איך שגלגול מתגלגל לו
היה זה בקר יום חרפי של שנת 1990. מלחמת המפרץ הייתה עדיין רק ברובד אנרגטי. ישובה הייתי במרפסת חדרי, בבית ההארחה ``בית אורן``, אשר על מורדות הכרמל. לפני היתה מונחת מחברת והמטרה היתה לרשום: ``העכבות המיניות ששיבשו את הרגלי האכילה שלי``. בהיתי בדף הורדרד ושום דבר לא עלה… מבטי נדד אל מורדות ההר. בהיתי בעצי האורנים הפזורים בשטח, כאשר התחלפה התמונה לנגד עיני והבטתי נכחי אל תמונת רחוב לונדוני אפורה- אפרורית, שכאילו נלקחה מסיפוריו של צ`ארלס דיקנס. שוק, רחובות אפורים ושוממים של שעת בקר מוקדמת. ברחוב התגודדה חבורת קבצנים המונית. צווחות וקללות ``קוקניות`` נשמעו בתוך השקט של העיר הנמה עדיין את שנתה. היצורים המורעבים הללו, עוטי בלויי סחבות וקש בשערם- רבו על קליפות תפוחי אדמה אשר התגוללו בתעלה לצד הדרך. אחת היצורים הללו, היתה נערה צעירה כבת עשרים ואחת. שיער ראשה פרוע, מדובלל ואניצי קש ותבן שזורים בו. עיניה רושפות וקולה עולה צווחני וצורם. ``זאת –את!!!`` שמעתי קול פנימי לוחש לי. ניערתי את ראשי והנעתי אותו מצד לצד , על מנת למחוק את התמונה מנגד עיני. אולם התמונה לא הרפתה. ``זאת לא אני`` אמרתי לעצמי בנחישות. אך לא יכולתי להתכחש לקול הפנימי לזמן רב. היה זה כאילו הבטתי בתצלום ישן שלי, שלא ראיתי אף פעם. אך זיהיתי את האנרגיות שלי בו. ככל שחדרה בי יותר ההכרה, הלכה התמונה ונטשטשה יותר ויותר, עד שמצאתי את עצמי שוב בוהה במדרונות הכרמל. מה היה זה?… חלום בהקיץ?… אם כך, כיצד תסבירו את העובדה שאותו חלום בהקיץ הסביר לי את אי סדרי האכילה שלי? שכן עם אותו חלום, באה הידיעה, שבאותו ``גלגול`` מתי מרעב! זה גם הבהיר לי, מדוע קל היה לי יותר לצום (21 יום) מאשר לשמור על משטר אכילה סדיר. אך למרות זאת, לא כאן היריעה לדון בהרגלי האכילה שלי, אלא: האם יש ``גלגול נשמות?``… אם כן, מדוע איננו זוכרים זאת?!.. ואם אכן כך הוא, האם נתן להזכר ב``גלגולים`` קודמים וכיצד? ובכן… ``האם יש גלגול נשמות?`` – אני נשאלת לעתים תכופות. התשובה היא, כן… ולא! כלומר, תלוי מאיזו נקודת מבט מסתכלים. אני מאמינה בנצחיות הנשמה. אותה נשמה, הבוחרת לעטות עליה נפש וגוף ובכך היא ``יורדת לעולם הפיזי`` (כלומר, מנמיכה את תדירות התנודות שלה ) על מנת להתנסות בהתנסויות ולחוות חוויות, להכיר את עצמה דרך ההויה. העולם הפיזי הוא מעין ``בית ספר`` שבו ``לומדות הנשמות`` בדרך חוויתית להכיר את עצמן. כל חוויה, מאזנת או מגבירה את החוויה הקודמת. לדוגמה, אם בתקופת חיים אחת, הנשמה התנסתה בחיים של ``מלך``, אזי בתקופת חיים אחרת היא עשויה לבחור להתנסות בחיים כ``משרת``. בלא שיפוט מה עדיף על מה. מפני שזוהי דרך ההתפתחות והלימוד המתאימה לתדר של הפלנטה הזאת (לעת עתה). אך יחד עם זאת, כל האירועים קורים בו זמנית. כי אין זמן ואין מרחב ביקום. על כן אין אלו ,,גלגולים`` הבאים אחד אחרי השני באופן כרונולוגי, כי אם חוויות מקבילות של נשמה אחת, הקורות בבת אחת, כאשר חלק מן הנשמה, או ``רסיס נשמה`` אחד, מתנסה בחיים מסוימים בעוד ``רסיס`` אחר מתנסה בחיים אחרים. זה נשמע סבוך מעט למי שאינו מצוי ברזי המטאפיזיקה. אך זה כבר נושא בפני עצמו. אפשר להזכר ב``גלגולים קודמים`` בעזרת מספר טכניקות. אחת מהן היא נשימה מודעת (REBIRTHING), אחרת היא ``רגרסיה`` שהיא עבודה באמצעות דמיון מודרך, הנקראת היום גם ‘PAST LIFE THERAPHY’ . איני ממליצה על אף אחת מהשיטות הללו לאנשים שלא עברו תחילה , לפחות למשך תקופה מסוימת, התפתחות רוחנית מודעת. L&L TALYA
