לגדול לצד אח אוטיסט (כתבה)

[schlomitsmile]

הבעיה היא שהיא מצפה/דורשת ממנו להיות דומה לה/לנורמה. במקרה המסויים שלהם, היא מילולית והוא לא, אבל יש כידוע גם א"סים מילוליים מאד, לכן אני מסכימה כאן עם גור, שזה לא קשור למקצוע. זה משהו שקיים אצל הרבה נ"טים, שעוסקים במגוון מקצועות.

 

[dina199]

אני אכן התכוונתי לדרישה שלה למילוליות.

אולי אם היתה מתנכתת הייתה דורשת פחות. אבל כנראה בתכנות יש באמת יותר א"סים מאשר בתסריטאות

 

[אוצפיקאי]

מכאן דוקא הנחמה שבדברים שהיא כתבה.

דוקא בגלל שהיא נטית מוחלטת, ולא ממש יכולה להבין אותו, האהבה והקבלה שהיא רוחשת אלי מחממים את הלב. זה לא חוכמה לקבל מישהו שעולמך קרוב לשלו. את זה כמעט כולנו יודעים לעשות. החוכמה לקבל מישהו שונה . להבין שהוא שונה. באופן מהותי. להבין שאני לא יכול להבין, ויחד עם זאת לקבל ולאהוב. גם גברים ונשים באופן אינהרנטי (וכהכללה כמובן) חיים בעולמות שונים. לעולם לא אוכל להרגיש לגמרי מה שמרגיש בן/בת המין האחר. ובעצם, לעולם לא אוכל להרגיש או להבין עד הסוף מה עובר לכל אדם אחר, שאיננו אני, בראש. ויחד עם זאת אנחנו יכולים לאהוב אנשים אחרים מדי פעם, לא ? בעיני הכתבה הזאת היא כמו שיר אהבה קצר ויפה. לאדם אחר, ושונה ממנה. היא מצביעה על השונות, ועל היופי, וגם על האהבה.

 

[ענתנוי]

אהבה וקבלה?

אהבה - כן. תלוי איך מגדירים את זה. קבלה? - איפה? מה פתאום? איך היא יכולה לקבל אותו אם היא לא טורחת להקשיב לו? אי אפשר לקבל מישהו אם לא מכירים אותו. אפשר לקבל מישהו גם אם לא מבינים אותו....

 

[dina199]

לא ראיתי שום קבלה.

כל דבר שהוא עשה (ממש כל דבר) הוגדר כחלימה. ואהבה התבטאה בשאיפה (ובהתאם בצער) : הלואי והיה 'כמו כולם'.

 

[גמבה מתולתלת]

לא ראיתי שם קבלה

היא מפנטזת וחולמת שאחיה יהיה כמו כולם, וזה מובן לי כהורה, אבל זה מראה שקשה לה לקבל ולאהוב את הלקות של האח.

 

[גור42]

מצד שני, היא גם תופסת את עצמה בזמן

ובתכל'ס, זה לא מפתיע שהנטייה הטבעית שלה היא לרצות שאחיה "יהיה כמו כולם" כשהיא לא מבינה שום דבר ממה שקורה לו בראש. לפחות היא מבינה שזה לא בסדר, והיא נלחמת עם הנטייה הטבעית הזאת. ואני חושב שמגיע לה כל הכבוד על זה. (וכמו שכבר אמרתי, הרבה יותר חמורה בעיניי העובדה שהחלומות שלה על "שיהיה כמו כולם" מסתכמים בהליכה למסיבות ושתיית בירה)

 

[תקוות בתשלומים]

לא

גם לי כאב לקרוא. הרגשתי כאילו הכתיבה עצמה מקסימה, אבל זה סוג של כתיבה שמתאימה לאדם לפני שהוא מכיר מישהו מהספקטרום, לפני שהוא משוחח איתו, לפני שהוא מנסה להכיר אותו. זה משהו שאני הייתי יכולה לכתוב פעם. הסתכלתי על הכל מבחוץ, כ"כ שטוח. היום? זה לא שטויות. זה עולם שלם! עולם שלם ש*אני* לא מבינה ולא מצליחה להגיע אליו, לא איזה גיבוב של שטויות. זה משהו שאני לא בהבנה מספקת, לא ההיפך. היא כותבת על זה כ"כ מבחוץ, שאני תוהה האם היא ניסתה אי פעם להכיר את אחיה..

 

[dina199]

הגדרת ממש הגדרה מדוייקת

 

[עמליה עמית]

נכון מאוד מאוד...

זה השיא של קבלת השונות: עולם אחר, שונה משלך ולמרות שאתה לא מבין אותו,לא מתחבר אליו, אתה בהחלט מנסה להתחבר אליו בדרך משלך, דרך האהבה אל האח... למרות שאין להם נושא משותף, הם לא ממש מתקשרים... יש מקום אחד שמאפשר את זה וזה האהבה... איזנ יופי! זהו שיר הלל על קבלת השונה ודווקא אל הסיפור הזה אני מתחברת יותר מסיפורים אחרים...

 

[1אילת2]

למי אכפת מה IQ שלו? או שלה?

אוטיסט לא בוחר להיות אוטיסט. ורב האנשים לא בוחרים להעביר את ימיהם בהתקפות זעם, או לחיות בהוסטלים, או לרצות לדבר עם מישהו ולא להיות מסוגל לכך.\ אני מייחלת שבני יהיה נורמלי. הוא סובל מהאוטיזם שלו. זו לא מתנה. אני יכולה להזדהות עם הכותבת.

 

[גמבה מתולתלת]

 

[dina199]

לא דובר על התקפות זעם.

דובר על ילד חכם שחושב על עורבים , דגים ופרחים שאחותו מתייחסת לזה כחלימה ובכלל לא מתייחסת לשאלות (המאוד חכמות ) שלו. וגם לא מבינה שאפשר לצחוק סתם מהנאה בלי צורך להסביר את המהלך בצורה מילולית לוגית.

 

[גור42]

אל תבלבלי אותה עם העובדות

אחר-כך הורים מתפלאים על כל הדיעות הקדומות העקומות שיש בחברה הכללית בקשר לאוטיסטים. על זה נאמר: אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?

 

[dina199]

למיטב ידיעתי נצמדתי בדיוק לטקסט

אני באמת לא יכולה לעשות יותר מזה

 

[1אילת2]

כי להיות אוטיסט זה לא רק לחשוב בצורה אחרת.

ואם זה היה הענין, כולנו היינו אוטיסטים. הכותבת מצטערת, בין השורות, על הקושי להיות כמו ילדים רגילים, על הקושי לנהל חיים רגילים, על הקשיים שנלווים.

 

[dina199]

היא לא מחדשת לי שום דבר על הקשיים.

אני מכירה אותם אפילו אישית

. מה שאני מבקשת ממנ זה טיפ טיפה הבנה (או הכרה שלא כולם חושבים בדיוק כמוה) . כמו למשל העובדה הביולוגית שגוף מת מתפורר . או כמו שהא"ס (עם הקשיים אמר) - הופכים לחול. הוא אמר עובדה מדוייקת ב 100% . וזה הוגדר על ידה כחלימה.

 

[arana1]

לחשוב ולחיות זה אותו הדבר

וזה נכון במיוחד במקרה של אוטיסטים אדם שחושב לא רגיל נוטה גם לחיות בצורה לא רגילה וחברה שפוייה ותקינה אמורה גם להרשות ולתמוך ואפילו השם ישמור לאהוב אנשים לא רגילים שזקוקים לחיות בצורה לא רגילה הבעייה,שכמו שמשתקף גם מכתיבתה של האחות האוהבת,שיש מין סגידה ודבקות פנאטית ואטומה במה שנחשב לרגיל ונכון ולכן כל פעולה ותשוקה וביטוי ורגש ורצון שיוצא אך מעט מהרגיל והשגור נתקל באטימות ,במקרה הטוב ,לרוב זה נתקל בדברים הרבה יותר קשים ואני אומר לך מנסיוני שרוב הקשיים של האוטיסטים נובעים בדיוק מזה לי אין רצון וגם מעולם לא היה שום רצון או נטייה לקיים חיים רגילים או להיות כמו ילדים או אנשים "רגילים" ממש הכי לא שבעולם כנראה שגם אין לי יכולת,וצורך, לחיות חיים רגילים זה לא אומר שאין לי יכולות וצרכים לחיים מאוד ראויים ויפים (האמת שכמו הרבה אוטיסטים הרבה פעמים שמעתי שיש לי דווקא אחלה יכולות(וגם צרכים

) הבעייה זה הקושי של הסביבה לראות ולחוש מעט מעבר לרגיל וכשהקושי הזה נוכח מבני המשפחה הקרובים ביותר ועד בעלי המקצוע והמימסדים השונים אז ברור שבחיים של אוטיסט יהיה הרבה יותר סבל וקשיים ממה שראוי וצריך

 

[חצי כוס המלאה]

אראנה עם כול הכבוד ויש כבוד אתה באמת חושב

שהבעיות של הבן שלי מסתכמות מזה שהסביבה לא מאפשרת לו להיות לא רגיל?דרך אגב הוא לא הבן היחיד שלי יש לי עוד כמה.הבן שלי לרגע אחד לא יכול להיות בלי השגחה,וזה אומר שתמיד היה תלוי באנשים אחרים ושזה המצב אין מה לעשות אני יעשה הכול כן לנסות להקנות לו הרגלים של נט כפי שקוראים להם פה כדי שהעבודה עימו פשוט לא תבריח אנשים כי המתיקות שלו והפנים היפות עוזרות כשאתה ילד אבל שאתה אדם בוגר זה כבר לא נעים.

 

[arana1]

אני חושב שזה מורכב מזה

זה בכל אופן הנסיון שלי שמספר שזהות א"ס היא בין היתר התנגשות מתמדת עם התפישות הרגילות והשגורות של הסביבה ובמצב כזה באמת קשה להגיע לתפקוד עצמאי בגלל שהבן אדם לא מצליח להשיג שהות לנשום רגע מחוץ להיזון חוזר שלילי אני לא אומר שכל ההתנהגויות של האוטיסטים הם נסבלות,ממש לא ,אלא רק טוען,ונדמה לי שיש כאן גם כמה אנשים שנוכחו שזה יכול להיות נכון שההתנהגויות נפסדות והמצוקות הן לא הזהות של האוטיסט אלא הדרך שבה הוא מגיב על סביבה שהיא מאוד בעייתית בשבילו מהמון בחינות ומהמון סיבות אוטיסט יכול להגיע להרגלים של התחשבות בסביבה מתוך עצמו,מתוך התובנות שבוקעות מזהותו,וזה עדיף על לאלף אותו,בהרבה,רק שלשם כך צריך לנסות ללמוד ולהבין אותו ובשביל לעשות את זה צריך לצערנו לשאול ולפקפק גם במה שנחשב כרגיל ונורמלי ומובן מאליו(שזה בדיוק מה שאחות לא ניסתה לעשות,להפך,היא החמיצה לחלוטין את היופי שבזהותו המקורית) ואגב,באותו עניין,לא רק שהמתיקות והיופי לא עוזרים לאוטיסט בכלל אלא שהם מהווים את אחד מהגורמים העיקריים ליחס הנפסד,המקשה והמכשיל של הסביבה אליו,לא רק כילד,אלא גם כבוגר,האוטיסט יסבול מיחס מעוות לחלוטין מהסביבה בדיוק בגלל שהוא כל כך מתוק ויפה וגם זה קשור לנורמות של מה שנחשב לרגיל