> להוציא הכל <
- פותח הנושא מיטללל
- פורסם בתאריך
> להוציא הכל <
כבר כמה ימים אני רוצה לכתוב את ההודעה הזאת, והיה לי קשה. עכשיו, אחרי לילה ללא שינה אני מרגישה שאני מסוגלת לכתוב את זה. עם חצי חיוך. אפילו. (מצבי רוח משתנים, זאת המילה). קלטתי לפני דקות מספר, שאני חייבת להתגבר, כך או כך. החיים דיי מחורבנים. נכון. לשבת ולקטר על זה לא עזר לי יותר מדי. בחצי שנה האחרונה, לאחר שהחל המשבר בין ההורים שלי, הפכתי את זה לעיקר חיי, באופן אובססי. שכנעתי את עצמי שאני פועלת קודם כל למען אבא שלי ולמען אחותי. ואת אמא שלי הפכתי לסוג של מפלצת (האמת שהיא כזאת
. לא יכולתי לקבל שהמשפחה תתפרק, שמודל המשפחה המאושרת יהרס (מתי בעצם היא הייתה כזאת?), דשתי ודשתי בזה. עוד משבר. עד מריבה. ואחיזה במשהו שלא קיים. לפני כמה ימים סוף סוף אמא שלי עשתה את הצעד, הגישה תביעה לגירושים, בלי להודיע לנו קודם (למרות ההבטחה שלה, שדקה לפני שהיא תעשה את הצעד הגורלי, היא תודיע לנו) והיא שוב אכזבה וזה כאב. ממה שהבנתי היא אמרה דברים איומים וחמור מזה, שקרניים, והתביעות שלה הן סוג של סחיטה. ואבא שבור. מאוד. ואחותי מזועזעת כולה. היא בהלם. ואני, עם כמה שזה כואב, אני חשה סוג של הקלה. באיזשהו מקום תמיד הייתה לי התקווה שהכל יחזור להיות כמו פעם. וכנראה, שעתיד לה היה לזה, שזה היה באמת הכי רע ומלא סבול בעולם, השלב הזה היה יכול להגיע. ההתנהגות של אבא, מה שהוא קיבל ממנה, וחשוב מזה, מה שהוא לא קיבל ממנה, לא היה יכול לספק אותו ליותר מדי זמן. ועם כמה שקשה ורע לו עכשיו ("את כל החיים נתתי בשבילה"), אפשר לחשוב ולקוות לעתיד יותר טוב. כנראה שזה השלב הסופי של הטרגדיה של השנה הזאת... מצב התקיעה הפסיק, יש שינוי. תקווה. והשינוי.. כל כך התבקש. זה עומד להיות רע. המלחמה התחילה. כבר גיליתי שני סיפורים מזעזעים על כל אחד מהם. עצוב. קשה. אני אישית לא מוכנה יותר לשמש "כלי נשק". תתכוננו למצבי רוח רבים. אני יודעת שתהיו שם בשבילי, שזה כשלעצמו מעודד. הספקתי לשתף כבר אחדים ממכם בנושא, אני לא אזכיר שמות, אבל אתם יודעים מי אתם (באמת כתבתי את זה?) ואני חייבת לכם תודה רבה ו-
ענקי.
אותכם. מיטל (זה מה שקורה שאני כותבת הודעות ללא שינה...)
כבר כמה ימים אני רוצה לכתוב את ההודעה הזאת, והיה לי קשה. עכשיו, אחרי לילה ללא שינה אני מרגישה שאני מסוגלת לכתוב את זה. עם חצי חיוך. אפילו. (מצבי רוח משתנים, זאת המילה). קלטתי לפני דקות מספר, שאני חייבת להתגבר, כך או כך. החיים דיי מחורבנים. נכון. לשבת ולקטר על זה לא עזר לי יותר מדי. בחצי שנה האחרונה, לאחר שהחל המשבר בין ההורים שלי, הפכתי את זה לעיקר חיי, באופן אובססי. שכנעתי את עצמי שאני פועלת קודם כל למען אבא שלי ולמען אחותי. ואת אמא שלי הפכתי לסוג של מפלצת (האמת שהיא כזאת
. לא יכולתי לקבל שהמשפחה תתפרק, שמודל המשפחה המאושרת יהרס (מתי בעצם היא הייתה כזאת?), דשתי ודשתי בזה. עוד משבר. עד מריבה. ואחיזה במשהו שלא קיים. לפני כמה ימים סוף סוף אמא שלי עשתה את הצעד, הגישה תביעה לגירושים, בלי להודיע לנו קודם (למרות ההבטחה שלה, שדקה לפני שהיא תעשה את הצעד הגורלי, היא תודיע לנו) והיא שוב אכזבה וזה כאב. ממה שהבנתי היא אמרה דברים איומים וחמור מזה, שקרניים, והתביעות שלה הן סוג של סחיטה. ואבא שבור. מאוד. ואחותי מזועזעת כולה. היא בהלם. ואני, עם כמה שזה כואב, אני חשה סוג של הקלה. באיזשהו מקום תמיד הייתה לי התקווה שהכל יחזור להיות כמו פעם. וכנראה, שעתיד לה היה לזה, שזה היה באמת הכי רע ומלא סבול בעולם, השלב הזה היה יכול להגיע. ההתנהגות של אבא, מה שהוא קיבל ממנה, וחשוב מזה, מה שהוא לא קיבל ממנה, לא היה יכול לספק אותו ליותר מדי זמן. ועם כמה שקשה ורע לו עכשיו ("את כל החיים נתתי בשבילה"), אפשר לחשוב ולקוות לעתיד יותר טוב. כנראה שזה השלב הסופי של הטרגדיה של השנה הזאת... מצב התקיעה הפסיק, יש שינוי. תקווה. והשינוי.. כל כך התבקש. זה עומד להיות רע. המלחמה התחילה. כבר גיליתי שני סיפורים מזעזעים על כל אחד מהם. עצוב. קשה. אני אישית לא מוכנה יותר לשמש "כלי נשק". תתכוננו למצבי רוח רבים. אני יודעת שתהיו שם בשבילי, שזה כשלעצמו מעודד. הספקתי לשתף כבר אחדים ממכם בנושא, אני לא אזכיר שמות, אבל אתם יודעים מי אתם (באמת כתבתי את זה?) ואני חייבת לכם תודה רבה ו-
זה לא נעים לראות משפחה מתפרקת
ויותר לא נעים להיות חלק מהמשפחה המתפרקת, אני יודע כי התקופה הקרובה שלך תהיי תקופה קשה מאוד ופרק חדש יפתח בחייך , את צודקת כאשר את אומרת שאת לא רוצה להיות חלק מהמלחמה המכוערת הזאת כי היא באמת מכוערת ולא תמיד צודקת. גירושים זה לא תמיד דבר רע יתכן ואף תצאי מכך חזקה יותר ואולי תקופה וחיים חדשים שימצאו חן בעינייך , נכון שהנפגעים הישירים מגירושים הן אלה הילדים אבל צריך לדעת שלפעמים בעתיד זה רק עשה להם טוב. את יודעת שאנחנו כאן בשבילך , לתמוך , לחזק ולתת מילה חמה כי משום מה הפכנו כאן בפורום ליותר מסתם ידידים וירטואלים ואני מאמין שהחברים כאן מסכימים איתי בכל מילה . מיטל, תהיי חזקה בתקופה הקרובה גם בשביל אחותך הקטנה שתפגע מזה יותר ממך, תאזרי כח כדי לתמוך בך ובה ואולי גם באביך. שנשמע חדשות טובות יותר.
ויותר לא נעים להיות חלק מהמשפחה המתפרקת, אני יודע כי התקופה הקרובה שלך תהיי תקופה קשה מאוד ופרק חדש יפתח בחייך , את צודקת כאשר את אומרת שאת לא רוצה להיות חלק מהמלחמה המכוערת הזאת כי היא באמת מכוערת ולא תמיד צודקת. גירושים זה לא תמיד דבר רע יתכן ואף תצאי מכך חזקה יותר ואולי תקופה וחיים חדשים שימצאו חן בעינייך , נכון שהנפגעים הישירים מגירושים הן אלה הילדים אבל צריך לדעת שלפעמים בעתיד זה רק עשה להם טוב. את יודעת שאנחנו כאן בשבילך , לתמוך , לחזק ולתת מילה חמה כי משום מה הפכנו כאן בפורום ליותר מסתם ידידים וירטואלים ואני מאמין שהחברים כאן מסכימים איתי בכל מילה . מיטל, תהיי חזקה בתקופה הקרובה גם בשביל אחותך הקטנה שתפגע מזה יותר ממך, תאזרי כח כדי לתמוך בך ובה ואולי גם באביך. שנשמע חדשות טובות יותר.
דבר ראשון
אני ממש מעריכה אותך על החוזק הזה. התחושה שכל העולם מתפרק מסביבך ואת ממשיכה לראות את החיובי ולהיות שם בשביל אחותך זו תכונה מופלאה. אני מניחה שעכשיו המצב יהיה יותר קל. אבל לפני שיהיה יותר קל זה יהיה קצת יותר קשה. זה משהו שתצטרכו לעבור, את ואחותך יחד. אתן תצטרכנה אחת את השניה. לנסות להוציא את עצמכן מתוך הריב בין ההורים שלכם ולראות אותם בסוף הענין עדיין כתור הורים אוהבים. כדאי מלהמנע ולשפוט כל אחד מהם בנקודה כל כך חלשה בחיים שלהם, שניהם בודאי עוברים עכשיו גהינום צרוף. פשוט לתת לזה לעבור, ולהכנס לשגרה חדשה שודאי תועיל עם כולכם. וכמובן, שאנחנו תמיד נהיה פה בשבילך, בכל שעה..
אני ממש מעריכה אותך על החוזק הזה. התחושה שכל העולם מתפרק מסביבך ואת ממשיכה לראות את החיובי ולהיות שם בשביל אחותך זו תכונה מופלאה. אני מניחה שעכשיו המצב יהיה יותר קל. אבל לפני שיהיה יותר קל זה יהיה קצת יותר קשה. זה משהו שתצטרכו לעבור, את ואחותך יחד. אתן תצטרכנה אחת את השניה. לנסות להוציא את עצמכן מתוך הריב בין ההורים שלכם ולראות אותם בסוף הענין עדיין כתור הורים אוהבים. כדאי מלהמנע ולשפוט כל אחד מהם בנקודה כל כך חלשה בחיים שלהם, שניהם בודאי עוברים עכשיו גהינום צרוף. פשוט לתת לזה לעבור, ולהכנס לשגרה חדשה שודאי תועיל עם כולכם. וכמובן, שאנחנו תמיד נהיה פה בשבילך, בכל שעה..
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif
הי מיטללל אכן עלתה השמש, וכשקמתי באמת ראיתי מרחוק מישהי צועדת במעלה הגבעה. בהתחלה לא הייתי בטוח, אך בדקתי שוב ושוב כדי לוודא שאני לא הוזה. זו אכן את, עולה במעלה הגבעה. ב ה צ ל ח ה! אני סמוך ובטוח שכולנו נעמוד כאן לצידך וגם מאחוריך - אם תפלי או תמעדי, אנחנו נהיה כאן. בשבילך. יאללה! להמשיך לטפס!
, זיו.
הי מיטללל אכן עלתה השמש, וכשקמתי באמת ראיתי מרחוק מישהי צועדת במעלה הגבעה. בהתחלה לא הייתי בטוח, אך בדקתי שוב ושוב כדי לוודא שאני לא הוזה. זו אכן את, עולה במעלה הגבעה. ב ה צ ל ח ה! אני סמוך ובטוח שכולנו נעמוד כאן לצידך וגם מאחוריך - אם תפלי או תמעדי, אנחנו נהיה כאן. בשבילך. יאללה! להמשיך לטפס!
מיטל....
אני כמובן קודם כל מצטרפת לכל שכבר נאמר, ולכל החיבוקים שכבר חיבקו. אכן - לא מצב פשוט, אבל את מצליחה לראות את הטוב שבדבר וזה הכי חשוב. בוודאי שאין לשפוט אף אחד מההורים במצב כזה, שכן על כל אחד זה משפיע אחרת ולמרות מה שנראה כלפי חוץ - אין לדעת מה מתחולל בנפשו של כל אחד פנימה. בכל מקרה - גם את מבינה שמצב חדש של כירושין עדיף על המשך המצב שהיה, וזו מחשבה מאוד נכונה ומאוד בוגרת. עדיף לכולם שלא להמשיך ככה, כי מכאן אפשר רק לעלות. אז גם אני מצטרפת לכל התומכים, ומסיימת בברכת בהצלחה, חזקי ואמצי!
אני כמובן קודם כל מצטרפת לכל שכבר נאמר, ולכל החיבוקים שכבר חיבקו. אכן - לא מצב פשוט, אבל את מצליחה לראות את הטוב שבדבר וזה הכי חשוב. בוודאי שאין לשפוט אף אחד מההורים במצב כזה, שכן על כל אחד זה משפיע אחרת ולמרות מה שנראה כלפי חוץ - אין לדעת מה מתחולל בנפשו של כל אחד פנימה. בכל מקרה - גם את מבינה שמצב חדש של כירושין עדיף על המשך המצב שהיה, וזו מחשבה מאוד נכונה ומאוד בוגרת. עדיף לכולם שלא להמשיך ככה, כי מכאן אפשר רק לעלות. אז גם אני מצטרפת לכל התומכים, ומסיימת בברכת בהצלחה, חזקי ואמצי!
מיטל
זוכרת? "אנחנו לא בוחרים את הצרות שלנו - אבל אנחנו כן בוחרים כיצד אנחנו מתמודדים איתן"? אז זהו, הנה מתגברת הצרה, והנה את דווקא מתמודדת יותר טוב, דווקא פונה (ולו באמירה בלבד) לכיוון נכון יותר, קדימה. בכל פעם שאת אומרת לי "אבל אתה בכלל לא מכיר אותי!" אני רק מרגיש שאני מכיר יותר טוב. וגם אם לא - אני שמח שאת עושה את ההחלטות שנראות לי כרגע מועילות יותר במצב הנתון. הסתבכתי? סליחה אם כן. כך או כך, אני שולח לך חיבוק והרבה אהבה וחיזוק. מקווה שמתישהו כל זה - או שישקע מתחתיך או שאת תתרוממי מעליו. Hold on tight! א.מ. וגם נ.ב.: מתי את באה להתאוורר בנגב?
זוכרת? "אנחנו לא בוחרים את הצרות שלנו - אבל אנחנו כן בוחרים כיצד אנחנו מתמודדים איתן"? אז זהו, הנה מתגברת הצרה, והנה את דווקא מתמודדת יותר טוב, דווקא פונה (ולו באמירה בלבד) לכיוון נכון יותר, קדימה. בכל פעם שאת אומרת לי "אבל אתה בכלל לא מכיר אותי!" אני רק מרגיש שאני מכיר יותר טוב. וגם אם לא - אני שמח שאת עושה את ההחלטות שנראות לי כרגע מועילות יותר במצב הנתון. הסתבכתי? סליחה אם כן. כך או כך, אני שולח לך חיבוק והרבה אהבה וחיזוק. מקווה שמתישהו כל זה - או שישקע מתחתיך או שאת תתרוממי מעליו. Hold on tight! א.מ. וגם נ.ב.: מתי את באה להתאוורר בנגב?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.