לבעלי
שנים רבות שאנחנו יחד, נישאנו מיד כשהכרנו, ללא אהבה אמיתית. אתה כדי לשקם את עצמך מאהבה נכזבת ואני כדי לפתוח דף חדש בחיי. אז נפגשנו ולא היה לי ספק שזה הולך להיות חתונה. ובאו ילדים ובנינו לנו קן אך ללא אהבה. אני ניסיתי להחיות רגשות שידעתי עם אחרים קודם שנפגשנו, אך ללא הצלחה. אתה לא ניסית לאהוב אותי אך תמיד ידעת לענות לי שאתה כן אוהב אותי, הרי התחתנת איתי... שנים שאינני יודעת מהו חיבוק אמיתי, מהו להט של נשיקה, ומהי תאווה. גון קולי הפך למעין קול רובוטי, יבש וללא החן שהיה בו פעם. מבטינו מעולם לא דיברו אהבה. כיום רק מדברים אך לא מביטים זה לזה בעניים, אולי בשל השקר של כל אחד מאיתנו, הכעסים היומיומיים, המועקות. הערב צחקתי לראשונה מזה חודשים רבים, וגם זה לא היה איתך אלא עם הילדים שלנו. העצב שולט בי ואינני יודעת אם אני רוצה שלא לקום מחר בבוקר או שלא לקום איתך. אני מדמיינת לעצמי חיים בלעדיך, ללא הצעקות שלך, ללא הטונים הגבוהים והלא נעימים שאתה משדר, מדמיינת את עצמי קמה ליום חדש ומאושרת בלעדיך, ללא דפיקות הלב עם כל טעות שאני עושה כי הנה אתה תרד עלי, עם כל הכעס על כל מילה שאתה אומר, כל בקשה שאתה מבקש. אני מדמיינת לי שאהיה אמא טובה יותר בלעדיך, שאתפקד הרבה יותר יעיל, שלא אפחד לטעות, שיעלה לי שוב החיוך על השפתיים והצחוק שוב יהיה חלק מחיי. אני אהיה מאורגנת יותר בבית ובחוץ, אחליף מקום עבודה מבלי להתעמת איתך קודם. אלך להרצאות על פי רצוני ולא אצתרך לתרץ כל דבר ולהרגיש שזה לא מוצא חן בעיניך. אני רוצה להיות גבירה לעצמי. וכן... כמובן שיהיה לכל זה מחיר. שוב לא אנהג ברכב היוקרתי שלנו, לא אגור במקום היוקרתי הזה שלנו, לא אשלם בכרטיס האשראי בלי להניד עפעף, שוב לא תהיה לי מישהי לנקות, לכבס ולבשל, יודעת שכל מטלות הבית ירבצו עלי. ובכל זאת זה מה שהכי הייתי רוצה עכשיו. אינני פוחדת להיות לבד ואינני חוששת כלל, שהרי גם איתך אני בודדה וילדיי הם גם חבריי ולא אתה. אינני יודעת עד מתי, דוחה את הפרידה לעוד שנה ועוד שנה, שהרי ילדים צריכים אבא, ואתה אבא טוב עבורם. אבל עד מתי??? אתה כלל לא יודע מה עובר לי בראש, ואינך מתאר לעצמך בכלל שאני רוצה להפרד. למה נדמה לך שמישהי תהיה מוכנה כל חייה להתנזר מאהבה? למה שמישהי בשבילך תעשה זאת? למה שאני אהיה מוכנה לסבול את הגבר השתלטן שבך, שלא נותן לי לחשוב ולעשות מה שאני רוצה? למה אתה חושב שאני מוכנה לוותר על הצורך להיות אישה, נאהבת, נערצת על ידי בעלה? אני אישה יפה , מושכת ונראית צעירה מכפי גילי, אך בשנים שאנו יחד הספקתי לשכוח כל זאת ושקעתי במין מיאוס עצמי ועליבות נוראה. רק היומנים שכתבתי יודעים לספר ולהזכיר לי מי הייתי פעם. זהו בעלי, עכשיו עם כתיבת שורות אלו אתה נתון בשינה עמוקה ואני בבעירה נוראה. ככה לצערי גם נראים חיינו... לצערי...
שנים רבות שאנחנו יחד, נישאנו מיד כשהכרנו, ללא אהבה אמיתית. אתה כדי לשקם את עצמך מאהבה נכזבת ואני כדי לפתוח דף חדש בחיי. אז נפגשנו ולא היה לי ספק שזה הולך להיות חתונה. ובאו ילדים ובנינו לנו קן אך ללא אהבה. אני ניסיתי להחיות רגשות שידעתי עם אחרים קודם שנפגשנו, אך ללא הצלחה. אתה לא ניסית לאהוב אותי אך תמיד ידעת לענות לי שאתה כן אוהב אותי, הרי התחתנת איתי... שנים שאינני יודעת מהו חיבוק אמיתי, מהו להט של נשיקה, ומהי תאווה. גון קולי הפך למעין קול רובוטי, יבש וללא החן שהיה בו פעם. מבטינו מעולם לא דיברו אהבה. כיום רק מדברים אך לא מביטים זה לזה בעניים, אולי בשל השקר של כל אחד מאיתנו, הכעסים היומיומיים, המועקות. הערב צחקתי לראשונה מזה חודשים רבים, וגם זה לא היה איתך אלא עם הילדים שלנו. העצב שולט בי ואינני יודעת אם אני רוצה שלא לקום מחר בבוקר או שלא לקום איתך. אני מדמיינת לעצמי חיים בלעדיך, ללא הצעקות שלך, ללא הטונים הגבוהים והלא נעימים שאתה משדר, מדמיינת את עצמי קמה ליום חדש ומאושרת בלעדיך, ללא דפיקות הלב עם כל טעות שאני עושה כי הנה אתה תרד עלי, עם כל הכעס על כל מילה שאתה אומר, כל בקשה שאתה מבקש. אני מדמיינת לי שאהיה אמא טובה יותר בלעדיך, שאתפקד הרבה יותר יעיל, שלא אפחד לטעות, שיעלה לי שוב החיוך על השפתיים והצחוק שוב יהיה חלק מחיי. אני אהיה מאורגנת יותר בבית ובחוץ, אחליף מקום עבודה מבלי להתעמת איתך קודם. אלך להרצאות על פי רצוני ולא אצתרך לתרץ כל דבר ולהרגיש שזה לא מוצא חן בעיניך. אני רוצה להיות גבירה לעצמי. וכן... כמובן שיהיה לכל זה מחיר. שוב לא אנהג ברכב היוקרתי שלנו, לא אגור במקום היוקרתי הזה שלנו, לא אשלם בכרטיס האשראי בלי להניד עפעף, שוב לא תהיה לי מישהי לנקות, לכבס ולבשל, יודעת שכל מטלות הבית ירבצו עלי. ובכל זאת זה מה שהכי הייתי רוצה עכשיו. אינני פוחדת להיות לבד ואינני חוששת כלל, שהרי גם איתך אני בודדה וילדיי הם גם חבריי ולא אתה. אינני יודעת עד מתי, דוחה את הפרידה לעוד שנה ועוד שנה, שהרי ילדים צריכים אבא, ואתה אבא טוב עבורם. אבל עד מתי??? אתה כלל לא יודע מה עובר לי בראש, ואינך מתאר לעצמך בכלל שאני רוצה להפרד. למה נדמה לך שמישהי תהיה מוכנה כל חייה להתנזר מאהבה? למה שמישהי בשבילך תעשה זאת? למה שאני אהיה מוכנה לסבול את הגבר השתלטן שבך, שלא נותן לי לחשוב ולעשות מה שאני רוצה? למה אתה חושב שאני מוכנה לוותר על הצורך להיות אישה, נאהבת, נערצת על ידי בעלה? אני אישה יפה , מושכת ונראית צעירה מכפי גילי, אך בשנים שאנו יחד הספקתי לשכוח כל זאת ושקעתי במין מיאוס עצמי ועליבות נוראה. רק היומנים שכתבתי יודעים לספר ולהזכיר לי מי הייתי פעם. זהו בעלי, עכשיו עם כתיבת שורות אלו אתה נתון בשינה עמוקה ואני בבעירה נוראה. ככה לצערי גם נראים חיינו... לצערי...