מקשיבים. מדברים. מקשיבים. .... וכמה כוחות וסערות נפשיות חולפות בגוף בין כל תהליך ותהליך. ... יותא אני לא חותמת את שמי. כי זה מרגיש לי כמו מיכתב. ואני רוצה להרגיש מדברת. וכשאני מדברת, אז אני לא, אחרי כל משפט, אומרת בר. אז זהו.

 

[חוט השני]

תקשיב בבקשה. תלמד.

בוא אני אסביר לך משהו. כשהתחלתי לכתוב כאן לפני כמה חודשים לא הייתי אני. לא הסכמתי להיות אני, ואף צעקתי והתרגזתי כלפי כל מי שניסה להוכיח מי אני. כיום, יותר מחצי שנה אחרי, אני גאה בכל שלב שאני עושה, בכוחות שיש לי, ובמי שאני. כי מצאתי. ואני מלאה באהבה כלפי כולם. קשה לי מאוד לומר את זה על אז. לא כולם ככה. לא כולם מוצאים וגאים בעצמם. לא כולם ראו את הרע ומצאו במקום זה את הטוב. כולנו בסופו של דבר באותה דרך, יקירי, אך לא כולנו באותו שלב. כולנו נולדים כדף חלק, וכולנו מתים לאחר שכתבנו ספר שלם. אך זה לא אותו ספר. כי הספר מבוסס על מחשבות, ודעות, וערכים, ויותר מזה נסיון חיים. לא תמצא אדם אחד, אדם אחד, שחי את אותם חיים כמוך, שערכיו הם כערכיך, דעותיו כדעותיך. תמצא אולי דומה, אף פעם לא זהה. גם אחים במשפחה אחת רואים דברים אחרת, באיזו שהיא צורה. באנו לעולם הזה בגלל סיבה אחת. בשביל לחיות את חיינו. לא בחרנו את המקום בו גדלנו, לא בחרנו את הדרך, וכל אחד צריך לחיות עם מה שהוא קיבל. להרבה אנשים קשה לקבל את זה. אני יודעת שלי מאוד קשה, לא משנה מה אני מרגישה עכשיו. אתה קורא את דבריי, אבל לא מתעמק בהם. אתה מוצא בהם ביקורת, במקום נסיון ללמד אותך משהו. ולא, אני לא מורה, אלא אדם אנושי כמוך, ודווקא מאנשים אנושיים כמוני תוכל ללמוד את השיעור הגדול ביותר שאי פעם תלמד. כעס, זה להתעצבן על טפשותן של אחרים. ולפעמים הכעס הוא כלפי עצמנו. וכן, אולי זה טיפשי לכעוס על מישהו, אבל כשאתה אומר משהו, יש לכך השלכות. ואתה לא מנסה בכלל להבין את זה. אתה לא "שם זין" כהגדרתך, חשבת אולי שאחרים שמים את הנשמה שלהם? חשבת לכל אורך הדרך על מישהו אחר מלבד עצמך? כי זה מה שאני רואה. רק את עצמך. כלפי עצמך. ולא כלפי אחרים. טוב לך, נכון? מאוד טוב לך. שמחה. אבל רוב האנשים בעולם חיים עם דכאונות. ברמות שונות. אתה מרגיש את החופש? אתה אוהב אותו? אנשים שחיו חיים מסויימים, אנשים שנפגעו ברמות שונות לא תמיד רואים את החופש הזה, ולפעמים לוקח שנים עד שמתגברים, ומבינים שרק הם יכולים לעזור לעצמם. אתה שם את האחריות שמישהו נפגע ממך עליו? לא חיית את חייהם. לא היית הם אפילו לשנייה אחת. אז מה אם רק צחקת? אז מה אם לא התכוונת? אז מה???? כמה פעמים יאמרו לך "אל תעשה זאת כי אתה פוגע" צריכים לגרום לך להבין. הם לא אתה!! הם לא!! וכן, אני אעשה כל דבר שביכולתי בכדי למנוע פגיעה. ואם אתה לא מצליח לקלוט לכך שיש השלכות נפשיות ואחרות על מה שאתה כותב, אם בצורת ביקורת, אם בצורת אמירת דברים "מלוכלים" <אני מקווה שאתה יודע שזה נגד החוק לעשות את מה שכתבת. ואני בהחלט מנסה להבין מה מצחיק בזה. ומה היתה כוונתך בשטות הזו>, אם לא, אז אגרום לך להבין. כי מי שכותב כאן ברוב המקרים לא באותו מקום כמוך, ובא לכאן על מנת לקבל עזרה, ועדיף שתבוא מתוך אהבה ותמיכה, ולא מתוך "אתה אשם. תתמודד" לא עובד ככה. פשוט לא. לא אתן יד לפגיעה באחרים. אם זה אומר מחיקה שאני מעדיפה שלא להשתמש בה, ואם זה אומר אפילו יותר, אם תמשיך לפגוע באנשים, ואפילו לא להתנצל, בטענה שזה לא אשמתך. >מחפשת את האחריות שלך בעניין. כי אם אתה כותב הודעות שלמות על פגיעה, כנראה גם אתה נפגעת מחוסר הקבלה שלנו כלפיך. אבל במקרה זה אתה אחראי לכך.< שני. שמנסה לתרום לצמיחתך, אך לא נראה לה שהיא מצליחה

 

[אין לי שם בסדר?]

שני

אני מעריך את הכוונה שלך, באמת שאני יודע שאת מתכוונת לטוב, ותודה על העזרה, אבל לדעתי, בהסח דעת, את אומרת שאת רוצה לעזור בצמיחה, בעודך מנסה לכפות בכוח את הדיעות שלך במקום להעשיר איתן. אני מבקש שלא תכתבי לי יותר.

 

[soulbird]

היה פה פעם דיון על הבחירה להפגע

או לא . האם זו בחירה? אני תוהה אם אני אגיד על משהו אידיוט האם זו הבחירה שלו להפגע?? האם האחריות היא עלי שפגעתי? הרי אין לנו עור ברווז מה לעשות שמילים חודרים.

 

[אין לי שם בסדר?]

והרי

חד משמעית .. כן. זאת הבחירה שלו להיפגע. מתוך השאלה שלך אני מבין שבעולם שלך, "אדיוט" זה משהו פוגע לומר. יש לך מושג לכמה אנשים בעולם הזה אני קורא כל יום אדיוט, והם צוחקים מזה? וקוראים לי אדיוט בחזרה? כמובן שבסיטואציות אחרות אנחנו יכולים לומר אחד לשני אדיוט וזה כן יהיה במטרה לפגוע. באמת שתלוי... אבל מה עושה את ההבדל?.. מה ? אם תקחי את העולם שלי למשל.. אז אצלי דבר פוגע, או יותר נכון מעצבן, זה.. הממ.. לא יודע, למשל שמישהו אחר מדבר על החברה שלי באופן מיני. האם זאת הבחירה שלי להתעצבן? בהחלט כן! במקרה עלתה לי הדוגמא, כי אתמול מישהו דיבר על מישהי שאני מחבב בצורה כזאת והאינטינקט אמר לי לכעוס עליו ולעשות "ברוגז", אבל במקום זה החלטתי לצחוק על מה שהוא אמר, כי בתכלס.. זה היה דיי מצחיק. והתוצאה היא ש 10 שניות אחרי זה אף אחד לא זכר וכבודה לא נפגע וכבודי לא. להיפך! לדעתי.. אם הייתי עושה מזה עניין, א´: הייתי סובל, ב´: זה היה הופך להיות ISSUE, ג´: זה היה יוצר מתח בינינו ד´:הייתי הופך אותה למאין קורבן כזה שצריך את העזרה שלי.. ועוד הרבה אותיות.. וכל התהליך סביר להניח היה נמשך כמה ימים, עד שהיינו "מנקים" את זה. הלא הבחור הזה נתן לי שיעור נהדר בזה שהוא היה עצמו עם כל הפרובוקטיביות? שורה תחתונה, לא לקחת אנשים כמובן מאליו, והמשמעות היא גם לא להחליט בשבילם מה יפגע בהם ומה לא. מהסיבה הפשוטה.. שאת פשוט לא יכולה לדעת, עד ששאלת אותם, נכון? ומהמקום הזה.. כל שנותר לך הוא.. להיות עצמך. לחלוטין. מה זה להיות עצמך? לעשות מה שבא לך, תמיד, את חופשיה. והמשפט הזה, "מה לעשות שמילים חודרות" נגעת בדיוק בנקודה ! התהליך עובד ככה ... 1)בן אדם X אומר לך ... "אדיוטית" 2)המוח שלך אז שואל שאלה: מה המשמעות שלי לזה? ועונה. 3)המוח כעת שואל שאלה שניה: איך עלי להגיב? ועונה. את לא זוכרת את זה, אבל פעם.. את החלטת, שזאת המשמעות, וככה צריך להגיב. ומאז.. את על טייס אוטומטי.. כל פעם שזה קורה, התכנות הישן שלך עולה על פני השטח. ואז זה נראה .. כאילו אין לך שליטה על זה, שבמקרה שמישהו אומר לך:אדיוטית אז זהו... הטייס האוטומטי יצא לדרך והרגשות פועלים מעצמם. אני מציע... לכבות את הטייס האוטומטי, פשוט.. הגיע הזמן. תחליטי מחדש.

 

[soulbird]

טוב אז ככה

שהייתי קטנה היה משפט שתמיד היינו אומרים שמשהו היה מעליב אותנו sticks and stones may break my bones but names will never hurt me היתכן? דוגמה : היה פעם משהו שהיה קורא לי פוסטמה (לדעתי בלי ממש להבין מה זה אומר) שתי אפשרויות להעלב לא להעלב בא ננתח את זה לעומק מה היא בעצם מילה? (קולית למילה כתובה אתיחס אחרכך) גלי קול שאחרי שנאמרת לא נשארת זכר היתכן? זכור שכאשר אתה מדבר יש אדם מולך. אתה מוציא גלי קול וזה נקלט על ידי המוח של האדם מולך ובדך פרוצדורה מסויימת נותנת לזה פרוש ומשמעות. מוח קולט -> נותן פרוש\ משמעות

פוסטמה מילה נעימה\ לא נעימה? לא בשליטתי אני נעלבת מילה כתובה מה זה? אוסף אותיות על דף עיניים קוראות מוח נותן פרוש\ משמעות ההבדל בין מילה כתובה למילה קולית היא שהמילה כתובה נשארת על הדף. זכור את המשפט the tounge is mightier then the sword אמשיך מאוחר יותר ציפור

 

[אין לי שם בסדר?]

זן

וכאן נשאלת השאלה אם את בוחרת להיפגע או לא. כי אבנים באמת יכולים לשבור לך את העצמות, אבל גם אז, את יכולה לבחור אם להיפגע או לא. בלי קשר למצב העצמות שלך. מבינה מה אני אומר? מזכיר לי סיפור זן.. שודד אחד, נער צעיר, בא לביתו של חכם סיני זקן אשר פרש מהמקדש, הנער איים עליו בסכין ואמר לו - תן לי כסף! כסף אתה רוצה? .. רק רגע, הלך להביא שק כסף, ונתן לנער. הנער מיהר לברוח, אך הזקן אמר לו - רגע, לא אמרת תודה.. הרעיף עליו את התודה שלו בעודו מפנה את גבו אליו. ואז שאל אותו הזקן, רוצה עוד? הסתובב והנער ואמר - בטח! ואז הלך הזקן והביא לו עוד שק כסף. מיהר הנער ללכת ואז אמר לו הזקן, רגע, לא אמרת תודה. תודה! אמר לו .. ואז שאל הזקן, רוצה עוד? וכך נתן לו הזקן הרבה כסף ותכשיטים ואביזרים שקיבל במשך השנים וכל פעם הנער אמר לו - תודה. יום מאוחר יותר חזר הזקן מהשוק לביתו, אשר שם חיכו לו תלמידיו, וכאשר נכנס אמרו הם לו, מורינו! שדדו אותך! לקחו לך כסף ותכשיטים. ואז חשב הזקן ואמר, מוזר.. אני לא זוכר ששדדו אותי, אבל מה שכן, היה פה נער שנתתי לו דברים וכל פעם אחרי שהוא הלך הוא אמר תודה, הוא לא לקח כלום, אני נתתי לו. הזקן.. לא הסכים להיות קורבן. ואת?

 

[רחל-נשמה]

יש לי שאלה אפרופו הסיפור

מחר חס ושלום יאנסו את אחותך, מה תואמר לה "את בחרת להיות הקורבן", אז את נפגעת? את יכולה להסתכל על האונס כמו יחסי מין-עם איזה סטוציונר? אוי כמה התיאוריות של הבחירה מגוחכות. קראתי על הבחירה בספר לפסיכולוגי אבל הוא בעל משמעות אחרת ממה שמעריצי מאטריקס עשו ממנו אתם פשוט מעוותים את מה שמדברים על בחירה בצורה בוטה וגורמת אנטי. מצפה לתגובתך לאחותך. שבת קסומה מרחל-נשמה

 

[soulbird]

אממ אונס זו לא דוגמא

זה קוצוני מידי

 

[רחל-נשמה]

סולבירד -יקרה

אני יודעת שהנושא רגיש וכואב , ומצטערת אם נפגעת...אני מצפה מהחבר היקר והתומכים שלו בתיאוריה להגיב. אני כמובן לא חושבת כמוהו אבל גם קראתי על התיאוריה שהוא כותב , רק מה היא שונה ממה שמציג הסרט מטראיקס והם האמת פירשו את הסרט בצורה מעוותת שהרסה את התיאוריה הנפלאה. אנא בבקשה תנו לו להגיב להודעה הזאת. שבת שלום רחל-נשמה

 

[soulbird]

נושא אונס כלכך מורכב ומסובך

בחורה שנאנסת בוחרת להפגע?? לדעתי הפגיע איננה בחירה בכלל . לא בדוגמא הזאת. איך אפשר לא להפגע ?? אל תגידו לי שזו בחירתה היא יכולה לעבור הלאה כאילו כלום לא קרא! קרא וגם קרא!! טוב התעצבנתי זאת בחירתי! כל טוב

 

[רחל-נשמה]

הפגיעה אינה בחירה גם לדעתי

 

[soulbird]

אולי התגובה לפגיעה היא כן בחירה??

למשל אדם עובר תאונה ומשותק גפיים בכיסה גלגלים יכול להגיד " טוב סוף החיים כל מה שנשאר זה מוות" או אופצייה 2 טוב עברתי תאונה הראש עובד?? יש דברים שאני עדיין יכול לעשות?? ללמוד מחשבים וינדוס אופיס ולעבוד כמזכירה סדר את הרכב שאוכל לנהוג ?? יש אופציה כזאת. להנות מהשמש?? בקיצור תגובה לפגיעה

 

[איב פרידמן]

טעות אנוש...../images/Emo5.gif

אני לא חושבת שמישהו שעובר תאונה (ברגע אחד חיו משתנים: הוא משותק, הוא לא יכול לרקוד, לשחק כדורסל, ללכת לים וכו´ וכו´ וכו´) יכול להסתכל על הצד החיובי... לא מיד לפחות... הוא צריך לעקל הוא צריך איפשהו אפילו להתאבל ורק אז להסתגל למצב החדש שלו להשלים איתו ואולי אפילו לאהוב אותו ולהוציא את המיטב ממנו.. זה לוקח זמן.. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי במצב של אחרי תאונה ולכן גם אם יהיה מי שירצה להתאבד אני אבין אותו. מנקודת המבט שלי אני לא אסכים איתו אבל אני אבין אותו אני לא במצב שלו אני לא יודעת איך אגיב אם כן הייתי במצב שלו ולכן אני לא מתיימרת לדעת.. ואני לא חושבת שלמישהו יש את הזכות לשפוט התנהגות של אחר.. לשפוט אחרים זו טעות! מה שלא נראה רע לי נראה איום ונורא לאחר.. הכל עניין של פרספקטיבה.. רחל נשמה- הכוח לשנות הוא חשוב, היכולת להשתנות ולהסתגל למצב חדש חשובה עוד יותר, עז הזכות שלך להיות שונה- אל תוותרי לעולם.. אל תשתני את מדהימה!!! השגיאה השכיחה ביותר היא שאני שוכחים ביחסינו עם אחרים שהם אכן אחרים מאיתנו.. אם בחיצוניות אם בפנימיות, בטעם, מנטליות, רגש, תרבות, מאווים, סגנון, רקע ועוד.. אוהבת את כולכם ויום טוב לכולם.. איב

 

[soulbird]

צודקת

אז מה הוא עושה אתרי שהוא מעקל שזהו המצב הנתון זו השאלה? נכנס לדיכאון או מתמודד?

 

[איב פרידמן]

לפי דעתי....

ישנם הרבה פרשות דרכים במהלך החיים כאלו שאנחנו מצפים להן- לדוגמה כשמסיימים צבא ומתחילים את החיים הבוגרים יותר וכאלו שאנחנו פחות מצפים להם או לא מצפים להן בכלל כמו תאונה (לצורך העניין)... לפי דעתי בסופו של דבר על מנת להשלים עם עצמך ולקבל את עצמך (גם אם זה יבוא מאוחר) הבחירה תהיה להתמודד.. גם כי אין ברירה וגם כי זה הטבע שלנו והחיים חזקים מהכל... בשואה כשהכל היה שחור ומדכא אנשים סחבו והמשיכו לחיות.. יש את אלו שהרימו ידיים ובחרו להתאבד היו רבים שכן לחמו כדי לחיות, השלימו עם המצב הסתגלו אליו וניסו להוציא מהמצב הנורא הזה את המיטב והמקסימום...ותראי איפה אנחנו עכשיו.. אני לא חושבת שאפשר לא להיכנס לדיכאון כי זה הכרחי. להיות בדיכאון זה טוב לזמן מוגבל זה מעין דרך לפרוק את הכאב שיש בנו חוזק של אדם לא נקבע אם הוא נכנס לדיכאון או לא החוזק נקבע אם הוא חוזר חזרה ויוצא ממנו.. כשאבי נפטר אני - חטפתי שוק - כעסתי - נכנסתי לדיכאון - החלטתי שצריך להמשיך הלאה זה מעין תהליך שבנאדם עובר כשמשהו נורא קורה לו.. אני חושבת ככה לפחות... ערב טוב לכולם.. איב

 

[חוט השני]

באמת אין טעם לדון בכך יותר.

אני לא מנסה לכפות את הדעות שלי עליך, אתה יכול לחשוב מה שאתה רוצה. מה שכן, אני מנסה שלא לתת לך לפגוע באחרים. וכן, יודעת בוודאות שזה מה שעשית בכמה מקרים. לכן לא אדבר, כי אתה בכלל לא מנסה. זו מסגרת, שלפי דעתי כוללת כמה חוקים. החוקים הם חוסר פגיעה וקבלה. אל תטעה, אני מכבדת אותך ואת דעותיך לכל אורך הדרך. אני מקבלת את הרצון שלך בחופשיות, מקבלת את הרצון שלך להיות אתה. אבל לא מקבלת שזה על חשבון פגיעת אחרים. ואת זה, אמשיך לא לקבל. כל טוב.

 

[איב פרידמן]

מצטערת שאני ממשיכה את הדיון אבל...

לפי דעתי.. יש תמיד בחירה, בכל דבר..כמעט יש כל מיני סוגי פגיעה.. יש פגיעה שהיא לא מכוונת ויש פגיעה שהיא כן מכוונת... כשמישהו יודע על נושא כאוב של אחר ומשתמש בכך כדי לגרום לו להרגיש רק- זו פגיעה בכוונה. כשיש לך חבר והוא מתאהב באחרת- זו פגיעה לא בכוונה.. יש מקרים בהם אנחנו מחליטים אם להיפגע או לא ויש מקרים שאנחנו לא יכולים לשלוט בכך, אנחנו נפגעים גם אם אנחנו ממש לא רוצים.. אנחנו (או לפחות אני) נפגעים מאחרים כי יש לנו את האומץ להיפתח.. אני חושבת שבכל קשר אמיתי נפגעים או לפחות מתאכזבים ואם לא אז הקשר הוא לא באמת אמיתי, כי אף אחד לא באמת מושלם ואנשים טועים.. וזאת בתנאי שהיחסים כנים ועמוקים באמת. אני סוג של אדם שלא נפתח באמת לאחרים ועד היום הזה הבנאדם היחיד שבאמת באמת מכיר אותי זה חבר שלי לשעבר.. היחיד שהצליח לפרוץ את החומה הגדולה שמקיפה אותי וזה לקח המון זמן ולי היה ממש ממש קשה לאפשר לו ובסוף נפגעתי.. מאוד אבל אני לא מצטערת גיליתי על עצמי המון מהחוויה הזו וזה כיף שיש עוד מישהו לחלוק איתו ולשתף אותו אפילו שזה קשה... מקווה שאוכל עוד להפתח לאנשים מחיר הפגיעה הוא כבד... אוהבת איב