להיות עם ולהרגיש בלי

[חרסינה משורינת]

אתה אומר

שההכללה של נתי על קבלת השונה וחוסר שקיפות לצרכיו נכונים .
אתה אומר שהסבל שלו אמיתי,
אתה אפילו מסכים שאנחנו לא שם ,
ואפילו הסכמת עם ארי שלומר לאחד - ומה לגבי ההפך ? הפרט אל הכלל
שיש בזה משהו גם לא מציאותי, במידת מה לפחות
שבמידה מסוימת האדם שחווה את זה (הקורבן בלשונך ובלשונו של ארי)
לא צריך לתקן את המעוות או יכול לו .

עכשיו לא נתי ביטל את תקפות חייך ואושרך,
אפילו את אריה אפשר לצטט שהבהיר שלא כך (אם תרצה אצטט)
אז כשאתה אומר לו "אל תהיה קורבן" , צריך להבין שהעולם ככה ...
וכן נכון אמרת להיות נאמן לעצמך והכל

איך כל זה לא נשמע לך כמו ביטול של הכאב והחוויה שלו ?
איך כל זה לא סותר לדברים שאמרת בדיוק?
ועזוב אותי מפרמטרים אחרים לגבי האישיות שלך , מה שאתה או ניסיון חייך -
לא רלבנטי , לא יודעת, לא מתקיפה. אני שואלת בפשטות -
מה בין -
החברה לא מקבלת את הפרט> הנורמות והתפיסות שלה לא קשובים ושקופים לצרכיו >סבל של הפרט (נתי) > חידוד : מסכים עם זה שאי אפשר לדבר על "אושרו של הפרט" כמשנה את כל החברה = נהיה ריאלסטים
+לא ביטלו את אושרך*2 (נתי, אריה)

יוצא מכאן ש... "אל תהיה קורבן, תלמד להתגמש ולצאת מהעקשנות שלך (דרישות וצווי החברה שמלכתחילה כובלים)?

כאן, אף אחד לא דיבר על מצב אידאלי, כן יש אנשים שונים ובגדול כולנו חרא באותה מידה שכולנו גם אנשים טובים . וואלה יופי, אחרי שפתרנו את זה -
מה פה ההיגיון במילים האלה? לא מבינה.

בכל אופן , לפחות לתחושתי מה שחשתי מאריה שהוא יותר קוהרנטי גם אם תאמר - זה לא פרקטי בעליל וזו הגזמה דרך חייו. נניח ולקחנו אותם כהדגמה לא כתקיפה על בחירותיו (עם זה אני בטוחה שלא תהיה לו בעיה, מהכרותי עמו). לא מבינה.
אתה לא מבין באמת שבמשפט הזה שלפחות מבחינתי (יכול להיות הבנה) לא מקיים קוהרנטיות יש משהו ב"אל תהיה קורבן וקח אחריות" ממש המון חוסר פרופורציה ולא אומר יהירות כי אני יודעת שאתה לא יהיר, אבל ממש חוסר חיבור למה שאמרת מקודם? אתה לא מרגיש שזה מבטל את המקום של אחר בשם הסיפור שלך? נתי לא התיימר לקבוע לכל אחד ואחד הוא אמר את התחושה האישית שלו מהתבוננות שאתה אפילו נראה שכך מסכים לה לפחות לפי מה שאספתי מהמילים שלך לאריה.

 

[חרסינה משורינת]

"אל תהיה קורבן"

אחרי שהבהרתי למה אחדד שוב-
אתה קורא לו להשתנות ולהתגמש למעשה כלפי נורמות שהסכמת שחונקות אותו .
אתה למעשה אומר לו , כשהוא אמר לך - שהוא עצוב , כואב לו וכיוצא בזה והבהיר שהוא לא קובע לך איך לספר את סיפורך -
הקשב , שנה , יש לי דרך לשיפור ,
עכשיו כהכללה להציע פתרון ודרך - גם אם אישית לא מתחברת לזה על פניו זה הכי לגיטימי , אתה רוצה לעזור.
אבל כשזה מגיע בעצה (שעבורך לטענתך היתה נכונה לך)
בהתאם למה שאמרת זה נשמע די אטום,
ולכן גם שטחי כמו שארי ציין. עכשיו לפני שאתה קופץ לא באתי לפגוע בך
ואין לי שום עניין לקחת איזה דיאלוג בויכוח בינך לבין מישהו אחר,
ולא ענייני מה מישהו חושב על מישהו (מקווה שרק טובות) .
אני מדברת מהמקום של ההבנה שלי ואך ורק בהקשר לדיון עד לנקודה שקראתי אותה, כל החלק של מי ומה אתה שמור לך - אני רק אומרת מה עולה לי מהמילים ולא מתיימרת לספק או לומר משהו על קיומך. זו התחושה שלי בכל אופן ואני חושבת שפירטתי היטב על סמך המילים שלך וקוהרנטיות שדרושה למה זה ,
ומפני שזה על סמך המילים ובדיון הזה - אין פה מה להכנס לטון "אישי" מדי על עצם קיומך. לא יודעת, לא מתיימרת לדעת
(יכול להיות שלפעמים קצת כן בלי מודעות , אבל בגדול הבנת).

 

[גורג42]

"להתגמש לנורמות שחונקות אותו" - זה מה שאמרתי? השתגעת לגמרי?

מה שאמרתי זה בדיוק ההיפך! איך לעזאזל הגעת למסקנה המטורללת הזאת?

ותודה שהזכרת לי למה אני לא רוצה לדבר איתך. איזו סיבה יש לי לרצות לדבר עם מישהו שלא מנסה אפילו להבין מה אני אומר? די. נמאס (ואם אראנה זה בדיוק אותה הבעיה).

 

[חרסינה משורינת]

דיון קצת מורכב (נתי מוזמן לקרוא)

מסכימה איתך וחשבתי אחר כך על מה שתיארת עם אשתך שאתה מתאר כקיום אוטיסטי ששונה מהנורמות , מצד שני הבעיה היא שבאמירה אל תהיה קורבן כבר גלום משקל המשפיע והמושפע.
באיזשהו אופן כנראה שאני יותר מתחברת לכיוון של ארנה להתנתק ממה שמלכתחילה מקרבן אותך ורואה אותך רק בדרך מאוד מסוימת כיכולת לחוות קיום שלם של מי ומה שאתה וקשר עם אלה הוא בעצם איזושהי הכנסה של אלה לעולמך.

הרי אחריות חברתית גם כרוכה באיך החברה רואה אותך- ומכאן שמשהו מהזיווג שלך בין הפרט לכלל חוזר לעולמך . למשל כשמדובר בשפה שבחרת שבאה להביע אתה לא קורבן של הנסיבות ויכול "לשים סוף " לפגיעה בך -
למשל בביטוי "אל תבלבל לי את השכל" - אין בזה קבלה מסוימת של הטון שהם בוחרים להשמיע כדי לאפשר לך להשמע?
אתה לא מרגיש שזה חודר אליך? אני מרגישה שהתגמשות לאלה מעוותת אותי מהיסוד. אני מסכימה איתך שצריך להיות פרקטי (וגם זו שאלה של מה זה )
ושצריך להיות מסוגל להגשים דברים כאלה -
כמו הרעיון שלך שתוכל לאסוף כסף ולהקים מרכז לאנשים ב"תפקוד נמוך" במובן הזה זה נכון אבל באיזשהו אופן אני מרגישה שכשאני מנסה בכל זאת להתקיים במרחבים האלה זה גוזל משהו מנשמתי ומכניס אותי למקום שעליו אראנה מדבר.
אני בכל זאת חושבת שקיימת אפשרות שמשקללת את המקום הזה ומצליחה להתנער מאלה . אני חושבת שיש מרחב שיכול לפחות חלקית ויותר מזה שנועד לתקשר ולדבר בצורות האלה לאפשר זאת.

אגב אני לא מעלה את זה כאילו אתה "לא בסדר" - אני מעלה שאלה אם זה לא משפיע בכל זאת למקום שמעוות אותך ואם אכן מה שנתי מחפש למשל חזק מאוד - אהבה , אמונה , ראיה של ערכו- האם בדרך הזו של "לא להיות קורבן" אפילו קבלה חלקית של משהו מזה לא תטיח אותו לטירוף מוחלט. צריך כמובן לשאול למוצא פיו אבל מהכרותי בדיוק במקומות שהוא מרגיש את הקושי הזה - זה הכי גורם לו להטרף ולא להרגיש שלם.

 

[נתנאל6589881]

עצם חוסר אהבה מובילה אותי להתמטטות עצבים

להלן קיומי קשה אני לא בטוח שגור כיוון לשם אפילו שאני מבין תחוו חשיבה שמוביל למסקנה הזו וזה מתבקש , אני כרגע לא במצב לדיבורים או להסביר מה אני מרגיש אם בכלל אני מרגיש דבר כלשהוא אבל הכיוון של ראויות מתאימה לי יותר לכן אני מחובר לגישה של ארנה .

 

[גורג42]

אגב, שמתי לב שאת באה בטענות רק אליי, וזה מעורר תמיהה

תראי כמה מגילות כתבת על הדברים שאני כתבתי, אבל על ההתבטאויות של אראנה לא אמרת כלום.

ויותר גרוע: אין שום קשר בין מה שכתבת על דבריי לבין מה שאני כתבתי במקור.

אז תסלחי לי, אם אני מתקשה להאמין שבאת לכאן מתוך רצון טוב וכוונה אמיתית לשיחה איתי. זה ברור שסתם באת לכאן כדי "לחפש" אותי, ושהאמת בכלל לא מעניינת אותך.

וכל עוד זה המצב, אין לי מה לדבר איתך. לכו תחפשו לעצמכם קרבן אחר להתעלל בו, ותעזבו אותי בשקט.

 

[חרסינה משורינת]

אני מתווכחת איתו בפרטי

ומניחה שהדרך שלו יותר רלבנטית או מדברת אלי .
מכיוון שהשתדלתי (למרות שאי אפשר ממש ) להתנער מהריב הזה והתחושה שאחד צולב את האחר- העליתי שאלות שעלו לי בפניך .

אתה יכול להחליט שהחלטתי להפוך אותך לקורבן ולרדת לך על החיים -
זה גם יבטל את השאלות שלי והזווית שלי וזה מאוד נוח כדי להמנע מדיון .
אני חושבת שזה לא אפקטיבי מכמה סיבות :

א. זו הדרך שבה האנשים שאתה מרגיש שהם חייזרים משתמשים- ביטול הלגיטימיות שלך (לא מתייחסת עכשיו לארנה).

ב. זה מצמצם את המרחב של השיח ולא מאפשר לזוויות להתמזג- לא חייבים להגיע להסכמה אבל דיון עמוק לדעתי כן היה מתאפשר אם היינו שומטים מרחב כוחני יותר שאולי אתה ואראנה לא יכולים להגיע אליו ואולי ביחס לעבר לא ראוי שתדון איתי - אבל בהחלט בגדר האפשר.

ג. אתה יכול להאמין לי כן או לא - זה לא מה שאני מחפשת.

נוצרו לי סתירות אז העליתי בפניך. פחות מעניין אותי להכנס לסיפור של "הוא אשם אתה אשם" - כלומר דיון בערכו, יכולתו , חשיבותו או מקום של רע או טוב ביחס לאחר. מעבר לזה די טרחתי להסביר למה זה מתנגש לי - אני חושבת ככה לפחות.

ד. יש לי תחושה שגם אם אתה תאמר לי עשר פעמים שכל מה שבאתי זה לחפש אותך ותחוש שבזה סיימת את הדיון זה לא יפחית או יוריד מהתחושה שלך אחר כך - אני לא מתיימרת לדעת אבל לדעתי יש בך רגישות שמניחה לקיחה של משהו שמישהו אמר ברצינות ואם נדמה לך שזה זלזול כהנחה אז ממש לא . לדעתי זו יכולת טובה . אז נניח התגוננת והצלחת האם תחוש לאורך זמן שהסיפור/האמת שיחסת לאחר באמת מגלמת כזו? אם יש לך שמץ של פקפוק אז אולי מוטב להשאיר את זה בחוץ ולנסות בכל זאת להגיע לדיון .

לא מוכרח איתי גם , בכלל.

 

[גורג42]

ואגב 2 - מה ששניכם עושים גורם לי להרגיש הרבה יותר רע...

...מכל דבר שקורה שם בחוץ.

עם כל האטימות וחוסר הסובלנות שיש שם בחוץ, אני לא זוכר מתי נתקלתי פעם האחרונה במישהו שהתנהג כלפיי בכזו רשעות מבזה בעולם הנ"טי. אני רואה אצלכם בדיוק את אותו הדרעק שיש שם בחוץ, רק שאצלכם הוא חזק פי אלף: הבוז לאמת, למוסר, להגינות בסיסית... פשוט גורם לי לרצות לצרוח.

והנ"טים שמסביבי לא גורמים לי לרצות לצרוח. לא שהם מושלמים, אבל הם הרבה הרבה הרבה יותר סובלניים והגונים מיכם. כן, למרות שאני מתנהג בצורה אוטיסטית פר אקסלנס ולא "נכנע לנורמה" בשום צורה שהיא, הנ"טים נותנים לי יחס פי אלף יותר טוב מיכם.

ותחשבו על זה.

 

[arana1]

האמת והמוסר וההגינות הבסיסית לא זהות לתפישתך

אדם הגון תמיד יהיה מוכן להעמיד את האמת והמוסר לדיון, להגיב לדרך שבה מממשים אותה, ולמידה שבה ההצהרה קרובה למעשה.

ולדעתי מעשיך מעידים על מרחק שעליו אני מדבר כחלק מהדיון שהכי רלוונטי למידה שבה האוטיסטים נשפטים לרעה כל כך בדיוק בגלל שאצלם המרחק הזה גם קטן מהממוצע.

עצם התגובה שלך כאן מוכיחה שאינך מסוגל בכלל לדבר לעניין,
עצם זה שאתה מזהה את הנורמה כסובלניות והגונה מאתנו, ממני, וזה אחרי שאתה בעצמך מבטא שוב ושוב את הצדדים הכי שליליים של הנורמטיבי כמו נטיה לסמכותיות ואלימות וצביעות, מראה שיש לך עוד איןסוף ללמוד,
וזה בעייתי כי חוסר מודעותך לעניין גורמת לך לייעץ רע, ליצור ציפיות לא מותאמות למי שבאמת סובל

אנחנו לא צריכים אותך בשביל לחשוב על הדברים האלה, כמו הרבה אוטיסטים אנחנו נאבקים בהם כל הזמן, כל הזמן, ובצורה שאין קונקרטית ממנה, וגם בגלל זה לפחות לי יש בעייה עם הסימון של גישתי כמה שדוחה גם את מה שטוב בנורמטיבי ולכן לא משאיר מוצא,
אני מכיר את זה מהרבה אנשים סובלים, ויש לי הרבה וויכוחים סביב זה, לא רק איתך, והזמן תמיד מוכיח שאני צודק והם טועים, לצערי

 

[חרסינה משורינת]

אני לא מעוניינת לפגוע

או לקחת חלק בדיון לגבי כבודו של מי נפגע,
אין ספק שברגע שאני מעלה שאלות אני מלכתחילה מתחייבת למשמעויות שעולות בדיון כלפיך ולא ניתן להתחמק מזה.
אבל זה לא מעניין אותי - ובכוונת הלב יש בטח משהו .

בכנות אם תשאל אותי אם נדמה לי שאראנה נוהג בך שלא בצדק- אומר לך שאני חושבת שאפשר להבין בכמה צורות דברים ולך יש זווית מסוימת ולו יש כשאני מתבוננת אני דווקא מרגישה שהוא עונה ומתייחס למה שאתה אומר.
עכשיו אני מניחה שתעלה "קללות" או דברים שהניח עליך שמהווים אלימות כנגדך וכנגד הסיפור שלך ומן הסתם אמרתי בפשטות שהוא עושה את זה פשוט לדעתי הוא עושה את זה גם לעצמו ובחייו ומנסה להתבונן דרך רפלקסיה בעולם .
אני מרגישה שאין דרך לתרגם את זה למילים -
אם זה מסייע בעדך אני לא חושבת עליך ממש כל מיני דברים מסוימים ,
העליתי את הסתירות שעלו לי גרידא ואין לי חשק או רצון להתחייב למשמעויות של מעבר להם בטח לא לתחושה הידועה מראש שאפילו היו לי כאלה ברורים הם יפגעו בך. לא בא לי לפגוע בך. נקודה.

 

[חרסינה משורינת]

איך אתה יודע שכל מה שגורם לך לצרוח הוא רע?

אני למשל מרגישה שאני נתקלת באטימות אינסופית מצד אנשים , אני אומנם חשה כמו פקעת עצבים ומתפרקת אבל אם נחדד את הראיה -
ולא ביחס לאראנה , אם אתה מסכים רגע להשתחרר לדקה מהויכוח הזה -
לפעמים הרגשתי צורך לצרוח מנתי ורק דרכו חוויתי רגשות מאוד עמוקים גם של קבלה ואהבה. אני חושבת שעומק התחושה גם מעיד על עומק הרצון או היכולת של אחר להכיל או לראות בי משהו מעבר, לא פחות מזה על עומקו הוא.

אני חשה צער מאוד כאב וכאב שהוא כמו חתיכות של זכוכית בבשר לעומת זאת באטימות שלא יכולה לראות אותי אני מרגישה כמו חידוד של גופי כנגד נייר זכוכית שמשפשף ומשפשף עד שאני קורסת ולא דומה הדבר לאנשים מעמיקים ורגישים שנתקלתי בהם שפוסלים את "יש-ותי" וקיומי .
מה שאני בעצם אומרת שזה דואלי , לא ניתן להתחמק מזה גם פה בדיון מול אראנה (פרט-כלל) אבל רק אומר שלא בהכרח שאדם שמדבר אליך בדרך שאתה חש שמכאיבה בא עם אג'נדה לפסול ולהכאיב לך. אולי יש דברים אחרים בגו- ומה שהסברתי על מקום שקשה לדבר אותו זה שיש אפשרות לראות מכמה זוויות כל תרחיש ולכן ככזה תלוי בפרשנות שאתה בוחר ליחס.
יהיו לך עדויות טובות לכאן ולכאן. שאלה של בחירה (סוג של- במידה מסוימת זו לא בחירה).

בכל מקרה, זה השני סנט שלי על זה.
אין לי טעם להגיב לך על מסכת עקרונית של למה פוסלים אותך - לפי הזווית שלך פוסלים אותך. צודק. לפי ההתבוננות שלו ולפחות כזו שביכולתי לראות הוא עושה גם ההפך מזה. זה לא כמו לומר אני לא רוצה לנמק - זה אומר שפשוט לא נגישה לי דרך להסביר בצורה שתהיה לטעמך וכמה שנדמה לך שזה שקרי ומזויף זו אמת.
אחרת מן הסתם הייתי רואה *רק* את הזווית שלך ומגיבה דרכה, כי לא הייתי יכולה לתפוש גם אחרת.

 

[חרסינה משורינת]

זה די דומה למצב

שנניח הוא יכול להגיד שכל האנשים חרא ועדין להתייחס לכל אדם ואדם בכבוד מסוים ולראות גם בקטן שבקטן אור אינסופי. זה באמת משהו שקיים בו -
איך זו שאלה של זוויות מנוגדות ודרכים שבהם אתה מתבונן ולכן מאוד קשה להסביר את זה .אתה יכול לקבל את זה או שלא - זכותך.

(וכן ברור לי שלא אמרת שהוא לא יכול לזה- אני מסבירה לך על רקע "הצהרות" שונות)

 

[גורג42]

עדיין לא ענית לי על השאלה שלי: מניין הבטחון הזה שלך בדבריך?

מצטער, אבל להגיד "אני מזהה פוזה ממרחק של אלפי שנות אור, כי אני אוטיסט" זה לא טיעון.

אבל אתה יודע מה? אני אזרום עם זה. בוא ותספר לי איזו פוזה - בדיוק - אתה מזהה כאן. האם אתה מטיל ספק בסיפור השיקום העצמי שסיפרתי כאן עשרות פעמים? האם אתה חושב שמשהו ממה שסיפרתי על עצמי כאן הוא עובדתית לא נכון?

(ולשלומית, אני מבקש שלא תתערבי. זה חשוב)

 

[arana1]

לא מטיל ספק בסיפור השיקום העצמי

ולא מטיל ספק בכך שהוא נחווה לך ככזה.

אלא שכמו שאמרתי לא רק שאיני מעוניין לשאת כאן את נאום הקטגור אלא שהדברים נוגעים בדיוק במה שאינך מסוגל להבין,
במה זה עובדה בכלל ולמה (אגב הנורמה משוקצת בעיני גם בגלל זה),
וגם בתפישה רשתית שזמינה לחלק מהאוטיסטים ולאחרים כנראה פחות, ותפישה כזאת מורכבת מדי לתמלול, לפחות בשבילי, כי הלוגיקה שלה יותר מוזיקלית, ונשענת על דבר שנחשב נורמטיבית כחוויה, כאינטואציה, שמבטאת למעשה אגרגציה של משקלים רבים, של טונים רבים, של מבטים רבים לתחושה אחת.

ובכלל, חלק מזה, שגם הוא משמעותי, הוא הדאגה הטוטאלית שאתה מפגין כלפי הדימוי הציבורי שלך, כאילו מה אכפת לך בכלל מה אני חושב ? כמה נרקסיסט אפשר להיות, אני, בדומה לנתי, לא מאמין באפשרות לממש אהבה כרגע, אז נוטה ללגלג או להיות עוקצני כלפי מי שמציג את עצמו כמודל מושלם למימושה.

זה הכל, אני ספקני, אם היית אוהב באמת לא היית סופר את הספקות שלי בכלל,היית מנער אותן ווממשיך בשלך, זה חלק מהיופי באהבה ובשיקום מהמבט הרעיל של הנ"ט, שאני לפחות מנער אותי כבר די בקלות מזמן.

לגבי שלומית, חייב לומר שמתקשה להבין למה היא לא מזהה שהוויכוח בינינו הוא לא על רקע אישי בכלל, לא מכיר אותך ולא רוצה להכיר אותך, אלא שמן הסתם ולא במקרה אנחנו נקלעים לוויכוחים שמגלמים מאז ומתמיד נושאים שמשסעים מיעוטים הנאבקים על קיומם מול רוב אלים, האחד מצדד בשילוב והאחר בהפניית גב, זה וויכוח עקרוני, וחשוב לדעתי, ולא משנה מי צודק גם כאן אנשים שונים מגלמים פתרונות אישיים שונים כלפי סוגיה מאוד טעונה זאת.

ניסיתי להסביר לה את זה אבל לא זכיתי להבנה, כמובן.

 

[arana1]

מזכיר לי

שבשלב מסויים של קיומי העלוב והמיותר הפכתי מנווד חסר בית ומופרע, צרכן סמים כבד שחי על סף התאבדות לכוכב הייטק נוצץ, למה ואיך זה קרה זה לא משנה, אצל חלק לא מבוטל מהאוטיסטים יש את השניות הזאת, בין חוסר תפקוד מוחלט בשיגרה ליכולות שנחשבות כגבוהות בעיני הנורמה, גם התפרנסתי לא רע כאמן למשל ודווקא בזמן שהייתי אבוד לחלוטין.

אז כאילו מי שמכירים אותי נורא התלהבו, ווואו, איזה שיקום, מעוני לעושר, משולי החברה למרכזה. בלא בלא בלא, אתה יודע מה ?, היה לי הרבה יותר טוב כחסר בית,
אז גם כאן, עובדות אינן זהות בהכרח לנרטיב הנורמטיבי, מאוד מאוד לא.

 

[גורג42]

אכן הנרטיב הנורמטיבי לא מוכיח כלום, ובדיוק בגלל זה...

בדיוק בגלל זה אני תמיד מדגיש ש-:

1. אני הולך בדרך שמתאימה לי ועושה לי טוב, ולא סתם רודף אחרי סממני הצלחה ריקים מתוכן.
2. שהסיבה היחידה שהדרך אכן מתאימה לי, היא שסגנון החיים שלי לגמרי לא נורמטיבי.

חוץ מזה, על פי כל נרטיב נורמטיבי מקובל, אני ממש לא כזה סיפור הצלחה. זה לא שאני שוחה בזהב ויהלומים או מנהל קריירה מזהירה. אפילו להתחתן עם אישה גזעית ונ"טית לא יצא לי... אבוי לי, קיבלתי אוטיסטית.

אגב, לפני שקלטתי עד כמה הנרטיב הנורמטיבי הוא חזות הכל אצל אנשים, הייתי מספר בתמימות לכל מי שרק היה בסביבה על איך ששיקמתי את החיים שלי ואיך שעכשיו טוב לי. והם פשוט צחקו לי בפרצוף, כי ידוע שבלי וילה ולימוזינה ושפנפנה בלונדינית לא יכול להיות סיפור הצלחה. זה היה מאוד לא נעים, אבל מאז למדתי לשמור את הנרטיב האישי שלי לעצמי.

 

[arana1]

מעולה

זה אומר שסוף סוף גם אתה קולט כמה נרטיב תלוי בפרשנות ולכן הנסיון לברר מהי עובדה ומהי המציאות חשוב מאוד

 

[גורג42]

אם אינך מטיל ספק בסיפור עצמו, מה אתה לעזאזל רוצה?

נניח שאני נרקיסיסט כמו שאתה טוען - איך זה רלוונטי? זה הופך את הדברים שאני כותב לפחות נכונים? את המהפך שעשיתי לפחות אמיתי?

ונכון, אכפת לי מהאמינות של דבריי, כי אני כותב כדי להישמע. אני כותב כדי להציג אלטרנטיבה שהיא שונה עד מאוד מה הדיעה הרווחת כאן בפורום, וחושב שהיא יכולה להועיל.

אגב, מעולם לא הצגתי את עצמי לדוגמא מושלמת לשום דבר. סך הכל אני מספר כאן על החוויה שלי ונותן עיצה מנסיוני. מי שמתעקש לפרש את הסיפור הזה כאיזו הזמנה לפולחן אישיות, זו כבר הבעיה שלו ולא שלי. זה פשוט מגוחך, איך יצרת לעצמך בראש את ה"אגדה של גור" המטורללת הזאת, ואחר-כך אתה עוד מאשים אותי בנרקיסיזם.

בקיצור, אם שלומית עכשיו תחשוב שמדובר בקטע אישי שלך איתי, היא תצדק במאה אחוז. מה שכתבת עכשיו היה אד הומינם טהור (מה שלא בהכרח הופך את הדיון כולו לחסר תועלת. אני דווקא חושב שלפעמים צריך לתת לאנשים לשפוך את הרעל הזה החוצה לפני שמתחיל הדיון האמיתי).

 

[arana1]

פשוט לא חושב שהחיים זה תכנית טלוויזיה זולה

ולכן לא מתלהב מסיפורים על מהפכים, מבחינתי זה קיטש שמסתיר את האמת הכואבת והחשובה יותר, זה הכל.

יתכן שבשבילך זה נחווה כסיפור אמיתי, מבחינתי זה לא

דווקא בגלל שאין לי ספק שאוטיסטים מסוגלים לקיום מדהים חשוב לי לספק תמונה מציאותית, מורכבת, שרק היא מהווה אלטרנטיבה אמיתית לקיטש הפשיסטי נורמטיבי

לדעתי בגלל שנסיונך אינו דוגמה טובה אז העצות וההכוונות שאתה נותן בהרבה מקרים פשוט לא טובות,
לדעתי מוטב להציב ציפיות אחרות, מדוייקות יותר, שמבטאות קשיים מהותיים יותר ולכן גם סיכוי טוב יותר להיחלץ מהם
אז בוודאי שזה עקרוני ולא אישי

 

[גורג42]

אם העובדות אמיתיות והחוויה אמיתית - מה עוד נשאר?

ונכון, החיים הם לא תוכנית טלוויזיה זולה.

אבל גם בחיים יש מהפכים. ואם בעיניך בן-אדם שבנה לעצמו חיים (וכרגע לא משנה ממש איזה חיים) אחרי שמשפחתו התייאשה ממנו וחמש שנים של התעללות במוסדות פסיכיאטרים זה "קיטש מזוייף" אז אתה ממש אבל ממש סתום.

ובכל מקרה, בכל ההודעות הארוכות שכתבת היום, עדיין לא הבאת אפילו קמצוץ של טיעון שמסביר מה כל-כך נורא בסיפור שאני מספר או בעיצות שאני נותן. זה פשוט מדהים כמה הרבה בירברת בלי בעצם להגיד שום דבר.