לגבי אינטימיות ומין - אולי טריגרי

[rob roy]

לגבי אינטימיות ומין - אולי טריגרי

בתור "בנזוג של" אני מתחבט בשאלה: כיצד להימנע ממצבים אינטימיים עם בת הזוג כשהיא עושה את זה מתוך תחושת חובה לרצות (to please ריש בפתח) את בן הזוג. איך ניתן לוודא שההרגל לספק את הגבר או בכלל, את הצד השני, אינו המקרה, ושבת הזוג אכן בוחרת באינטימיות? האם מישהי כאן נתקלה במצב שהיא מרגישה חובה לבוא לקראת בן\בת הזוג גם כשהיא עצמה בעצם לא רוצה? שאין לה לגיטימיות לא לרצות? כיצד אוכל לראות מעבר לזה ולדעת בבטחה שהיא פועלת מרצון חופשי?

 

[ליאללל]

לדעתי....

מעבר לתחושות והנסיון חיים של אחרים.... אין כמו לנסות לשבת איתה ולדבר על זה שהיא תדע שהיא לא "חייבת" ושהשליטה בלרצות או לא לרצות היא בידיה ושאפשר ורצוי להגיד לא כשהיא מרגישה שהיא לא רוצה לקיים יחסים... אם תהייה בינכם פתיחות בנושא היא תדע שהיא נמצאת במקום בטוח כי לאף אחד מאיתנו אין מספיק חושים מפותחים לנחש מה הסיבה שעומדת מאחרי זה, אם זה מרצון או תחושה לרצות.... כמובן שתמיד יש גם את האפשרות לטיפול זוגי... וכל הכבוד לך על ההתחשבות בבת זוגתך...

 

[rob roy]

תודה ליאל

הפתיחות וגילוי הלב קיימים. אבל אצל מי שעברה פגיעה מאד קשה - הרעיון של זכות לאושר הוא בלתי נתפס, ממש כמו הרעיון שאין אלוהים עבור אדם מאמין. כל עולם המושגים הוא, כדברי קצטניק (ואינני מזלזל בשואה), מפלנטה אחרת. דיברתי פעם עם מישהי שאמרה לי בכנות שהיא חשה שהיא קיימת כדי לשרת אחרים. ומישהי אחרת שאני מכיר מהרשת, מחו"ל, שתמיד עונה OK על "מה שלומך?", הבהירה לי, כששאלתי אותה, ש OK פירושו שהיא עוד חיה, שהם לא הרגו אותה. כל דבר מעבר לזה הוא בבחינת מותרות עבורה. לכן שאלתי, אם עוד מישהי כאן מתקשה להבחין בזכויותיה, אם מישהי חושבת שהיא "חייבת" לחבר שלה רק בגלל שהוא איתה, אם מישהי חושבת שלסרב לחבר זו חוצפה ופשע, וש"לא חייבים לרצות כדי לעשות". אני מדבר על תחושות שנוצרו משנים של התעללות בילדות, ששום הגיון ופתיחות לא ישנו אותן בשיחה אחת.

 

[ליאללל]

אני יכולה להגיד לך...

שככה אני הייתי במשך תקופה ארוכה עושה הכל כדי לרצות את כולם וזה היה גם במערכת יחסים שלי עם החבר... רק אחרי שסיפרתי לו ושיתפתי אותו בתחושות שלי אז הבנתי שמי שאוהב ישאר לצידי מבלי שאצטרך כל הזמן לדאוג לרצות אותו... וגם הבנתי מה מקור הרצון האובסיסיבי הזה לרצות את כולם... נכון זה לא השתנה בשיחה אחת זה תהליך שעברתי עם אחרים ועם עצמי במשך תקופה ארוכה... אבל אתה יכול להיות שותף לא מבוטל לתהליך הזה ולשינוי שיכול לבוא בעקבותיו...

 

[פשוט ורד]

מנסיוני...

אני אישית היתה תקופה ארוכה בא היחסי מין...הווה עבורי מטרד וכל פעם שהיתי עושה את זה בלי רצון היתי מרגישה גועל וכאילו... אני עוברת הכל מחדש... מה שלמדתי מכך זה להגיד ...לא.. ושאני לא רוצה אז אני לא עושה את זה... הבן זוג שלי לחיים...שהוא בעלי כיום ... מבין... אבל עד שלא ישבתי והסברתי את עצמי...הוא לא ידע כל מה שאני מרגישה... חוץ מזה שהוא הרגיש שמשהוא לא בסדר... ואני יכולה להעיד שהוא מאוד נפגע מההתנהגות שלי... מה שאני מנסה להגיד זה שחייבת להיות פתיחות בנושא...וכנות.. אם לא אחד הצדדים סובל.. זהו בהצלחה...

 

[rob roy]

האם היה משהו מסוים שגרם לך להאמין?

מה היו המשפטים או ההתנהגות שאכן שכנעו אותך שמין אינו עונש או חובה או אתנן לכך שיאהבו אותך? אינני מכיר את סיפור חייך, על סמך מה שכתבת אני מנחש שגגם את נפגעת בילדותך, ולכן הצורך לרצות את האחרים. אני משער שאצל מי שנפגעה בגרותה, אותם מקרי אונס ששומעים עליהם, תחוש דחייה ופחד ממין, אך לא צורך פנימי לרצות את בן הזוג ואי יכולת להעז לרצות בעצמה.

 

[גוני בוי.]

הממ...

האמת, שאלת שאלה שהטרידה גם אותי לא מעט... לא רק ביחסים עם נפגעות, או נפגעים.. אלה בכלל כמובן שאצל נפגעי תקיפה מינית, הפחד לסרב הוא גדל יותר.. האמת...שהתשובה היחידה שאני רואה היא תקשות. לתת הרגשה בטוחה, נינוחה.. אתה חייב לגרום לה להרגיש בטוחה, אם אתה רוצה שתרגיש כך. כמו כן, אתה חייב לדבר איתה, ולהגיד ולהסביר לה שזה בסדר לא לרצות. זה בסדר כשלא מתחשק. זה בסדר כשלא מתאים. כמובן שעם הזמן זה כבר יבוא באופן טבעי יותר, אבל אתה צריך לתת לה את הרגשת הנוחות והבטחון שמגיעות לה. וכל הכבוד לך! ג´וני

 

[rob roy]

הממ... הממ...

ברור שבהקשבה ובסבלנות אפשר יהיה ליצור יחסי אימון. אבל הבעיה היא הרבה יותר קשה אצל מי שהיתה קורבן מיני מגיל אפס. או מגילאים צעירים אחרים. לכן העליתי זאת כאן, לשמוע מהאחרות מה הדבר שגרם לשינוי, שחדר את החומות של "את לא ראויה, לא מגיע לך ליהנות, את חייבת לשרת אותנו". הדרך שלי היתה לבטל בתחילה את רצוני, להפוך את המיטה למקום בו תחושותיה ורצונותיה, ותענוגותיה, רק הם העיקר. לפחות בהתחלה. מצד שני, היתה בכך סכנה, כי כאשר ההתעללות החלה בילדות, הילד חושב שהכל מרוכז בו, תחושה שנשארה בזכרון בהקשר המיני, וכאשר שוב היא מקבלת את "אור הזרקורים" במיטה, אפילו אם ממניעים שונים מהעבר, זה יכל להיות טריגרי. לפי דעתי ברור לה כיום שאין כאן חובה שלה, שזכותה לבחור. אך עדיין, בכל פעם שהיא נעתרת, חלק בי לא משוכנע שהיא אכן רוצה בכך, אפילו כאשר היא אומרת כן. פעם שרו "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" לי יש בעיה עם ה"כן".

 

[מוארת]

תגיד אתה "לא" ../images/Emo91.gif

נכון, לפעמים נפגעות לא מסוגלות לומר "לא". מעבר לכך, לפעמים זה כל כך מושרש שגם אם עוברים טיפול ומודעים ומדברים על זה - יחסי המין הם כדי לרצות ובמעין "אוטומט" רגשי. שנים אני מבינה בשכל שאני יכולה לבחור - כן או לא. אבל רק במערכת היחסים האחרונה שלי אני לא מקיימת יחסים כדי לרצות. בפעמים הראשונות שאמרתי לא, זה היה כדי "לנסות". ונורא נורא בכיתי כי הרגשתי (בניגוד להיגיון) פגומה ו"לא בסדר" . הרגשתי מאכזבת . לא הבנתי למה אני אומרת את ה"לא" הגדול הזה סתם. הרי אני יכולה. ובעצם מה"לא" ההוא, איפשרתי לעצמי לומר שוב ושוב "לא" כשלא הייתי בטוחה שאני רוצה. הנבירה הפכה להיות חלק מהמו"מ שלי לקיום יחסי מין. גם כשאמרתי "כן, בא לי נורא" מייד עצרתי ובדקתי למה בא לי. לפעמים זה ניתק את הספונטניות, לפעמים זה העביר את החשק. אבל למדתי לקלוט מהגוף שלי מה הוא רוצה עכשיו. לפני מערכת היחסים הזו היו לי לא מעט מערכות יחסים אחרות. אחת מהן, ארוכה בת שנתיים, בן הזוג ההוא לא עצר אף פעם לשאול למה. להיות בטוח. הוא פשוט שמח שאני "ככה", החלום של כל גבר - מעוניינת, ספונטנית, אוהבת מין. ועל אף שהיינו במערכת יחסים רצינית, על אף שהוא מעולם לא אילץ אותי לעשות כלום - הייתי רוצה שהוא יגיד לי פעם אחת "ל-א" לא רוצה לךשכב איתך היום, רוצה להביט בך, לחבק אותך, לנשום איתך. אני מרגישה שאם זה היה קורה- ואולי אם זה יקרה לאחרות כאן - ה"דחף" שנוצר בהתעללות "לעשות את זה וזהו" יתפרץ החוצה. כי אנחנו כן תופסים את עצמנו ככלי. לא רק בחלק המודע אלא הרבה מעבר. והנה - מישהו "לא רוצה אותנו", אנחנו הופכים כביכול ל"חסרי ערך".... זה יכול לפתוח את התיבה הזו ולשחרר את הפחד, ליצור עימות חיובי עם המציאות שהיא טובה לנו. אז תגידו "לא". לא כל הזמן, לא במקום לדבר על זה, רצוי גם ללכת לפגישה משותפת אצל המטפל/ת של הנפגע כדי לשוחח על הדברים בבטחון.אל תגידו "לא" כדי לבטל את המשיכה המינית ביניכם חלילה - תגידו לו כדי לתת אפשרות נוספת. כדי להראות את הבחירה...

 

[rob roy]

שאני אגיד "לא" גם כשאני רוצה?

זה נראה לי שיסבך את המצב: אני משפיע עליה לבדוק מה היא מרגישה ולפעול לפי זה, ואז אני אבוא ואפעל בניגוד לרצוני? זה יהפוך את כל הקטע האינטימי לפלונטר ריגשי. דבר אחד זה להחליט ששמים את הדגש על בת הזוג, ודבר אחר לתכחש לרצוני עצמי. אולי מה שאני מבין מדברייך זה שכדאי שבן הזוג של שורדת התעללות יהיה לא כלכך מיני,כדי שתבוא אותה "דחייה" שתגרום לטריגר שיגרום לשורדת לעשות חושבים. כך שבן זוג מיני, עשוי להיות פחות מוצלח כבן זוג של שורדת? בהקשר הזה, מעניין אותי אם אתן חשות באיזה מכנה משותף בין בני הזוג שלכן (או בנות הזוג) בהקשר הזה? האם מידת הרצונות במיטה של בני הזוג שהיו לכן היו דומים? ברור שמי שיש לה בנזוג שגם כן נפגע בילדותו - יהיה שונה, כי גם לו יש מטען עודף בנושא.

 

[מוארת]

לא. לא הבנת.

תגיד "לא" אבל לא תשקר. תגיד שהיית רוצה לשכב איתה, שאתה אוהב לשכב איתה, אבל לא תמיד "חייבים". שיש הרבה מעבר לאקט עצמו. מניסיון, בדרך כלל, בת הזוג עצמה "תבטל" את הדברים שלך ולא תבין למה אתה מרכך את המציאות. היא (כאילו?) תרצה לקיים יחסים. אבל זה שוב האוטומט. תגיד "לא" אבל לא בקטע של "אני עושה את זה בשבילך". "לא" כי אולי גם אתה צריך לתת מקום לחיבה שהיא משהו אחר מלבד האקט. אני לא מדברת על ידידות, אלא על ליטופים ונשיקות שהם לא "הבקרוב" או המשחק המקדים, אלא הם האקט. וזה בסדר. וכן, אני אומרת לך להגיד "לא" כי לא תמיד אנחנו יודעות לשים את הגבול. אני אומרת לך לומר "לא" כי לא תמיד נפגעת יודעת מה טוב לה ומה באמת היא יכולה לבחור. המון פעמים בנות מספרות (גם לא נפגעות) שהן המשיכו "כי לא היה נעים... כבר התחלנו והוא בקטע...". וזה דבר שצריך לפרק. זה לא יתפרק אם אתה "תהיה נאמן לרצון שלך" בנטו ולא תכלול גם את הרקע שלה. ולא, לדעתי, זה לא יעשה שום פלונטר. זה לא שקר. זו בחירה. ובשלב הראשוני על צד אחד להראות את האפשרות. האפשרות נראית אולי בנאלית אבל ברוב המקרים היא לא קיימת רגשית. בנוגע לרמת המיניות של בני זוג של שורדי התעללות. אני לא מרגישה ככה. אני חושבת שהדגש העיקרי הוא על סוג המיניות. איזה מין פרטנר הוא. יכול להיות לי בן זוג עם יצרים מיניים כאלה או אחרים - השאלה היא איך אנחנו מתחברים, מביחינת תקשורת וצרכים. הרי שורדות הן לא "קרות, או "חמות" יש ימים, יש תקופות... וכבן זוג אתה צריך להיות קשוב.