להיות בראש הפירמידה

[צוציקגדול]

מאוד מאוד נוגע. ../images/Emo39.gif

 

[רוני ודי]

וואו כמה מרגש ../images/Emo7.gif

וכמה נכון. סבי נפטר לפני שנה (וואו עכשיו שאני כותבת את זה אני קולטת שהיום בדיוק זו שנה 4/8

) ושבאנו אליהם הבייתה להודיע לאנשים לגבי הלוויה לקחנו את ספר הטלפונים שלהם והתחלנו ללכת לפי הסדר -יותר ממחצית האנשים כבר אינם בחיים. אריכות חיים לכולם

 

[gzh22]

אימי,שתהיה בריאה,עדיין איתנו

ואני משתדל לנצל את הזמן,על מנת לתקן ולסגור פער של כמה שנים לא טובות. אולם, מאז נפטר אבי, לפני שבע שנים, אני הוא העומד בשורה הראשונה/בקצה הפירמידה. זה מתבטא בתחושה של אחריות, שמלווה אותי בשנים האחרונות, לא רק כלפי ילדי, אלא גם כלפי אימי ובני משפחה אחרים, עבורם הפכתי אני כתובת להתיעצות ולסיוע. התחושה הזאת מתחדדת עוד יותר בליל הסדר. אני זוכר את עצמי כנער,יושב ומסתכל על סבא שלי,המנהל את הסדר ביד רמה,ודואג מה יהיה כשהוא לא יהיה איתנו יותר. אח"כ, כאדם בוגר ובעל משפחה, הייתי יושב וצוחק למראה אבי,המנהל משא ומתן עם נכדיו,על השבת האפיקומן, ובשנים האחרונות, מאז לקחה אותו המחלה הארורה, אני הוא זה היושב בראש השולחן,משתדל לשמור על אותה רוח ומבקש למען עצמי וכל היתר, שאזכה להשאר בקצה הפירמידה עוד שנים רבות. לילה טוב.

 

[עפרה פלוס 3]

אני עדיין בשורה השניה, אבל מקריאת

ההודעה שלך, פתאום הבנתי שעוד 20-40 שנה (הלוואי על ההורים שלי), גם אני פתאום אמצא את עצמי בשורה הראשונה. למעשה, עצם העובדה שאני כבר בשורה השניה ולא השלישית מוזרה לי. אני? אמא? בוגרת? אחראית? אני??

 

[עציון]

כן. עופרה'לה. כן.....

 

[עפרה פלוס 3]

לא להאמין, הא?

 

[m i t a l y]

היי עפרה ../images/Emo13.gif ברוכה הבאה... ../images/Emo140.gif

 

[עפרה פלוס 3]

../images/Emo51.gif ../images/Emo9.gif

 

[תאיר של 4 פלוס]

אני, שלא הייתה לי סבתא, לא היה

וגם סבא רק מצד אחד וגם הוא היה רחוק ולא ממש ידע עברית... והילדים שלי... מכירים רק אחד מכל מין וגם זה כל אחד בצד אחר של המשפחה... הייתי מוכנה בהחלט שיהיו לי קצת יותר אי שם בראש הפירמידה... (כי בשלנו אנחנו כבר ממש קרובים לראש...)

 

[m i t a l y]

היי תאיר, ברוכה הבאה... ../images/Emo140.gif