להביא ילד לחתונה

[אנדריאה הקטנה]

להביא ילד לחתונה

הי, אני חדשה כאן, ורוצה לשתף אתכם בדילמה. חברה טובה שלי מתחתנת במקום שנמצא במרחק כשעה נסיעה מהבית וזה יוצא ביום שישי בשעה 18:30. (ככה הם כתבו, זה בטח יצא יותר מאוחר...) יש לי בן בן 3 וחצי שדי עושה בעיות להרדם. איתנו זה איכשהו בסדר, אבל לבייביסיטר הוא עושה בעיות והוא "מורח" אותה עד מאוד מאוחר. גיליתי שכשאנחנו יוצאים והיא צריכה להרדים אותו, אני מתקשה להנות כי אני כל הזמן חושבת אם הוא נרדם, אם הוא אכל וכו'. כשאמא שלי שומרת עליו אין לי בעיה כזאת. אמא שלי לא יכולה באותו ערב לשמור עליו והאופציה היחידה היא הבייביסיטר, או לקחת אותו איתנו. הוא לא נהנה באירועים כאלה בדרך כלל, צפוף לו ורועש לו ומשעמם לו. אני ממש מתלבטת אם לקחת אותו איתנו (מזכירה שיחסית לחתונה זה די מוקדם, כך שלפחות הטיעון שהוא יהיה עייף לא תקף) או להשאיר אותו בבית עם בייביסיטר ורגשות מעורבים שלי (ניסיתי להתגבר עליהם, אבל גיליתי שזה פשוט לא עוזר ואני לא מצליחה להנות). אציין גם שאני בסוף הריון, ואני לא יותר מידי בונה על פיזוזים ברחבת ריקודים או להשאר עד מאוחר בלילה... יש למישהי תובנות?

 

[princes konsuella]

חד משמעית - לקחת!

ילדים מאוד נהניים בחתונות. הוא ירקוד ויהנה ויהיה לכם כיף

 

[אנדריאה הקטנה]

את חושבת?

אני מפחדת שיפריע לו הרעש (בדרך כלל הוא רגיש לזה) ויפריעו לו שטויות כמו לשבת עם זרים בשולחן. הוא נשמע ילד בעייתי, אבל הוא בכלל לא כזה, הוא פשוט נהנה מעיסוקים מסויימים ומאחרים ממש משתעמם ונעשה נודניק ואז לנו זה לא כיף... קשה קשה להיות אמא...חחח (-:" מישהי מזדהה עם התחושות המעורבות של להשאיר ילד עם בייביסיטר? הוא כל כך אוהב אותה, והיא מדהימה איתו, ובכל זאת יש לי תמיד תחושות מעורבות...

 

[princes konsuella]

גם לנו הייתה חתונה ולא היה בייביסיטר

התלבטנו ובסוף לקחנו אותה. תקשיבי, הילדה כ"כ נהנתה. היא הלכה לישון ב- 12:00 בלילה ויום למחרת קמה ב- 6:30 לגן בלי בעיה. במקרה הכי גרוע, אם הוא עושה בעיות, תלכו מוקדם.

 

[אמא עמיתית]

ומה יקרה אם הוא ירדם מאוחר?

ולא יאכל בדיוק מה שהוא רגיל לאכול ביחד אתכם? קצת שבירת שידרה לא מזיקה לפעמים. (רגשות אשם תמיד ישארו,זה לא קשור לכלום)

 

[אנדריאה הקטנה]

לא יקרה כלום

הדבר היחיד שיקרה זה שאני ארגיש לחוצה בחתונה ולא אצליח להנות (קרה יותר מידי פעמים). אני יודעת שהבעיה היא אצלי ולא אצלו או אצל הבייביסיטר, אבל זה משהו שלא הצלחתי להתגבר עליו (וניסיתי). אני גם יודעת שאפשר לשבור שגרה, פשוט יצא שלאחרונה כל הזמן שוברים שגרה ויש פחות מידי שגרה. בעלי במילואים, חופש מהגן, גן חדש, כל הדברים האלה שוברים שגרה, ואני ממש מרגישה שחסרה לו השגרה.

 

[אנדריאה הקטנה]

אשמח לשמוע עוד דיעות ותובנות

 

[אמא עמיתית]

אז תשליכי את זה על החופש הגדול

באמת שלא יקרה כלום. אם יש אופציה להשאיר אותו אם אדם שאת סומכת עליו(קרי הבייביסיטר) הייתי הולכת על זה.

 

[אנדריאה הקטנה]

אני נורא רוצה להצליח לעשות את זה

אבל איך מתגברים על הרגשות אשם האלה (הלא ריאלים האלה!!!) אני מרגישה שאם הוא יבוא איתנו אני כאילו מוותרת לעצמי על התמודדות, מצד שני ניסיתי כל כך הרבה פעמים להתמודד עם הרגשות אשם וכל פעם חזרתי בבאסה הביתה ולא נהניתי.

 

[אמא עמיתית]

ומה מצאת בבית כשחזרת?

 

[אנדריאה הקטנה]

ילד ער ובוכה

והרבה רגשות אשמה בצורת דמעות בתוך הכרית...

 

[פלגיה]

תראי

אם תקחי אותו לחתונה והוא ייהנה - זה באמת סבבה. אם תקחי אותו והוא יסבול - גם תרגישי לחוצה ולא תצליחי להנות.

 

[יה-יה]

אני חושבת שההמלצה שלך גרועה

שבירת שידרה זה לא רעיון טוב. גם לא קצת שבירת שידרה. סליחה אם ההודעה שלי פוגעת ברגשותייך, אבל היה לי חשוב להבהיר את הנקודה. יה-יה

(שמגיחה מהחור מדי פעם, כדי להגיד משהו ממש לא חשוב וחוזרת פנימה)

 

[Ani15]

../images/Emo6.gif

 

[אמא עמיתית]

את חמודה את /tapuzforum/images/emo13.gif

ועדיין לא נורא מידיי פעם לשבור שגרה. גם לקחת אותו זאת שבירת שיגרה

 

[אנדריאה הקטנה]

פחות, כי מבחינת הילד שיגרה זה להיות עם ההורים

מבחינת הילד שלי, כמובן.

 

[יה-יה]

אני חד משמעית הייתי לוקחת

 

[אנדריאה הקטנה]

אפשר לשאול למה?

בגלל הרגשות אשם או משהו אחר? כל הטיעונים שמוצגים כאן זה בדיוק הבעד ונגד שרצים לי בראש ואני לא מצליחה להחליט דבר כל כך פעוט ושולי

 

[hedvalib]

לקחת-להשאיר וכל מה שביניהם../images/Emo13.gif

שלום לך אדריאנה, בחיי ילד יש מצבים שמהם הוא מרוצה מאד, מאחרים מרוצה פחות ומאחרים כלל וכלל לא. ילד אינו בוחר את הילדים שיהיו איתו בגן. ילד אינו בוחר מי תהייה השמרטפית שלו. ילד אינו בוחר/מחליט אם הוריו יצאו לאירוע כזה או אחר. ילד ניחן בכישורים חברתיים קרי ביכולת למצוא "שפה משותפת" עם ילדים אחרים וכן עם מבוגרים( ואני מניחה שהשמרטפית נעימה, ניחנה באורך רוח, יודעת לספר סיפור ולהעסיק ילד עד אשר מגיעה שעת השינה), לעתים ההורים מקבלים החלטה וילד לומד למצות את הטוב ביותר במצב נתון. נניח שאת לוקחת את בנך איתך, ילד חכם ואני יודעת שבנך הוא ילד חכם וסקרן ויצירתי ובעל תושיה יימצא בחתונה הרבה מאד מוקדי עניין שההתעסקות בהם תגרום לו הנאה ואפילו שמחה. הוא יכול למצוא שם ילדים נוספים שאיתם ישחק, איתם ילך מכאן לשם ובחזרה, ילמד מונחים לשוניים חדשים חתונה/כלה/חתן/חופה/רב וכו'. אני מניחה שתקחי מהבית מצלמה ותצלמי אותו עם הכלה או כאשר הוא ירקוד או כאשר יעשה דבר מה אחר. כך את בונה לו זכרון חיובי על אירוע מיוחד שאינו מתרחש מדי יום ביומו. בדרך הביתה או למחרת, ניתן לשחזר את החוויות בשליפה מהזכרון או בהתבוננות בתמונות שבמצלמה או במזכרת כלשהי שתקחי משם. ונניח שלא תקחי את בנך לחתונה, מאחר שאת משדרת בפה לא דבורה חשש ובנך קולט זאת, הוא אל יהנה בחברתה של השמרטפית ואת לא תהני מהחתונה ומכאן ששניכם תצאו נפסדים. אם תהיי בטוחה שהשמרטפית הוא טובה המסר שיעבור ממך אליו הוא שאת סומכת עליה ואת מצפה ממנו שהוא יישמע לה (אצל ועם אמך הוא ממושמע. המסר חד וברור. אני סמכת על סבתא. הילד קלט זאת כבר מזמן

) עכשיו, תחליטי את מה רצוי לך ולבנך. חוויות משותפות וחדשות או דאגה וחרדה? השתדלתי להביא את בפניך תמונה כוללנית על כל צדדיה. חתונה שמחה ואם תסכימי, שתפי לאחר החתונה איך היה. מזל טוב לזוג הצעיר. חדוה

 

[אנדריאה הקטנה]

הדברים שאמרת מאוד חכמים ונכונים, אבל

אני מאוד סומכת על השמרטפית, וגם מאוד על אמא שלי. אני משדרת לו שאני סומכת על שתיהן כי זה באמת ככה. שתיהן מדהימות. את הבעיות לפני השינה הוא עושה גם לסבתא וגם לבייביסיטר. לא יודעת לפי מה קבעת שאצל אמא שלי הוא כן ממושמע. שוב, הבעיה היא לא הבייביסיטר, עליה אני סומכת מאוד, וגם לא הבן שלי, אלא התחושות הלא הגיוניות האלה שאני מרגישה. לא שאני חוששת שיקרה משהו, אלא יודעת שזה מוציא אותו מאיזון ומשגרה, והוא רוצה רק אותנו, וכאמא זה גורם לי להרגיש רגשות אשמה. אני גם מאמינה כמוך שילד יכול להנות מאוד מכל סיטואציה, אבל באותה מידה יכול גם לא להנות. זה תלוי בהמון דברים, במצב רוח שלו, במצב הרעב או העייפות, סתם בחשק שיש לו באותו רגע. בילוי אצל רופא יכול להיות בילוי מהנה מבחינתו. אז אני מניחה שבחתונה גם יכול להיות לו כיף, אבל בחתונה יש דברים שאני יודעת שמפריעים לו (כמו הרבה מידי אנשים). הוא ילד עם לקות ראיה וקשה לו במרחבים חדשים בייחוד אם הם צפופים באנשים. הוא בטח לא "ירוץ מפה לשם" עם ילדים (בגלל הקושי בראייה). אבל בהחלט יכול להיות שיהנה מהמוסיקה (הוא מאוד מוסיקלי). אני חושבת שהגעתי למסקנה - אם יבוא איתנו, יש סיכוי של 50 אחוז שהוא יהנה ואז גם אנחנו. אם לא יבוא איתנו, אפילו הסיכוי הזה לא קיים. כך שנראה לי שהגעתי למסקנה שיבוא איתנו. מה אומרות?