להחזיק או לשחרר??

[אמירפולו]

להחזיק או לשחרר??

אנו זוג כבני 35 נשואים 10 שנים ויש לנו שני ילדים . במהלך כל שנות נישואינו היו עליות ומורדות שרדנו תקופות קשות ונהננו בימים נוחים יותר. לפני כשבועיים אישתי החליטה שהיא רוצה להיפרד וזאת בתירוץ שאין לנו שום דבר במשותף לא תחביבים ,לא סרטים ,אוכל ,סקס, מנטליות,חברים וכו'.[האמת היא צודקת] אודה ואומר שבכל מה קשור לניהול הבית [כספים,חשבונות] היא מתעסקת "ואני איני הסכין הכי חדה במגרה" .אם היא עושה את זה טוב ממני בהרבה אז למה להפריע לא? אני עוזר בבית כמו כלים שוטף רצפה ומטפל בילדים ולא בכמות שהיא עושה אבל לפחות כ60% ממנה. כפי שאמרתי הילדים זה הדבר היחיד המשותף לנו. לפרק או להחזיק? איך מעוררים את הניצוץ שוב או שהוא כבה לעד? איך משמרים? אודה ואומר שיש בי החשש מפרוק החבילה מבחינת הילדים, מבחינה כלכלית , אך יש כאלו שעשו זאת ולא אהיה הראשון ולא האחרון. תודה לעונים

 

[פסגות מושלגות]

אם אתה שואל אותי....

הייתי מתבייש להשאר במקום שבו לא רוצים אותי. אני הייתי הולך באותו רגע ממש. זה מצד אחד. מצד שני, תשמע, מנסיוני, כשאשה מציע לך ברוח טובה, בהשלמה "בוא נפרד"...קח. בשתי ידיים. מהר. מסיבה פשוטה. מבחינה מעשית, זה אומר שהיא חושבת על זה כבר מחצית התקופה שאתם יחד. מה שאומר שהתחושה שלך שאתה בעל מושלם ושהכל בסדר שהיתה/שיש לך בשנים האחרונות - היא לא יותר מאשליה. כשהיא מציעה, כשהיא מניחה לפניך כזו הצעה, זה אומר שתהליך הפרידה יעשה בצורה סבירה, מתחשבת ונעימה (יחסית). תתכחש, תתעקש, תלחם, תנסה לשכנע אותה לשנות דעתה - היה סמוך ובטוח שהיא תשלוף את התכנית שהיא מחזיקה במגרה. שזה, מבחינתך, אומר שהיא תלחם בך עד טיפת דמך האחרונה... וזה, איך שלא תסתכל על זה - לא טוב בשבילך (בלשון המעטה). היא הציעה? תקח. וככל שתקדים הרי זה משובח.

 

[אמירפולו]

מתבייש מתבייש אבל הגרון יבש

לא שלא חשבתי על זה [להיפרד בטוב] אבל יש בי את הפחד הזה לפתוח את הדלת ואז החיים שהיכרת משתנים מאדום וורוד לגונים של אפור. אני לא יודע בודאות אם מה שהיא אמרה זה היה מתוך זעקה או מתוך מחשבה מושכלת . הדבר היחיד שאמרתי לה זה שקודם כל תיגש לעורך דין ואז יהיה לז גושפנקה חוקית ,כי בסה"כ זה די רציני בגלל הילדים וזה לא ויכוח מאיזה צד לפתוח את השקית של החלב.

 

[פסגות מושלגות]

אתה...

לא לוקח אותה ברצינות. אתה חושב שהיא קפריזית ורגשנית. רק נדמה לך שהיא לא חשבה על הדברים לפניך. התגובה שלך מצביעה על זלזול בה...במידה מסויימת (שלא לומר בצורה בוטה). אני חושב שאתה טועה שאתה שולח אותה מעל פניך בתשובות סתמיות (ומזלזלות לטעמי). אתה צריך להתייחס ברצינות למה שהיא אומרת - בפרט לנוכח חרדת הנטישה שלך. תסמוך עליה שהיא כבר בדקה את כל האפשרויות. מה שאתה צריך לעשות הוא לשבת מולה כמו בן אדם בוגר שלוקח אחריות על חייו - ולשאת ולתת על תנאי הפרידה. כשתשב איתה, תגלה שכבר יש לה נתונים ומחשבה בהירה. היא כבר מזמן עיודעת מה היא רוצה. בקבלה, בהבנה, בנינוחות, בפתיחות, תנסחו על דף נייר את התנאים. ועם מה שיצרתם, תפנו לעורך דין, מגשר או ישירות לבית הדין הרבני. הכי חשוב שתחבנו את כל הסוגיות לפני כן. החל מהסדרי ראיה וכלה בחלוקת המשאבים הכספיים ודמי המזונות. איש חביב - החיים משתנים כל הזמן. הפחד מפני שינוי לא יעצור את שינוי. הלבטים של נוגעים ללב, אבל רק ידחפו את בת הזוג שלך לאלץ אותך למציאות כפויה... למורת רוחך. תבחר לעשות את השינוי בעצמך - בתנאים הכי קרובים לתנאים הרצויים לך... ולה. לטובתך.

 

[שילה1]

מה שלך נראה תירוץ קלוש-בעיניה הוא המהות.

למדך שקשר אין,מלבד הילדים,וקורת גג. עצתי-שת איתה לשיחה,תחליטו על דרך מכובדתלעשת זאת.וכן-הילדים תמיד סובלים,ישירידה במצב הכלכלי כשמפרקים בית אחדלשני בתים. אכן-כואב וקשה,אלא שבעבודה נכונה,זה עובר,ואתם עשויים,ומאחלת לכם,למצוא עצמכם גם חברים טובים,שלא לדבר על הורים מיטיבים.

 

[גארוטה]

ואם אתה שואל אותי

אז להחזיק, לפחות לעשות הכל כדי להחזיק ואם לא הולך אז לשחרר. אתה אומר שאתה מסכים עם כל ההבחנות שלה ושהיא אכן צודקת שאין שום דבר שמחבר ביניכם, אז אולי הגיע הזמן להתחיל לעשות משהו בנדון, להעיר את מה שהיה שם פעם ודעך עם השנים, לצאת קצת מהשיגרה ולהתייחס לעצמכם גם כזוג ולא רק כהורים? אני מאמינה שאשתך רצתה קצת לזעזע את המערכת ולהעיר אותך, יכול להיות שהיא לאורך השנים זרקה פה ושם הערות ואתה לא ממש לקחת לתשומת ליבך. אם יש רצון ועמוק בפנים יש גם אהבה אפשר בהחלט לעורר את הניצוץ.

 

[רחליקה האחת]

מסכימה עם גארוטה למרות

שכבר ניהלתם למיטב הבנתי שיחה והפנית אותה לעו"ד. גירושין הם תמיד אופציה. מוטב לפני כן לברר אם אפשר לחדש אהבות ישנות וליצור מחדש שלום בית. כל טוב

 

[פסגות מושלגות]

אבל...

למה לא לסמוך עליה שהיא יודעת מה היא רוצה? למה לא לכבד את רצונה? למה להקשות? נקודת המוצא שלך שזה נאמר כאילו על מנת לזעזע היא שגויה...חלקית. צריך לדעת מה היה ההקשר, כיצד בדיוק זה נאמר, על מנת להסיק כזו מסקנה. אני אומר שאם בן אדם אומר במפורש מה הוא רוצה ולא ניכרות עליו ספקות ואין לי ספק שהיא חושבת על זה לא מעט זמן...אחרת לא היתה מעלה על דעתה לומר את זה באופן מפורש - זה יהיה מכעיס ופוגע לנסות להניא אותו ממה שהוא רוצה.

 

[גארוטה]

לא ידעתי שהיית

נוכח בשיחה ביניהם וראית שלא ניכרו בפניה ספקות. ולמה נסיון לשמור על הזוגיות מתפרש אצלך כדרך להניא אותה מרצונה? ואולי היא רוצה שהוא יראה לה שאיכפת לו והוא מוכן להתאמץ כדי לשמור על הזוגיות והמשפחה? ומיכיוון שאיננו יודעים ממה שהוא סיפר כאן מה היה ההקשר ובאיזה טון נאמרו דבריה, איננו יכולים להיות בטוחים שהיא לא אמרה זאת כדי לזעזע. בא בנאדם, מספר סיפור, ויש הרגשה שממש דוחפים אותו להתגרש ולו כדי לשמור על כבודו. הרי הוא יודע שהאופציה הזו קיימת, הוא שאל אם יש מה לעשות חוץ מלרוץ ולהתגרש, ויש.

 

[פסגות מושלגות]

לא הייתי נוכח...

אבל אני מסיק דברים מהאופן שבו הוא מתנסח ומתאר את המצב. היא לא עושה נסיון לשמור על הזוגיות. הוא אומר במפורש שהיא החליטה שברצונה להפרד. (שמת לב ל"החליטה"?) לא כל תגובה לכל בעיה/קושי/סוגיה שמאן דהוא פותח, מכילה דברים שבאים לשכנע לפרידה. הייחוד, השוני במקרה דנן, לתחושתי, בהכירי את הלקסיקון הגברי, במעקב אחר ניסוחיו, וניתוח מה שמשתמע מדבריו, מנסיוני - הוא עומד בפני שוקת שבורה. הוא לא במצב של משא ומתן פתוח. הוא במצב שנתנה לו הבחירה לקחת אחריות ולעשות את התהליך בצורה מבוקרת. לדעתי הוא צריך לשים את פחדיו בצד, ולגשת לעניין בשאר רוח. בהחלט יתכן שבתהליך המשא ומתן יתגלה שאולי ניתן לתקן... אבל על מנת לגלות - צריך בראש ובראשונה לשבת ולדבר.

 

[אמירפולו]

לא אשקר ואומר

יש לי וגם לה [לפי מה שהיא אמרה] חלק במצב הזה .בעבר כשזה קרה אמרתי לה: בואי נלך ליעוץ [לא רוצה לפני שנתיים היינו אצל יועץ נישואין אחד ולא צריכה יעוץ מאחד גרוש] בואי נכיר חברים אולי זה יתן איזה שהם נושאים חדשים לדבר עליהם[רק את חייב וצריך אנשים סביבך] בואי נלך לים[לא אוהבת חול זה לא עושה לי טוב] בואי ניסע שבת לטייל באיזה מקום[מהההההההההההההה כל השבוע אני עובדת כמו חמור ובשבת צריכה מנוחה] בא לך ללכת לסדנת טנטרה? אולי זה יקרב ביננו [ אההההה רק זה מה שייש לך בראש קודם תסדר את היחסים הרגילים אח"כ תחשוב על זה] בואי נארגן את הילדים לבביביסיטר וניסע לת"א בערב לסרט ומסעדה טובה?[אתה בטח שוב רוצה לקחת אותי לאיזו סדנה . אני כבר מכירה אותך] טוב זה חלק מחיי אולי יש מצב לקשור את הקצוות ולראות אולי יש סיכוי

 

[פסגות מושלגות]

תשמע...

כל מה שאתה מספר רק מחזק את מה שאני מרגיש. שהיא נחושה בדעתה לשים סוף למערכת היחסים. אני חושב שהדבר הכי טוב שתעשה - לעצמך ולה - זה להזמין אותה לדבר. שב ותתחיל בזה שתאמר לה שאתה לא מעוניין לפרק את הנישואים. תשאל אותה אם לדעתה יש מוצא מהמצב שנוצר. ובסופו של דבר, אם היא תאמר לך שאין מוצא או שלדעתה זה חסר סיכוי, תשאל אותה מה היא מבקשת שיקרה מעכשיו. תקשיב טוב למה שהיא אומרת. תן לה לדבר. תן לה לפרוק את משאה. תדבר בשקט. בנחת. תתייחס בכבוד לרצונותיה ודיעותיה. תשא ותתן ברצינות ובתשומת לב על התנאים (במידה שזה מגיע לתנאים של פרידה). תרשמו הכל. תחתמו על מה שהסכמתם. תסכמו שתדברו על כך קושי שיווצר. שאתה שם כדי לענות על כל שאלה שקשורה אליך. שהיא שם כדי שתשאל אותה לגבי דברים שקשורים אליה. שהילדים הם בראש סדר העדיפויות. תגיד לה תודה על תשומת הלב והסבלנות... ועל הנכונות שלה לדבר. תקום, תחבק אותה, תפרד ממנה יפה ותפנה לדרכך.

 

[מפלצת או ילדה]

זה קטע טוב

לשלוח למפיקי הוליווד.

 

[פסגות מושלגות]

זה אפשרי...בחיים

מנסיון.

 

[wuthering heights]

יחסים טכניים

בואי נלך, בואי ניסע, בואי נארגן - טכני טכני טכני, אשתך מולך ואתה רואה מטלות משימות, יש אשה מולך אשה בשר ודם, לא צריך שום דבר טכני כדי לקרב, לא צריך ללכת, לא צריך לעשות צריך להרגיש ולבטא את הרגשות, אבל אפילו בתאור שלך את כל העניין הכל טכני טכני טכני. לא פלא שאין לה משותף איתך, אלה לא חברים ולא חוגים ולא סדנאות, אתה לא רואה אותה בכלל חוץ מהמטלות שהיא מבצעת.. אם אתה רוצה את אשתך בחזרה כי אתה אוהב אותה, נמשך אליה, רוצה לחיות איתה ולא כי אתה פוחד לצאת מהקן המרופד, משם אולי אפשר להתחיל לעשות משהו אחרת הכל אבוד.

 

[neomiad]

אלה היו ההצעות שלך לשיפור

והן, כך נראה, נתקלו בדחייה לא נעימה. יכול להיות שהיא דחתה אותן כי הסתפקה בלהתלונן מבלי ממש לרצות לשפר היחסים בינכם, או שהיא דווקא כן רצתה לשפר היחסים אבל משהו בהצעות שלך לא היה קשוב אליה ולא דיבר אל תחומי העניין שלה. יש לה הצעות אחרות שמקובלות גם עליה? בכל מקרה, בשביל לחזק את הקשר תצטרך פרטנרית.

 

[wuthering heights]

הזכרת לי שיר

דגדוגים "צב צב צב צא צא צא לא רוצה ולא רוצה צב צב צב צא צא צא לא רוצה ולא רוצה הגיע אורח לא רוצה ולא רוצה נטוס לירח לא רוצה ולא רוצה נחליק על הקרח לא רוצה ולא רוצה נביא לך פרח לא רוצה ולא רוצה נשיקה על האף ועל המצח רוצה רוצה אני כבר יוצא"

 

[מדען טילים סובייטי]

עזוב, זה מת

Done Deal. תבדוק מסביב, אפילו בפורום הזה - נשים נוטות להתלבט שנים, עד מוות, לפני שהן עושות את הצעד - אם היא באה אלייך עם ההחלטה סימן שכבר מזמן מאוחר לתקן. כבד אותה (בכל זאת - 10 שנים במחיצתך רכשו עבורה אי אילו זכויות), כבד את עצמך ותגמרו את זה יפה.

 

[פסגות מושלגות]

זה בדיוק מה שאני טוען.

כשאשה מחליטה - זה אחרי התלבטות ארוכה. זה בדרך כלל מצב בלתי הפיך.

 

[מפלצת או ילדה]

אתה באיזור הנוחות

שלך, והיא פתאום באה לך ככה, ורוצה להפריע למהלך התקין של חייך, בו אתה תלוי בה, לוקח על עצמך כמה שפחות <למה להתאמץ אם היא במילא כבר סוחבת>, נספח נגרר לא בשר לא חלב, נעדר כל פאשן לחיים ובעיקר חופר ועוד מחפש את תשומת הלב שלה. מבלי באמת לראות אותה, להרגיש אותה, לרצות להכיר אותה לעומק, כאישיות, ולא כבשלנית/סדרנית/חדרנית/חור חמים ולח. ואתה שואל - להמשיך להיצמד כמו קרציה, או לרדת בתחנה הקרובה כמו בן אדם נורמלי? אני אומרת זאת כבר לא שאלה של בחירה. אתה יכול לעכב, אתה יכול להתבצר ולהחמיר את המצב, כל דינמיקה שתבחר - אבל זה לא ישנה את החוסר המהותי אצלה בקשר איתך. הרי לא תהפוך עורך וביום אחד תהפוך לגבר שרואה אותה כבן אדם עם צרכים, שמרגש אותה, שמחייה אותה, שלא קופא על שמריו ולא יונק ממיצי החיים שלה. המקסימום שתוכל זה לרצות אותה איזו תקופה כדי להשתיק ולדחות את הקץ, ואחר-כך בהדרגה לחזור אל עצמך, למצב הטבעי והנוח. החשש היחידי שצריך להיות לך זה אם כן מהרצון שלה להסיר אותך בעקירה כירורגית אם תגזים בהתעלקות. תתחיל לקפל, חביבי.