להיות בראש הפירמידה

עציון

New member
להיות בראש הפירמידה

במהלך השנים האחרונות הלך הדור והתמעט. חברים מימין וחברים משמאל איבדו הוריהם. ניפטרו בשיבה טובה או לא טובה. אנחנו ילדנו ילדים. אלו גדלו. בגרו. התחתנו ו..ילדו ילדים. ארבעה דורות בכפיפה אחת. אבל למרבה הצער הטבע עושה את שלו והדור הראשון הולך ונעלם.ארבעה דורות אבל לא להרבה זמן... פתאום מצאנו עצמינו בראש הפירמידה. הורינו, ניפטרו. אימי ניפטרה היום לפני שנתיים. והנה מצאתי עצמי בראש השולשלת. אני רואה מתחתי את חמשת ילדי. נשואים ולהם ילדים. אני מתכופף מטה כדי להיטיב לראות את כל הנכדים. ומעלי אין יותר אף לא אחד. אני בשפיץ!!!!!! מעכשו. יש סבא וסבתא. יש אבא ואמא. יש ילדים. יש נכדים. אין סבא רבא. אין סבתא רבא. מפחיד? זהו?לא יודע..אבל מכאן והלאה אין דרך חזרה........ ואנחנו בסך הכל צעירים. נשבע. הן בגיל. הן ברוח.עובדים במלוא המרץ אבל כולם על הכתפיים שלנו. אנחנו בשפיץ של הפירמידה. יש פה עוד כאלו שמרגישים את השינוי? ברררררררררררר
 
וואו. לי יש עוד סבתות וסבא

יש לי הורים ויש לי ילדים. בעלי יתום משני הוריו (יש אמא מאמצת), אין לו סבים וסבתות והוא צעיר מאוד אבל "בראש הפירמידה" לפי הגדרתך. מעורר מחשבה.
 

alona 9

New member
גרמת לי לחייך ../images/Emo13.gif

ו-
גם אני בשפיץבררררררר ואצלי , אני מתכופפת לחפש את הנכדים, צועקת לעבר בנותי "נווווווו אני כבר למעלה.. מתי???"נאדה ונשבעת לך שגם אני צעירה, בגיל,ברוח,עובדת במלוא המרץ רק ש.... אני למעלה,ומי שהגיע ראשון יורד ראשון. ולא נעים לי לספר לך אבל אצלי כבר התחילה הספירה לאחור, מרגישים,מרגישים בשינוי,אמנם לא לאורך כל היום אבל ישנם אותם רגעים שאתה חושב לעצמך.. "וואלה זה מתקרב"
אהבתי את מה שכתבת עציון, כל כך נכון,כל כך אמיתי,וחבל שכך.
 

עציון

New member
ואיפה הרגשתי את זה הכי הכי.?

כל שנה אנחנו מתקבצים בהר הרצל לאזכרה בקבר אחים של קרוב ל-200 נופלים של קיבוץ. כל שנה, האלמנות עמדו הכי קרוב ואנחנו היתומים היינו מאחור. ילדנו בשורה שלישית מאחור. ובום...האימהות הלכו לעולמם זו אחר זו והשנה...אוףףףף , השנה, פתאום , אנחנו ה"ילדים" מצאנו עצמינו בשורה הראשונה. מאחורינו הילדים שלנו. ובשורה השלישית הנכדים. ככה..כאילו כל שורה דוחפת את זו שלפניה כדי להיות ראשונים(לאן הם ממהרים?).... יו...כמה שזה נשמע מפחיד......
 

alona 9

New member
אז פעם בשנה אתה בקטע המפחיד הזה

זוכרת,בצעירותי,"ניחמתי" את עצמי "יש לי עוד המון זמן ל...." ידעתי שקודם סבא וסבתא, אחר כך הורי,ואחר כך ... היום,הם אינם.הסבים והסבתות,אבי,ונשארה לי אמי (שתחייה) זה מוזר,אבל דרכה עוד אני מצליחה להאחז בענף הזה לפני שישבר. הכי הכי אני מרגישה את זה כשאני שומעת על חברים בגילי או טיפה יותר מבוגרים שהולכים לעולמם,זה ברור שעדיין זה לא מזיקנה,בכל אופן המחשבה היא שהגל החדש מתחיל "לשטוף" את בני הדור שלי.
 

alona 9

New member
ומתי עוד?

יש לנו בבית תמונה של הורי על אוניית המעפילים שהביאה אותם ארצה. הם מצולמים בה עם עוד כ-20 זוגות, אני מכירה אותם אחד אחד ,הם נשארו חברים במשך 50 שנה, זו היתה חבורה ענקית ..לאחר שהתאקלמו בארץ הם בילו יחדיו,טיילו יחדיו ואנחנו הילדים תמיד מתלווים למפגשים. בשנה שעברה ישבתי עם אמי והבטנו באותה תמונה....איש מהם אינו נמצא. חוץ מאחת ,אימי שתחייה עד 120. הדור ההוא פשוט נכחד,והנה חומר למחשבה...מי בתור??
חחחחחחחחחח לא האמנתי שאדבר על זה...
 

49צהוב

New member
אבי נפטר השנה- אימי תבדל"א איתנו

אבל מהדור שלהם- אותו מלח הארץ, שניצל מהתופת הקים את המדינה, בנה קיבוץ יש מאין...נותרו רק קומץ של אנשים (מטבע הדברים רובם נשים) - אחדים בריאים, אחרים יושבים בכסא, מוסעים בעגלה..איתנו רק בגופם אחד אחד הולכים לעולמם... למעטים שנותרו נדמה שההרגשה היא "עכשו אני בתור".. עצוב עצוב
 

49צהוב

New member
אבי נפטר השנה- אימי תבדל"א איתנו

אבל מהדור שלהם- אותו מלח הארץ, שניצל מהתופת הקים את המדינה, בנה קיבוץ יש מאין...נותרו רק קומץ של אנשים (מטבע הדברים רובם נשים) - אחדים בריאים, אחרים יושבים בכסא, מוסעים בעגלה..איתנו רק בגופם אחד אחד הולכים לעולמם... למעטים שנותרו נדמה שההרגשה היא "עכשו אני בתור".. עצוב עצוב
 

uhu

New member
לא בהכרח, אבל חס וחלילה

"מי שהגיע ראשון יורד ראשון". מנסיוני האישי, וכן גם מהסתכלות סביבי - אין כל ערובה ל"סדר" ה"נכון" של ההגעה וההסתלקות.............
 

גלבועא

New member
זכית

אני לעומתך לא זכיתי לחוויה הזו. ילדיי בוודאי שלא יזכו, וכפי שאני רואה את ההתפתחות החברתית בעניני הולדה ונישואין, אלא אם כן יצליחו להאריך את חיי האדם לגיל העולה על מאה שנים, זו תהיה תופעה חריגה במיוחד.
 

m i t a l y

New member
נשמע בהחלט מפחיד...

לי אמנם יש עוד סבים, בני 90 + ויש לי גם 2 בנות, כך שאנחנו באמת 4 דורות במשפחה... זה כיף, אבל אני יודעת גם שנכון לי הרבה צער ב"לאבד" את בני משפחתי... לא יודעת ולא מבינה ולא יכולה לתאר לעצמי איך זה לאבד את אחד ההורים... אבל יודעת גם שזה בוא-יבוא... אהבתי את כתיבתך עציון. אשמח אם תישאר איתנו.
ברוך הבא
 
ראש הפירמידה

למזלי כי רב אבי עדיין בחיים - שיבדל לחיים ארוכים. אבל חמי וחמותי ואמי נפטרו. למזלי שוב אנחנו משפחה מאוחדת ומשתדלים לחגוג יחד את ראש השנה ופסח ושבועת - למרות הבלאגן והקניות והלחץ וכו'... מקווה מאוד שנמשיך ככה עוד שנים רבות.
 
אני ולא אחרת רק שהחלפתי אדרת,

מי אני? ובנתיים ברצוני להגיב. אני הייתי תמיד הכי קטנה, במשפחה, בין שמונה, בכתה, כל השנים. ואפילו במחלקה , בטירונות. ועכשיו אני בראש הפירמידה. אני סבתא ל7 נכדים. אין הורים כבר שנים. אחותי כבר זקנה באה בימים ואני הצעירה בילדים כבר סבתא , אם כי צעירה ברוחי ובנשמתי, עדיין אני סבתא וכולם סביבי זקנים, הדודים, האחים ומזל שיש נכדים שהם אור החיים. תודה על ההקשבה , ותנחשו מי אני?
 

גלבועא

New member
ניק מדליק ומחייב

עכשיו את חייבת לנו כל יום סיפור , במשך 1000 ימים או לילות
 
גלבועא- אם מחייב אז אספר...

שחרזדה היתה בתו של הוזיר הראשי של מלך עירק. בואתם ימים רחוקים היו שני אחים , אחד המלך שהיה נשוי ואחיו שהיה רווק מבוקש, יום אחד בגד האח וחמד את אשת אחיו, גילה זאת המלך וערף ראש אישתו, האח הצליח לברוח. ואז הנבקד השתגע, הזניח עניני המלוכה וכמו שאומרים ידר מן הפסים. יום אחד באה אליו משלחת ואמרו לו שהוא חייב להתחתן אחרת המלוכה תילקח ממנו.לחצו עליו ואז אמר ף אוב אתחתן אך למחרת אוציא להורג את הכלה. לכך היה מספר רב של נשים הוצאו להורג, כמה צעקה , איפוא? בחמם, שמעה זאת שחרזדה ואמרה: אני אתחתן איתו, שמע אביה ואמר: לא ולא. לא עזר לו כלום החתונה נערכה, ושחרזדה עברה לבית בעלה. בחצות החלה לספר לו סיפור ובשיא המתח הפסיקה ואמרה: מחר נמשיך, כמובן שלא הרג אותה כי רצה את המשך הסיפור, למחרת גמרה הסיפור והחלה חדש, הפסיקה בשיא המתח, וכך זה נמשך 1000 לילה ועוד לילה. ובנתיים נולדו שני ילדים, המלך הבריא ממחלתו בעזרת הסיפורים והם חיים בעושר ובאושר עד היום הזה. זאת היא, ואני היא, שחרזדה האחת.
 
תודה לכל המברכים,

תודה על קבלת הגברת בשינוי האדרת. השד פשוט ברח......ונשארתי אני....
 
למעלה