לבלובו

[אוהב ישראל]

לבלובו

הוא לבלב, הוא פרח. היתה זו תקופה נהדרת. נימיו הדקים, חבויים עדינים, התרגשו, נפתחו לאוויר. כשהשמש עליו האירה, הפשירה רכות קור הטל, הרגיש הוא אליה כמו אמא, חבק קרניה מעל. אך לפתע זמנים הגיעו קודרות, אפילות, רוחות סערו, הרעידוהו קלות, וידע- גורלו שנחרץ. הלבינו פניו, החווירו נימיו, ואט אט צנח אל התהום, השמש כבר לו - לא האירה, את זיו אורה לא ראה, מוטל בגפו, יחידי בין רבים, נבל, נבל... גורלו של עלֵה. ואולי של אדם?...

 

[*קסנדרה]

וואוו - ברוך תהייה על שיר שכזה

איני יודעת למה, אבל נזכרתי לפתע בשיריו של ח.נ. ביאליק. ואם נזכרתי, אז משהו בך יש...... יפה. קסנדרה

 

[ליידי גודייבה]

יודעת למה

זה הזכיר לקסנדרה את ביאליק... השפה... הכתיבה... "צנח לו זלזל" מוכר??

 

[אוהב ישראל]

צנח לו זלזל = רחל

לא?