להיות חופשי פירושו, קודם כל, נגישות
למגוון אינסופי של השגות אנושיות במבחר עצום של דרכי ביטוי. הרעיון שהייתי עלולה לגדול בעולם שמסתיר מפני את שייקספיר, טוני מוריסון, ארית'ה פרנקלין, ג'ויס, סימון דה בובואר, מיכלאנג'לו, בילי הולידיי ו"כרמן" בביצוע של מריה קאלאס, גורם לי כאב מוחשי ביותר. רשימה חלקית, כמובן.