הצער של מי?
וזו הבעיה הקשה ביותר של "אהבה בלי קבלה" - היא מצטערת עליו, אבל זה הצער שלה, שמבטא את הקושי שלה לקבל אותו כמו שהוא, ואת הקושי שלה לראות אותו כנפרד או שונה ממנה זה לא הצער שלו על הקושי שלו. זה לא ביטוי של הרצון שלו להיות נורמלי. והבחירה של אלו"ט בסגנון הזה מסכמת בצורה מדויקת את הגישה שלהם לאוטיזם: אלו"ט מייצגת את ההורים בלבד, ומתעלמת לחלוטין מצרכיהם, רצונותיהם ושאיפותיהם של האוטיסטים עצמם. זה המניע לבחירה בגישה ההתנהגותית, שמתעלמת מהצורך של האדם להבין ולהכיר את עצמו ועוסקת רק בצורך של החברה לסבול את נוכחותו. זה המניע לבחירה בפתרונות תעסוקה ודיור עבור אוטיסטים בוגרים, שחוסמים כל אפשרות למימוש עצמי ומהווים רק מסגרת חוסמת ו"מגינה" שמספקת מאסר עולם לנשמה. וזו הסיבה להתנגדות גורפת לכל שיתוף פעולה עם אוטיסטים בוגרים, ולשילוב ידע ממקורות מנוגדים לתפיסת עולמם.
וזו הבעיה הקשה ביותר של "אהבה בלי קבלה" - היא מצטערת עליו, אבל זה הצער שלה, שמבטא את הקושי שלה לקבל אותו כמו שהוא, ואת הקושי שלה לראות אותו כנפרד או שונה ממנה זה לא הצער שלו על הקושי שלו. זה לא ביטוי של הרצון שלו להיות נורמלי. והבחירה של אלו"ט בסגנון הזה מסכמת בצורה מדויקת את הגישה שלהם לאוטיזם: אלו"ט מייצגת את ההורים בלבד, ומתעלמת לחלוטין מצרכיהם, רצונותיהם ושאיפותיהם של האוטיסטים עצמם. זה המניע לבחירה בגישה ההתנהגותית, שמתעלמת מהצורך של האדם להבין ולהכיר את עצמו ועוסקת רק בצורך של החברה לסבול את נוכחותו. זה המניע לבחירה בפתרונות תעסוקה ודיור עבור אוטיסטים בוגרים, שחוסמים כל אפשרות למימוש עצמי ומהווים רק מסגרת חוסמת ו"מגינה" שמספקת מאסר עולם לנשמה. וזו הסיבה להתנגדות גורפת לכל שיתוף פעולה עם אוטיסטים בוגרים, ולשילוב ידע ממקורות מנוגדים לתפיסת עולמם.