כבר אמרו את זה קודם... שני יהודים שלוש דעות.
יהודים לא יכולים להיות מאוחדים, זה נגד הטבע שלנו. בכל בדיחה יש מן האמת.
בימים שלאחר שמיני עצרת התשפ"ד התגלתה אחדות מדהימה בעם/מדינת ישראל. אפילו יהודים רבים מרחבי העולם שאינם מתגוררים בישראל דרך שגרה, הטריחו עצמם להגיע ולסייע.
כך שמסתבר ש"יהודים" לגמרי "יכולים להיות מאוחדים". אלא שבימי שגרה, כאשר לכאורה הכל (יחסית) רגוע ואפשר לעסוק בבעיות שבימי דחק נחשבים זוטי דברים, אחדות זו פחות באה לידי ביטוי (ולדידי אין כל בעיה מיוחדת עם זה).
אמנם גם באותם ימים קשים היה מי שהעדיף את המפריד על האחדות (ראו למשל כאלה שבחרו שלא להצטרף לממשלת חירום אך ורק בגלל זהות העומד בראשה או חבריה האחרים). אבל אלה היו בודדי בודדים ורוב העם, למצער זה היושב בציון, נהג כידוע אחרת לחלוטין (לרבות בין קבוצות שבימים כתיקונם מסוגלים לחנוק אחת את השניה

).
יש שיאמרו חבל שזה קורה רק בתקופות כאלה וכמובן שיש ממש בעמדה זו. אבל זה בכל זאת מוכיח שהמשפט "יהודים לא יכולים להיות מאוחדים" פשוט אינו נכון. להשקפתי אפשר להוסיף על כך שהם הרבה יותר מאוחדים מכפי שנדמה ו/או מכפי שיש האוהבים לצייר [למשל על סמך מספרי מפלגות, כאילו שזה מעיד משהו, או סתם כי זה נראה לו כיף להציג מצג שווא שקרי במחשבה שזה מקדם את האינטרסים הנרטיביים שלו (למשל פוגע כביכול בראש הממשלה הנבחר) ובוודאי כך ערב בחירות, אם כי רואים את זה גם באמצע קדנציה פוליטית].