להיות שמח ומאושר
היה היה אדם שגר בפאתי כפר למרגלות ההר.בצידו האחד של הכפר שכן יער אבות קסום ומפאתיו זרם נחל עם עין תכלת גדולה,מימיו הצלולים הרוו את הכפר.האדם היה מאושר עם בני ביתו ועם שכניו.מידי יום ברכם בברכת אור ואהבה ולא היה קץ לאושרו. הוא הטיף לאהבה בכל עת וכולם אהבוהו.היו שמחים בכל עת ומצב והכל יסתדר,כך אמר לכל רואיו.מידי יום היה שוכב בגדת הנחל והיה מתבונן בכוכבים.חלומות היה עולמו.יום אחד יום אחד פקדה סערה את הכפר ורבים ניספו,הנותרים נטשו בחופזה אף מבלי להיפרד.נותר האיש ללא משפחה וחברים.המשיך כהרגלו מידי יום שכב על גדות הנחל ובהה בשמיים.עם הזמן דהו הצבעים שראה גם הריחות השתנו,סתיו ירד על לבבו.חשב לעצמו הרי אני שמח בחלקי למרות הכל,מדוע איני חש אושר כבעבר?שאלה זו הטרידה והציקה לו והוא לא ידע מנוח.העצבות חלחלה בו.יום אחד אמר לעצמו די,לא אשקוט עד שאקבל תשובה.לקח צידה לדרך ויצא למסע לא נודע.לעת ערב נרדם לצד הדרך.לעת בוקר התעורר ונזכר בבני ביתו,בחבריו,אך היכן הם עתה תמה? היתכן בעולם אחר? היתכן בחבל ארץ אחרת? אך מתגעגע אני לצחוקם ולמעניהם.גם באשתו ובילדיו נזכר וחש בחסרונם. אחז בו רגש משונה שלא הכיר עד עתה,משהו לחץ מבפנים ותפח,הלך וכבד קשה היה לו לנשום. אט אט קם וניגב את פניו בטל הבוקר. עלי להיות חזק חשב לעצמו.כוחו לא שב אליו והוא התיישב בשפולי גבעה מוריקה עטורת פרחים.פרפרים עטו עליו מכל עבר אך הוא לא חש בדבר.לפתע שמע צחוק ילדים,הוא הפנה את מבטו וראה חבורת ילדים מתקרבת.הם ברכוהו לשלום והתפזרו סביבו.ואז נזכר בימים עברו,בילדיו ובחבריו.ילדה התקרבה אליו והושיטה לו בידה הקטנה פרח גדול ויפה,מבטה חדר אל ליבו ובאותו רגע חש שמשהו נמס מאותה תחושה בליבו.הוא חייך אליה בתודה ושתק. לפתע שמע זעקה,הוא הבחין בילד שנפל על פניו בחוזקה.הוא ניגש את הילד הרימו אל על .דמעותיו של הילד ניתזו על פניו של האיש וצרבו את פניו.הוא אימצו אל ליבו ועיניו החלו לדמוע.זה היה רגע ארוך ארוך ובלתי נשכח.הילד חייך לפתע ונישק את לחיו בתודה.עכשיו אני שמח ומה אתך אדוני?? ואז הבין האיש מדוע חש את העצבות? את התשובה קיבל ברגע זה. לא מספיק לחוש אור ואהבה,לא מספיק לחלוק אור ואהבה.יש גם לקבל דברים אלו בחזרה,ואם אין לך ממי,לא תוכל להיות שמח ומאושר. בברכה אביר
היה היה אדם שגר בפאתי כפר למרגלות ההר.בצידו האחד של הכפר שכן יער אבות קסום ומפאתיו זרם נחל עם עין תכלת גדולה,מימיו הצלולים הרוו את הכפר.האדם היה מאושר עם בני ביתו ועם שכניו.מידי יום ברכם בברכת אור ואהבה ולא היה קץ לאושרו. הוא הטיף לאהבה בכל עת וכולם אהבוהו.היו שמחים בכל עת ומצב והכל יסתדר,כך אמר לכל רואיו.מידי יום היה שוכב בגדת הנחל והיה מתבונן בכוכבים.חלומות היה עולמו.יום אחד יום אחד פקדה סערה את הכפר ורבים ניספו,הנותרים נטשו בחופזה אף מבלי להיפרד.נותר האיש ללא משפחה וחברים.המשיך כהרגלו מידי יום שכב על גדות הנחל ובהה בשמיים.עם הזמן דהו הצבעים שראה גם הריחות השתנו,סתיו ירד על לבבו.חשב לעצמו הרי אני שמח בחלקי למרות הכל,מדוע איני חש אושר כבעבר?שאלה זו הטרידה והציקה לו והוא לא ידע מנוח.העצבות חלחלה בו.יום אחד אמר לעצמו די,לא אשקוט עד שאקבל תשובה.לקח צידה לדרך ויצא למסע לא נודע.לעת ערב נרדם לצד הדרך.לעת בוקר התעורר ונזכר בבני ביתו,בחבריו,אך היכן הם עתה תמה? היתכן בעולם אחר? היתכן בחבל ארץ אחרת? אך מתגעגע אני לצחוקם ולמעניהם.גם באשתו ובילדיו נזכר וחש בחסרונם. אחז בו רגש משונה שלא הכיר עד עתה,משהו לחץ מבפנים ותפח,הלך וכבד קשה היה לו לנשום. אט אט קם וניגב את פניו בטל הבוקר. עלי להיות חזק חשב לעצמו.כוחו לא שב אליו והוא התיישב בשפולי גבעה מוריקה עטורת פרחים.פרפרים עטו עליו מכל עבר אך הוא לא חש בדבר.לפתע שמע צחוק ילדים,הוא הפנה את מבטו וראה חבורת ילדים מתקרבת.הם ברכוהו לשלום והתפזרו סביבו.ואז נזכר בימים עברו,בילדיו ובחבריו.ילדה התקרבה אליו והושיטה לו בידה הקטנה פרח גדול ויפה,מבטה חדר אל ליבו ובאותו רגע חש שמשהו נמס מאותה תחושה בליבו.הוא חייך אליה בתודה ושתק. לפתע שמע זעקה,הוא הבחין בילד שנפל על פניו בחוזקה.הוא ניגש את הילד הרימו אל על .דמעותיו של הילד ניתזו על פניו של האיש וצרבו את פניו.הוא אימצו אל ליבו ועיניו החלו לדמוע.זה היה רגע ארוך ארוך ובלתי נשכח.הילד חייך לפתע ונישק את לחיו בתודה.עכשיו אני שמח ומה אתך אדוני?? ואז הבין האיש מדוע חש את העצבות? את התשובה קיבל ברגע זה. לא מספיק לחוש אור ואהבה,לא מספיק לחלוק אור ואהבה.יש גם לקבל דברים אלו בחזרה,ואם אין לך ממי,לא תוכל להיות שמח ומאושר. בברכה אביר
