האמת שזה די נכון
כשקניתי את הדיסק קודם כל ראיתי את הסרט. הקדמון שלו גרם לי לצפות למשהו הרבה יותר דרמטי, והאמת היא שיחד עם ההתלהבות, חשתי אכזבה קלה, בעיקר מהשירים. הדיכאון שיצא מהם לא הפריע לי, אני דווקא אוהבת, אבל בשמיעה ראשונה, לא כל כך נדלקתי כמו שקורה לי בדרך כלל עם יוני. כלומר, אני שומעת את יוני כבר מ2003 (כן, הייתי בת 9) ואולי היו לי ציפיות גדולות מדיי, אבל בכל מקרה, בשמיעה שלישית זה בהחלט נשמע לי הרבה יותר טוב, ובשבועות האחרונים אני אפילו שומעת את הדיסק הזה ממש הרבה. השירים האהובים עליי משם הם דווקא יותר "ילדה שלי קטנה", "תמונה מטושטשת", "למה את לא עונה לי", "מלטף", וגם חלקים ב"על מי אני עובד". וכמובן שאני אוהבת גם את כל השאר. אני אגיד לך מה, אם "כשאת איתי אני רוצה למות" היה יוצא בדיסק הקודם, הייתי יותר נלהבת. אולי אחרי שמכירים את השיר כבר הרבה זמן, אז פחות קל להחזיר את ההתלהבות ממנו, חוץ מזה שלא כזה אהבתי את הביצוע בהקלטה. אבל תמיד בסופו של דבר, יוני זה יוני. וזה טוב מאד לאוזניים.